ג'ק ניקולסון מתוך "איך אתם יודעים".
אין הרבה שחקנים, "כוכבים", כמו ג'ק ניקולסון. לא רק הכישרון הענק, עשר המועמדויות לאוסקר (שלוש זכיות!) אלא גם הגיל והוותק. עם שם שכיח כמו ג'ק, בכל זאת כשאומרים בטון הנכון "ג'ק" יודעים שמתכוונים לניקולסון.
הוא החל לשחק בסרטים של רוג'ר קורמן בשנות ה-60, והשתתף כשחקן ראשי או כשחקן משנה בסרטים בלתי נשכחים בכל עשור מאז: "אדם בעקבות גורלו" (1967), "קן הקוקיה" (1975), "הניצוץ" (1980), "הדוור מצלצל פעמיים", "אדומים" (1981), "תנאים של חיבה" (1983), "הכבוד של פריצי" (1985), "משדרים חדשות" (1987), "באטמן" (1989), "בחורים טובים" (1992), "הכי טוב שיש" (1997), "אודות שמידט" (2002), "השתולים" (2006). כתבתי את הרשימה החלקית הזאת והשתוממתי מחדש מהיבול המדהים שלו. בשנים האחרונות הוא הפחית את הקצב, בכל זאת עשיר, אוהד מושבע של הלוס אנג'לס לייקרס שהשנה יחגוג את יום הולדתו ה-75. שחקנים מעטים בלבד זוכים לקריירה כה ארוכה ופורייה. התחילו באותן שנים פחות או יותר ועדיין שמות מוכרים הם דסטין הופמן, רוברט רדפורד, אל פצ'ינו ורוברט דה-נירו. הקריירות של השחקניות שכיכבו לצד ג'ק ניקולסון, שזכו לפרסום והצלחה, לא החזיקו מעמד. כי זה עסק קשה ושוחק, במיוחד לשחקניות, במיוחד לשחקניות שעוברות גיל מסוים, הכול נכון. אז איפה הן היום הנשים של ג'ק?
קרן בלאק, "רסיסי חיים" (1970, היתה מועמדת לאוסקר). שנה לפני כן הופיעה ב"אדם בעקבות גורלו" עם ניקולסון. אחרי זה ומאז? בשנות ה-70 עוד שיחקה בסרטים ידועים, ב"שדה תעופה 75'" הנחיתה מטוס, "נאשוויל" של רוברט אלטמן, ו"יורשת" סרטו האחרון של אלפרד היצ'קוק. בשלושת העשורים האחרונים שיחקה בסרטים לא-מוכרים, סרטי אימה שלא הוקרנו בבתי קולנוע והופיעה פה ושם בתפקידי אורח בטלוויזיה.
אן-מרגרט, "ידע הבשרים" (1971, מועמדת לאוסקר). התפרסמה כבר בסרט המוסיקלי "ביי ביי בירדי", "ויוה לאס וגאס" עם אלוויס פרסלי. ארבע שנים אחרי "ידע הבשרים" היתה מועמדות פעם נוספת לאוסקר, כשחקנית משנה על "טומי" (1975). היא היתה מפורסמת גם בזכות השתייכותה לחברותם של פרנק סינטרה, דין מרטין ואחרים, אך מעולם לא היתה שחקנית-כוכבת. בשנות ה-90 שיחקה לצד ג'ק למון ווולטר מאת'ו בשני סרטי "זקנים חסרי מנוח". כמו כן, הופיעה בתפקידים קטנים ב"יום ראשון הגדול" של אוליבר סטון וב"הצד שלו, הצד שלה" עם וינס ווהן וג'ניפר אניסטון.
פיי דאנוויי
פיי דאנווי, "צ'יינהטאון" (1974, מועמדת לאוסקר). אחרי "בוני וקלייד" (1967) הפכה לכוכבת, בשנה של "צ'יינהטאון" המעולה הופיעה גם ב"המגדל הלוהט", לאחר מכן שיחקה ב"שלושת ימי הקונדור" (1975) עם רוברט רדפורד, זכתה באוסקר על "רשת שידור" (1976), ואחרי זה ומאז? היא עוד הספיקה לשחק בסוחט הדמעות "סיפורו של אלוף" (1979) ולגלם את ג'ואן קרופורד ב-Mommie Dearest בתחילת שנות ה-80 לפני שהפסיקה לככב בסרטים. מלבד "להב חצוי" של עמוס קולק, בשנות ה-90 גם שיחקה ב"חלום אריזונה" של אמיר קוסטריצה, עם ג'וני דפ. בעשרים השנים האחרונות הופיעה בתפקידים קטנים בעיקר בסרטים שהשתיקה יפה להם.
לואיז פלטשר, "קן הקוקיה" (1975, זכתה באוסקר). מקרה טיפוסי של מישהי שנתקעה בדמות שגילמה כל כך טוב עד שלא הצליחה לקבל תפקידים אחרים. "קן הקוקיה" היה אחד הסרטים הראשונים שלה, וסרטה הבא יצא שנתיים לאחר מכן והיה "מגרש השדים 2". אחרי זה ומאז? לא הרבה. בשלושה העשורים האחרונים שיחקה נשים לא נחמדות בסרטים והופיעה בתפקידי אורח בסדרות שונות, כולל "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" ו"אי-אר" ולאחרונה "חסרי בושה" האמריקאי.
שלי דובאל, "הניצוץ" (1980). אחרי התחלה מבטיחה בסרטים של רוברט אלטמן, כולל "נאשוויל" ו"היצאנית והקלפן", לא הפכה בעקבות "הניצוץ" לכוכבת ומיעטה להופיע בסרטים. בשנות ה-80 כיכבה בסרטים לא מצליחים, "פופאיי" עם רובין ויליאמס ו"רוקסן" עם סטיב מרטין.
ג'סיקה לאנג, "הדוור מצלצל פעמיים" (1981). היתה שחקנית מצליחה ומוערכת בשנות ה-80. היא זכתה באוסקר כשחקנית משנה על "טוטסי" (1982) ובאותה שנה גם היתה מועמדת על "פרנסיס". בהמשך שיחקה ב"חלומות מתוקים", "פשעים שבלב" ו"תיבת נגינה", ובשנות ה-90 אחרי "פסגת הפחד" של מרטין סקורסיזה, זכתה באוסקר השני שלה על "שמיים כחולים" (1994). אחרי זה ומאז הופיעה ב"סיפורי דגים" (2003) של טים ברטון והיתה בתודעה, אך כבר לא כיכבה בסרטים. בשנים האחרונות זוכה להצלחה בטלוויזיה עם סרט הטלוויזיה "זכרונות מאחוזת הגנים האפורים" עם דרו ברימור וסדרת הטלוויזיה "סיפור אימה אמריקאי" שזיכה אותה לפני חודש בגלובוס הזהב.
אנג'ליקה יוסטון, "הכבוד של פריצי" (1985, זכתה באוסקר). הקריירה של יוסטון, שהיתה חברה של ניקולסון במשך שנים רבות, פרחה למשך כמה שנים אחרי הזכייה באוסקר. היא שיחקה ב"פשעים ועבירות קלות" ו"תעלומת רצח במנהטן" של וודי אלן, במיני סדרה המושלמת "יונה בודדה", היתה נפלאה ב"הנוכלים" שזיכה אותה במועמדות נוספת לאוסקר וגילמה את מורטישה אדמס ב"משפחת אדמס" המצליח (ובסרט ההמשך). אחרי זה ומאז? תפקידי משנה קטנים, סרטים עצמאיים, כולל "משפחת טננבאום", ולאחרונה בתפקיד קטן ומוצלח מאוד ב"50/50". השנה גם היא מצאה את דרכה לטלוויזיה והיא משחקת לראשונה בתפקיד קבוע בסדרה "סמאש" (שקשה להאמין שתמשיך לעונה שנייה).