"משחקי הרעב" – ביקורת

"משחקי הרעב". ג'ניפר לורנס.

"משחקי הרעב" היה יכול להיות סרט מתח ופעולה די מוצלח, אם היה נדרש לפנות לקהל הבוגר. במקום זאת, הסרט מותח ביקורת שאולי נראית חדשנית לבני ה-13 שכלפיהם פונה הסרט, אך מציג רמת ברוטאליות שכלל וכלל לא מתאימה לטווח הגילאים הזה. כמו כן, הפיתוח הרומנטי בסרט נראה די מצוץ מהאצבע, וכאילו ירד רק כעוד הנחיה של מנהלי המשחקים.

"משחקי הרעב" מבוסס על ספר באותו השם מאת סוזן קולינס שראה אור בשלהי 2008. מבקריה של קולינס טוענים כי את הרעיונות לספר שאבה (או העתיקה) מהספר "באטל רויאל" שפרסם קושון טאקאמי ב-1999. קולינס מאידך, טוענת כי ההשראה לכתיבתה נבעה מדילוג בין ערוצי טלויזיה – באחד היא ראתה תחרות ריאלטי ובאחר תמונות מהפלישה האמריקאית לעירק. ההבדלים החלו להתמעט בעיניה, ונתנו לה את ההשראה הדרושה ליצור את מדינת 'פאנם' הפוסט-אפוקליפטית, שיושבת במקום מדינות צפון אמריקה. מרכזה של פאנם בעיר 'הקפיטול' (שם כולם צבעוניים ומצועצעים), וסביבה שוכנים תריסר מחוזות (של אנשים פשוטים וקשי יום) עליהם שולטת הממשלה ביד נוקשה. הממשלה בקפיטול יצרה את "משחקי הרעב" – משחקים אכזריים עד המוות בין ילדים בגילאי 12 עד 18, שמטרתם ללכד את כל תושבי המדינה מול מסכי הצפיה – ממש כמו תוכניות הריאלטי של ימינו – ולהזכיר להם את השליטה של הממשלה בהם, בניגוד למרידתם בעבר בקפיטול.

עלילת הסרט (והספר) מתמקדת בקטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס), טומבוי יפיפיה בת 16 השולטת בכישרון רב בקשת. אחותה, פרימרוז, נבחרת מהמחוז שלה להשתתף במשחקי הרעב, אך קטניס לא מרשה לאחותה העדינה והאהובה להשתתף בהם ולהיהרג לבטח – ומחליטה להתנדב במקומה. צעד ההתנדבות כבר מראש מעורר את סקרנותם של העוסקים במשחקי הרעב, וכאשר קטניס מגיעה לתחרות עם פיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון), הבן הנבחר מהמחוז שלה, היא זוכה ליחס מועדף. בטלויזיה כמו בטלויזיה, יש סביב הכוכבים אנשים שתפקידם הוא לתת 'שואו' טוב לצופים בבית, ומשחקי הרעב, בהיותם הדור הבא של תוכניות הריאלטי של ימינו, אינם שונים באופי הזה. הסטייליסט האישי של קטניס ופיטה (בגילומו של לני קרביץ) שגם כן הורשם מהתנדבותה של קטניס, עושה הכל כדי ללבות את היחס המועדף שקטניס הגיעה איתו, ויחד איתו גם שאר הצוות מנסה להשיג לשניים חסויות שיאפשרו להם לזכות בעזרים במהלך המשחקים, שעשוים לעשות את ההבדל בין חיים ומוות. וודי הארלסון מגלם את המדריך של קטניס ופיטה שמתרשם גם הוא ממנה, ובוחר לנטוש את דרכי השתיה החריפה לטובת מתן עזרה לשניים.

כל ההקדמה הזו לקראת האקשן האמיתי די משעממת, ואינה חדשנית במיוחד. את הרעיונות והביקורת כבר ראינו ושמענו בעבר, והבמאי גארי רוס ("סיביסקיט") אינו עושה מספיק כדי לגרום לצופים ציפיה גבוהה כלפי המשחקים עצמם. קטניס משדרת רצינות, קשיחות, ומיקוד, ואינה מראה (לפחות עד הרגעים האחרונים) סימנים של חולשה או חשש ממשי מהמשחקים. פיטה מצידו, גם כן אינו מציג חששות ומנסה בכל יכולתו להתחבב על צופי המשחקים במטרה להשיג חסויות לעצמו. כך אנו נותרים ללא בניה ממשית לקראת האופי האכזרי של החלק השני של הסרט. ואולי זה לטובה, כי האופי הזה מפתיע בעוצמתו, כשידוע שהסרט מיועד לצעירים שאילו היו חיים בסרט הפנטסיה הזה, היו מיועדים להשתתף במשחקים בעצמם.

"משחקי הרעב". ג'וש האצ'רסון עם ג'ניפר לורנס.

בזירת המשחקים, קטניס נותרת לבדה במערכה, ורבים מן המתמודדים מתים בדקות הראשונות של המשחק. גארי רוס לא חוסך כאן דם ואכזריות, בצורה שלא היתה מביישת את במאי "דרייב", ניקולס וינדינג רפן. זה די מחריד לצפות בילדים הללו על המסך, שוחטים האחד את השני. זה לא סילבסטר סטאלון המנופח ולא ג'ייסון סטתהם עם אמנות הלחימה שלו, אלא ילדים מתחת לגיל צבא. אט אט מתחוורות פניו האמיתיות של פיטה, אך הסיפור הרומנטי בינו לבין קטניס לא מתפתח בצורה אמינה, ונראה מאולץ כאמור, כאילו היה עוד גזירה של מארגני המשחקים. בכך, כל המשווים בין "משחקי הרעב" לסדרת "דמדומים" יכולים להירגע: הסיפור הרומנטי כלל וכלל אינו במרכז "משחקי" כמו שהוא במרכז "דמדומים", ואם יש דימיון בין שתי סדרות הספרים הוא רק בפניה שלהן לקהל גילאים מסוים.

לצד החלק השני המותח והסוער, הכוכבת הראשית שלו ג'ניפר לורנס מוצלחת גם כן. מוטל הרבה על כתפיה הקשוחות של בת ה-21 הזו – שהתפרסמה בזכות הסרט "קר עד העצם" ואז פרצה גם להוליווד המיינסטרימית עם שובר הקופות "X-מן: ההתחלה" – ולורנס עומדת במעמסה בכישרון רב. ג'וש האצ'רסון, שפניו החוו הבעה אחידה למדי לאורך כל הסרט "הילדים בסדר", מצליח להביע הפעם קצת יותר. לני קרביץ וודי הארלסון עושים תפקידים שכאילו נתפרו למידותיהם, ומי שבאמת נפלא הוא סטנלי טוצ'י בתור מנחה המשחקים.

"משחקי הרעב". אליזבת' בנקס עם ג'ניפר לורנס.

עיקר הבעיה של הסרט שוכנת בחלקו הראשון שאינו מרתק, ובפניה שלו לקהל גילאים שאינו מתאים לאופי של חלקו השני. הסיפור הרומנטי מאולץ, ועל פי הסרט בלבד קשה להבין את הצלחתו המסחררת בקרב בנות הגיל. בסופו של דבר מדובר בסרט בסדר, שלאחר צליחת החלק הראשון, בהחלט צובר תאוצה אך לא מספיק כדי להיות שווה את המאמץ. ראינו דברים דומים בעבר, וגובה הציפיות שתלו בו (בזכות מסע יחסי ציבור מוצלח במיוחד בארה"ב) אינו מחזיק.

דירוג:

משחקי הרעב
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-22.03.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:

בימוי:
גארי רוס
תסריט:
סוזן קולינס
בילי ריי
משחק:
ג'ניפר לורנס
ליאם המסוורת'
ג'וש האצ'רסון
אליזבת' בנקס
וודי הארלסון
סטנלי טוצ'י
לני קרביץ