משחקי שלטון – ביקורת #2

מאת נטלי וגיא דולינגר
13 באוקטובר 2011 בשעה 12:20
"משחקי שלטון". ג'ורג' קלוני, פיליפ סימור הופמן.

"משחקי שלטון". ג'ורג' קלוני, פיליפ סימור הופמן.

אל תטעו: "משחקי שלטון" הוא לא בדיוק דרמה פוליטית כפי שהוא מנסה להציג את עצמו, אלא יותר דרמה על תככים ומזימות המתרחשת מאחורי הקלעים של הפוליטיקה, זו שאנשים רגילים לרוב לא נחשפים אליה. כך שמי מכם שמצפה לסערת בחירות, דרמה פוליטית הכוללת בתוכה נושאים אקוטיים כגון משברים כלכליים לצד מלחמות, מקבל מאבק קטן יחסית (או לפחות כך מוצגת הזווית שלו) בעל השפעה גדולה מידי, בארה"ב הנאורה. מדובר למעשה בסרט נחמד, שמבטיח קצת יותר ממה שנותן, אבל ממש לא משהו שאי אפשר בלעדיו.

את הסרט ביים ג'ורג' קלוני בכבודו ובעצמו, שהמוכרים יותר מבין סרטיו הינם "וידויים של מוח מסוכן" ו"לילה טוב ובהצלחה". מלבד עבודת הבימוי, קלוני גם אחראי על כתיבת התסריט (ביחד עם עוד שניים) וכן תפקיד די מהותי בסרט (אם כי לא התפקיד הראשי ואף לא המשני הראשי או השני). נראה כי קלוני בוחר את הסרטים אותם הוא מעוניין להביא לעולם בצורה פחות עסקית וקרה מאחרים, ולכן מקבלים סרט קצת שונה, לא ממש שנוי במחלוקת, אבל בהחלט לא כזה שמדבר לכלל האמריקאים באשר הם. האם קלוני הופך ליוצר איכותי או שמא מדובר בבחירות מחוסרות רסן, מרושלות, אשר יכולות גם לגרוף אהדה חלקית בלבד אשר לא תביא לקלוני תהילת עולם? לא ברור.

משחקי שלטון מתאר את המירוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בהתמקדות במדינת אוהיו. על הפרק שני מועמדים עיקריים (כאשר את המרכזי בו מתמקד הסרט, מגלם קלוני, איך לא) כאשר המשמעות האמיתית היא שמי מהם שיבחר, סביר להניח יכהן כנשיא ארה"ב שכן למפלגה הרפובליקנית אין כרגע מועמד מוביל שיכול לנצח את מי מהדמוקרטים שייבחר. עד כה ענייני בחירות. מי שמכיר מעט את השיטה האמריקאית יכול ליהנות מתצוגת התכלית הדמוקרטית ומהשיעור בפוליטיקה הפנימית האמריקאית שסביבה בנוי הסרט.

ובכל זאת, הסיפור האמיתי מתרכז במטה הבחירות של אחד המתמודדים (של קלוני) ובעיקר בשני האנשים העיקריים שמפעילים את כל המכונה המשומנת הזאת, הלא הם האנשים שמאחורי כל הקמפיין. אחד מהם, סטיבן מאייר (ריאן גוסלינג), מוצא את עצמו במרכז של שערורייה שנקלע אליה בטעות, שיש בה כדי להשפיע על הבחירות בצורה משמעותית. השני, פול זארה (סימור הופמן), הוא המבוגר האחראי, הבוס של סטיבן, המנטור, החלקלק, בעל הניסיון. כך יוצא שסטיבן לומד על בשרו את העולם האמיתי שנקרא פוליטיקה, ויותר מזה לא נפרט כדי שהמעט שכן קורה בסרט יישאר בגדר הפתעה.

"משחקי שלטון". ריאן גוסלינג.

"משחקי שלטון". ריאן גוסלינג.

קלוני, בתור יוצר הסרט, לא בוחל באמצעים ומביא, מלבד עצמו, מיטב השחקנים של הוליווד, ויש לציין שהוא עושה זאת לאחר מחשבה ובצורה די מדויקת ומתאימה. כך, גוסלינג הצעיר, ממשיך על הגל של תפקידי האיכות (אלו אשר אמורים להוציא אותו מהתדמית של הבחור מ"היומן", כמו תפקידו המצוין בסרט "בלו ולנטיין"), ופול ג'יאמטי ופיליפ סימור הופמן פשוט מעולים כהרגלם.

ובכל זאת, עם מיטב שחקנים, עם שמות גדולים, עם רזומה כמו של קלוני – הסרט הזה לא ממש מצליח להמריא כמו שציפינו. הרבה לא קורה בו, וכשכבר כן קורה, זה מהר מידי ומפוזר מעט. אמנם מדובר בסרט נקודתי על פן אחד של הפוליטיקה האמריקאית, כפי שכבר ציינו בהתחלה, הפן הפנימי והפחות מוכר וסקסי. אבל גם את החלק הזה לא מצליח קלוני להעביר בצורה מושכת, ויש רגעים די מתים בסרט, די מיותרים, ובאופן כללי הסרט פשוט לא מחדש כלום. סוג של פספוס, למרות שיש להבהיר כי לא מדובר בסרט רע. בכלל לא.

ועוד אנקדוטה קטנה לסיום: זהו הסרט הפותח של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-27 בחיפה, הערב (ה'); והוא גם פתח את פסטיבל ונציה. אין ספק שמדובר בסרט שמצפים ממנו לא מעט, אבל לטעמנו כנראה מעט יותר מדי…

דירוג: ★★★☆☆

משחקי שלטון
ארה"ב, 2011
הפצה: החל מה-13.10.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
ג'ורג' קלוני
תסריט:
ג'ורג' קלוני
גרנט הסלוב
ביו וויליאמס
משחק:
ג'ורג' קלוני
ריאן גוסלינג
מריסה טומיי
פיליפ סימור הופמן
אוואן רייצ'ל ווד
פול ג'יאמטי
ג'פרי רייט
מקס מינגלה