העם רוצה ריאלטי, לא תתנו?

אפשר להתאונן על מצבה העגום של הטלויזיה הישראלית לא מעט, כשבגסות אפשר לומר שכל תוכנית טלויזיה שניה או מקסימום שלישית שמופקת כאן היא תוכנית ריאלטי (תוכנית מציאות). הגיוני לומר שתוכניות הריאלטי מספקות הנאה מיידית ללא גירוי כלשהו של שום חלק במוח, ובדרך כלל אצלנו – דווקא גירוי של מקומות נמוכים יותר בגוף האדם.

השאלה הנשאלת היא האם בכלל יש מקום להתקומם נגד גודש הריאלטי בהפקה המקומית?

גלובס פרסמו בשבוע שעבר סיכום שנתי של הרייטינג בטלויזיה הישראלית, והממצאים צריכים להדאיג: 5 מתוך 10 התוכניות בראש טבלת הסיכום הן תוכניות ריאלטי. התוכנית בראש היא אמנם איזו סאטירה חברתית משהו שלא הצליחה להצחיק באמת כבר שלוש עונות ("ארץ נהדרת" אם אתם לא בטוחים), אבל גם זה בעצם נתון מענין. על רקע התחזקותן של מהדורות החדשות במעט, אפשר להניח שהעם מתבאס מהחדשות, ונוטה לברוח לחלל הקליל והמהנה שמעניקים תחרויות ריקוד, זמרים מתחילים, שורדים, חנונים ויפות, ודיירי בתים כלואים.

אם כך, נשאל שוב האם יש מקום להתקומם נגד גודש הריאלטי בהפקה המקומית?

אם נתקומם מול הדבר הזה, האם איננו יוצאים נגד רצון העם? או שאולי בעצם העם אינו יודע מה הוא רוצה? מתחיל להישמע דיקטטורי למדי. הסיכום של גלובס פורסם יום לאחר שהרשות השניה הודיעה כי היא מגבילה את כמות הריאלטי אצלה לשתי תוכניות מהסוג בשבוע אחד. המצב בעייתי בעיקר אצל הזכיינית "קשת", שכרגע משדרת תוכניות מלאות של "האח הגדול" בימים א' ו-ג', אך גם תקציר אירועים שנחשב ברשות לתוכנית לכל דבר, ביום ב'. זו עריצות לחלוטין כנגד רצון העם. נכון שמספרי הרייטינג גבוהים רק בגמרים מ-30%, ובבירור אינם משקפים את רצון כל העם, אך מדובר במספרים גבוהים מאד עבור הערוץ השני, שלא לדבר על ערוץ 10, שכן משקפים את רצון צופיהם הקבועים. ערוץ 2 (וערוץ 10 בעקבותיו), כבר מזמן הפך לשם נרדף לטלויזיה ירודה להמונים שעכשיו נדרש ממנה להוקיע את המאפיין שלה בניגוד לדעת צופיה. זה לא שבגלל הריאלטי, הרייטינג של הערוצים המסחריים קטן – דווקא להיפך, הוא גדל.

חומר למחשבה בעקבות קניסת רשת וקשת הערב.