"5 בספטמבר".
"5 בספטמבר" מגיע עכשיו לבתי הקולנוע בארץ, בעוד Saturday Night אינו מוקרן בבתי הקולנוע בארץ ומלבד היותם שני סרטים מוצלחים וטובים יש עוד כמה דברים משותפים להם.
הראשון נוגע במיוחד לישראלים כי הוא עוסק ב-11 הספורטאים שלנו שנלקחו כבני ערובה באולימפיאדת מינכן ב-1972; אנחנו יודעים איך זה ייגמר, ובימים אלה עדיין מוחזקים בשבי עשרות ישראלים חטופים ברצועת עזה. קשה להאמין שמישהו בעולם מבין וקשור לסרט בצורה דומה.
השני עוסק בתכנית מערכונים, אבן דרך בטלוויזיה האמריקאית שבארץ מכירים בעיקר מקטעים ביוטיוב, חיקויים של ידוענים ופוליטיקאיים בתכנית, הסרט "עולמו של ויין" (שצמח ממערכון מהתכנית) ומהשחקנים שהתפרסמו שם, כולל טינה פיי, ג'ימי פאלון, ויל פארל, מייק מאיירס, דן אקרויד, ג'ון בלושי, גילדה רדנר ועוד ועוד. שני הסרטים נותנים מבט מאחורי הקלעים של שידורים חיים שאפשר לומר ששינו את מפת הטלוויזיה העולמית.
"5 בספטמבר" מתרחש ב-1972 וכמעט כולו בתוך וסביב חדר הבקרה במינכן של מחלקת הספורט האמריקאית שמשדרת -לראשונה אי פעם באמצעות לווין ולכל העולם- בשידור חי את תחרויות האולימפיאדה. הם היחידים שם עם כל הציוד והיכולת הטכנולוגית כדי לשדר לעולם את הסיפור החדשותי המתפתח של לקיחת בני הערובה הישראלים לאורך 22 שעות.
הסרט בן 95 הדקות מצליח להיות מותח ומעניין. הוא ערוך נהדר, עם מוזיקה טובה, ומראה בצורה נהדרת את האמצעים הטכנולוגיים שבהם עבדו אז ותחת לחץ זמן. שלושת השחקנים הראשיים הם ג'ון מאגרו ("חיים שלמים"), פיטר סארסגרד ובן צ'פלין. הסרט מועמד לאוסקר לתסריט מקורי.
צריך היה לוותר על הכתוביות המסבירות שבסוף הסרט, שחלקן חוזרות על דברים שכבר נאמרו בסרט עצמו.
דירוג: 
"Saturday Night" מתמקד בשעה וחצי לקראת השידור של התכנית הראשונה (בת 90 הדקות) של Saturday Night Live באוקטובר 1975. גבריאל לה-בל (גילם את סטיבן ספילברג הצעיר ב"הפייבלמנים") מגלם את לורן מייקלס, יוצר התכנית שמשמש עתה כמפיק הראשי בעונתה ה-50 של התכנית. הוא צריך לעשות סדר בכאוס מאחורי הקלעים לקראת השידור חי של תכנית שלא היתה כמותה לפני כן, עירוב של סטנדאפ, מערכונים, שירים, עם צוות שחקנים לא מוכר. הוא מתמודד עם גחמות של שחקנים, בעיות טכניות ומנהלי הערוץ שלא יודעים איזו תכנית אישרו להפיק.
רוב שחקני הסרט אינם מוכרים, ומראים בצורה יפה מאוד מי השחקנים האמיתיים שכל אחד מהם מגלם. יש קטעים מרשימים של טייקים ארוכים ומורכבים, עם עשרות שחקנים וניצבים, ומזכיר קצת את "בירדמן" (אפילו גם במוזיקה). את הסרט ביים ג'ייסון רייטמן, שביים את "ג'ונו" ו"תקועה".
אחרי כשעה יש ירידת מתח כי אין בעצם עלילה, רק מעברים בין צרה לבעיה בלי התחלה-אמצע-וסוף של ממש, עם הצצה קלה בלבד לדמויות הרבות השונות, כולל ג'ים הנסון, אנדי קאופמן, בילי קריסטל ומילטון ברל.
מיותרות לגמרי הכתוביות עם השעה על גבי מסך שחור לאורך הסרט, וגם הבזקי הפלאשבקים הקצרצרים. לא רק ששני הדברים מיותרים מאוד, הם אף פוגעים בקצב וזה כמו להסביר בדיחה.
לקראת סוף הסרט מתאושש לקראת שעת השי"ן של התחלת השידור החי. הוא מצליח לרגש, מרגישים את החשיבות, התקדים שנוצר, התחלה של משהו מיוחד ומשמעותי.
דירוג:
5 בספטמבר (גרמניה, ארה"ב, 2024)
בימוי: טים פלבאום | תסריט: מוריץ בינדר, טים פלבאום, אלכס דיויד | משחק: פיטר סארסגארד, ג'ון מאג'רו, בן צ'פלין, לאוני בנש, זינדין סואלם | מוסיקה מקורית: לורנז דנגל | צילום: מרכוס פורדרר
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-30.01.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: