עשר שנים חיכיתי ל"רעם טרופי". עשר שנים חיכיתי לצחוק מכל הלב בסרט שאני באמת רואה את בן סטילר.
כמו הרבה פליטים של "סאטרדיי נייט לייב", גם לבן סטילר יש הומור שנון ומיוחד, כזה שלא כולם מתחברים אליו ואף רבים אמביוולנטים כלפי תנועות הידיים ופליטות הרוק המגובבות שלו. אני מצידי, כגילוי נאות, כן אוהב את הקומדיה של סטילר. אני נהנה לצפות בסרטים שלו, אפילו כשהם סתמיים ("דופלקס") או כשהם אידיוטים ("דודג'בול") או כשהם חביבים ולא מזיקים ("לילה במוזיאון"). גם לו היו את העליות ("פגוש את ההורים") ואת המורדות ("פגוש את הפוקר'ס") שלו. אבל חיכיתי עשר שנים עד שבן סטילר יעניק לי חוויה בגובה של "משתגעים על מרי", וסוף סוף זה הגיע – בדמותו של הסרט "רעם טרופי".
"רעם טרופי" לא רצוף קומדיה, יש לו גם עלילה והרבה יריות ופיצוצים, שזה נהדר לכשעצמו, אבל צריך להיות מוכנים. לא מדובר ב-107 דקות של צחוק מתגלגל עד שהבטן כואבת. הקומדיה של ה"רעם" נכנסת ברגעים הנכונים ולעיתים מספיקה בזריזות להפיל מהכיסא. כדי להנות באמת מ"רעם טרופי" צריכים לשים לב שבעצם מדובר ב"זולנדר" של הקולנוע, כשמבין הנפגעים מקטעי הפארודיה אפשר למצוא את מרלון ברנדו ואדי מרפי.
לפני שאמשיך לספר על "רעם טרופי", אני רוצה להזהיר את קהל הקוראים: מדובר בסרט אלים מאד, עם רמיזות מיניות עבות למדי במילים, שפה גסה (באנגלית כמובן) ושימוש או ניסיון שימוש בסמים. כל אלו בארה"ב העניקו לסרט את הגבלת הצפיה החמורה R המונעת את צפיתם של ילדים בסרט. בישראל התעלמו במשרד התרבות מכל אלו ולא הגבילו שום גיל מצפיה בסרט.
בסט הצילומים של הסרט בתוך הסרט, "רעם טרופי", אנו מתוודעים לחמישה שחקנים, שלושה מתוכם הם כוכבי על: טאג ספידמן (בן סטילר) הוא כוכב הפעולה שהקריירה שלו כרגע מדשדשת; קירק לזרוס (רוברט דאוני ג'וניור) הוא השחקן עטיר הפרסים והכבוד; וג'ף פורטנוי (ג'ק בלאק) הוא הילד הרע של הוליווד שעושה סרטים מגוחכים אך מצליחים. שלושת אלו אמורים להוביל את שובר הקופות הבא, סרט פעולה מלחמתי המבוסס על סיפור אמיתי.
לטובת הסרט, לזרוס שינה את צבע עורו לחום על מנת להיראות כאדם אפרו-אמריקאי על פי התסריט (המבוסס על סיפור אמיתי כביכול); אך נכנס טיפה יותר מדי לתפקיד, וחוץ מלהעניק (כרגיל אצל דאוני ג'וניור) את פניני השנינות הדקים בסרט, הוא מצליח במשחק הסטריאוטיפי שלו גם לעלות על עצביו של השחקן הרביעי מבין החמישה, אפרו-אמריקאי "אותנתי" (ברנדון טי ג'קסון). ספידמן, שכישוריו בתחום הדרמתי מוטלים בספק בדיוק כמו הקריירה שלו אם "רעם טרופי" לא יצליח, הוא דווקא מושא ההערצה של השחקן החמישי (ג'יי ברושל).
כשהפקת הסרט נכנסת למצוקה, השחקנים נשלחים לג'ונגל בגפם על מנת לצלם את הסרט בצורה אותנתית כמה שאפשר, אלא שהתוכנית משתבשת והמציאות הקשה מתחילה להכות בפניהם. כשספידמן נשבה בידי המקומיים, שאר הארבעה יוצאים להצילו כאילו היו חיילי קרב אמיתיים.
זה כאילו אמור להפתיע אותנו שטום קרוז בהופעת האורח שלו בסרט הוא דווקא ממש נהדר. כל כך התרגלנו לטום קרוז הפסיכי, שכבר כמעט שכחנו שמדובר באחד השחקנים המפוארים שקמו. לגיוון ותיבול התפקיד שלו הפעם, מציג קרוז עושר ורבלי בלתי צפוי בקללות, בדמות המפיק תאב הבצע של הסרט.
גם לפני שידעתי שהתפקיד של ג'ק בלאק נתפר עבורו, זה היה ברור כשמש. בלאק נכנס כמו יד לכפפה שנוצקה במיוחד עבורה לתפקיד שלו ויורה את השטויות שנכתבו עבורו בשמחה. וממש כמו בסרט שבתוך הסרט, כבר כלו התשבוחות שאפשר לחלק לדאוני ג'וניור על ההומור שהוא מכניס לדמויות שלו, הומור שטיפה חסר אצל סטילר, כביכול הדמות הרצינית בעסק. אבל לפני שלושת הכוכבים של הסרט המקדמים אותו בראשי חוצות, ישנו כוכב אחר לסרט, הוא ג'יי ברושל. הדמות שלו מתחילה מאחורי הקלעים ולאט לאט הופכת דומיננטית יותר ויותר על המסך ביחס הפוך לרצינותו של סטילר. במילים אחרות, כשסטילר הופך מגוחך יותר, ברושל תופס יותר ממקומו, ועושה את זה לא רע בכלל.
מעבר ללעג, צחוק ופארודיה, "רעם טרופי" הוא כאמור גם אחלה סרט פעולה. יש יריות, מגה-פיצוצים, ראשים ערופים, ילדים עם בזוקות, מאורות סמים, ובעצם כל מה שצריך. כדאי.
דירוג: 
רעם טרופי
ארה"ב, 2008
107 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-25.09.2008 בקולנוע.
בימוי:
בן סטילר
תסריט:
בן סטילר
ג'ייסון תרוקס
איתן כהן
שחקנים:
בן סטילר
רוברט דאוני ג'וניור
ג'ק בלאק
ניק נולטי
ג'יי ברושל
סרט טוב ומצחיק מומלץ מאוד (לא לכולם). סרט דיי הזוי ולא מתאים לכל אחד שמחפס קומדיה שנונה אם קצת הגיון….
ממבייחעחנילעחעעלעילח