"לנצח נצחים" הוא סרט מוצלח, שבמרכז משולש רומנטי מיוחד, שלולא הרבע האחרון שלו (בערך) היה מופיע ברשימת הסרטים הטובים של השנה. גם השניות האחרונות מיותרות והיה צריך לעצור רגע לפניהן.
לארי נשוי מזה עשרות שנים לג'ואן, שכעת היא חולת סרטן. לשניים יש ילדים ונכדים, ואז הוא מת. בעולם המעניין של הסרט כשמתים לא הולכים לגן עדן או לגיהינום אלא למגורי ביניים למשך שבוע ימים שבמהלכם יש להחליט לאיזו רכבת לעלות, רכבת שנוסעת לעולם שבו יחיו לנצח (לנצח על חוף הים, לנצח בפריז של שנות ה-60 ועוד ועוד אפשרויות מגוונות).
לארי המת (שאותו מגלם מיילס טלר, "ויפלאש", "אהבה בשחקים: מאווריק") צריך להחליט לאן להמשיך משם אך הוא מעדיף לחכות לאשתו ג'ואן כדי להיות איתה לנצח. ללארי, כמו לכל מת טרי, מוצמדת מלווה, אנה (דה-ויין ג'וי רנדולף, שזכתה באוסקר על תפקידה ב"נשארים לחג"), שמנחה אותו ועונה על שאלותיו (מעין מה שמכונה "מלאך שומר", רק בלי להיות מלאכית).
מיד אחרי מותה ג'ואן (אליזבת' אולסון, "וונדה-ויז'ן") מגיעה לשם, והיא שמחה מאוד לפגוש את לארי. אך אז היא מגלה שגם לוק, בעלה הראשון שנהרג במלחמת קוריאה, מחכה לה שם, והיא צריכה לבחור עם מי היא רוצה לבלות את הנצח, עם בעלה הוותיק לארי או עם לוק (קיילום טרנר).
מי שאוהב סרטים שמעוררים מחשבות ודיונים (ביניכם לבין עצמכם או עם אחרים) אז הסרט מעלה מספר שאלות ונקודות שיכולות לעודד את זה.
יש הרבה רגעים יפים בעולם הממוצא הזה, עם השפעה של יוצרים יצירתיים כמו מישל גונדרי וספייק ג'ונז. הרבה מההומור מגיע מאנה, ודה-ויין ג'וי רנדולף מעולה בתפקיד שלה. היא הופכת משפטים פשוטים למלאי רגש וכוונה ועומק.
פה ושם יש חזרות שמאיימות להפוך למעייפות (סביב מלחמת קוריאה, על כמה שלוק מושלם, על בייגלה), ובשלב מתקדם הסרט דורך במקום וצריך היה לבטא את הכוונה ולהגיע לאותה מסקנה בצורה תמציתית יותר.
דירוג: 




לנצח נצחים (ארה"ב, 2025)
בימוי: דיויד פרייני | תסריט: פטריק קונאני, דיויד פרייני | משחק: מיילס טלר, אליזבת' אולסון, קיילום טרנר, דוויין ג'וי רנדולף, ג'ון ארלי, כריסטי ברק | מוסיקה מקורית: דיויד פלמינג | צילום: רויירי או'בריאן
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-04.12.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:


