משחקי שלטון – ביקורת #1

מאת
13 באוקטובר 2011 בשעה 9:30
"משחקי שלטון". ריאן גוסלינג, ג'ורג' קלוני.

"משחקי שלטון". ג'ורג' קלוני, ריאן גוסלינג

טוב שיש לנו את ג'ורג' קלוני. בין הסרטים ההוליוודים שהוא משתתף בהם (סרטי "אושן") הוא משחק גם בסרטים פחות תבניתיים ("האמריקאי" ו"מייקל קלייטון", למשל, גם אם הם לא תמיד כה מוצלחים), והסיבה העיקרית שטוב שהוא עובד בימינו הוא "משחקי שלטון". קלוני כתב, ביים ומשתתף ב"משחקי שלטון", דרמה פוליטית טובה עם סיפור לא-'גדול' שהופכת לסרט טוב בזכות דיאלוגים טובים, שחקנים מעולים והבימוי של קלוני.

כמו בסרט קודם שביים, "לילה טוב ובהצלחה", ב"משחקי שלטון" לקלוני יש תפקיד משנה. הוא מגלם את מייק מוריס, מושל המתמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות הכלליות לנשיאות ארה"ב. הסרט מתמקד בסטיבן מיירס (ריאן גוסלינג הנפלא, "טיפש, מטורף, מאוהב", "היומן"), צעיר מבטיח ומנוסה, שעובד במסע הבחירות של מייק. סטיבן מגלה על בשרו כמה מלוכלך יכול להיות המשחק הפוליטי.

אוואן רייצ'ל ווד ("מה שעובד", בתו של מיקי רורק ב"המתאבק") מגלמת מתמחה במטה הבחירות בסינסנטי שבאוהיו, פיליפ סימור הופמן ("טרומן קפוטה", "ספק") ופול ג'יאמטי ("סינדרלה מן", "דרכים צדדיות") נהדרים כיועצים הפוליטיים הבכירים של המטות המתחרים, ומריסה טומיי ("המתאבק", "טיפש, מטורף, מאוהב") מופיעה בתפקיד קטן כאיידה הורוביץ, עיתונאית שמזכירה לסטיבן שאין חברות בין עיתונאים לאנשים בפוליטיקה, רק יחסי עבודה.

"משחקי שלטון". ריאן גוסלינג.

"משחקי שלטון". ריאן גוסלינג.

בשנים האחרונות כמעט ולא מפיקים סרטים בוגרים לאנשים שעברו את גיל 25 ומחפשים דרמה טובה. לכן סרט טוב שבו אנשים לא תמיד אומרים בדיוק מה שהם מתכוונים, כמו בחיים, הופך לאחד הסרטים הטובים של 2011 (אך אל תצפו ליותר מדי). דיאלוגים כאלה נהוג היום לשמוע בהצגות ובסדרות הדרמה הטובות, לכן לא מפליא שהסרט מבוסס על הצגה מ-2008. את התסריט עיבד קלוני יחד עם שותפו להפקה גרנט הסלוב, שעובד עמו בכל הסרטים שהוא מביים. הצפייה ב"משחקי שלטון" דומה לצפייה בשחקנים מצוינים שאומרים דיאלוגים שנונים במחזה בינוני כי בזכות ליהוק והופעות טובות של כל השחקנים כדאי לראות את הסרט הזה, אך דעו כי מדובר בסופו של דבר בסיפור קטן, יחסית, כמעט אנקדוטיאלי. למרות זאת, לזכות הסרט ייאמר, לא מרגישים שצופים במחזה מצולם.

קלוני מרבה לדבר על הוליווד של פעם, על הסרטים של שנות ה-70 שנעשו בארה"ב, תקופה שנחשבת לתור הזהב של הקולנוע האמריקאי. "משחקי שלטון" נעשה ברוח "המועמד" (1972), סרט שבו גילם רוברט רדפורד את המועמד האנדרדוג שרץ למשרת סנטור קליפורניה, עם תוספת קטנה של סרטי הפרנויה של התקופה ("השיחה", למשל, כשסטיבן חושד שמצלמים אותו ברחוב). קלוני, כמועמד מייק מוריס, לא מפחד לפרוש את האג'נדה הפוליטית שלו, וזה נהדר לראות את זה, שיש מישהו שמעז, ומעז לעשות סרטים לאנשים חושבים. בסרט לא מסבירים לקהל הכול ולא בהכרח רואים את הדמות שעליה מדברים, מה שהופך אותו לסרט יוצא דופן בימינו.

"משחקי שלטון". ג'ורג' קלוני, פיליפ סימור הופמן.

"משחקי שלטון". ג'ורג' קלוני, פיליפ סימור הופמן.

כמו "מייקל קלייטון" ו"לילה טוב ובהצלחה", אני חוזה שהסרט יהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן ראשי (ריאן גוסלינג), אולי שחקן משנה (פיליפ סימור הופמן), תסריט מעובד, עריכה ואולי פס-קול (אלכסנדר דספלה, המלחין העסוק ביותר בהוליווד בימים אלו; השנה היה אחראי גם על "עץ החיים", "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב" ו"אלוהי הקטל" של רומן פולנסקי). הוא, כנראה, לא יזכה בפרס כלשהו, אך הוליווד אוהבת לאמץ סרטים כאלה, בתקווה שיעשו עוד כאלה. אלה אולי לא הסרטים שמופיעים בראש טבלת שוברי הקופות, אך אלו הסרטים שזוכרים. יש להם קהל.

דירוג: ★★★½☆

משחקי שלטון
ארה"ב, 2011
הפצה: החל מה-13.10.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
ג'ורג' קלוני
תסריט:
ג'ורג' קלוני
גרנט הסלוב
ביו וויליאמס
משחק:
ג'ורג' קלוני
ריאן גוסלינג
מריסה טומיי
פיליפ סימור הופמן
אוואן רייצ'ל ווד
פול ג'יאמטי
ג'פרי רייט
מקס מינגלה

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?