20 ביולי 2012 בשעה 9:30

"עלייתו של האביר האפל" – ביקורת #1

"עלייתו של האביר האפל". כריסטיאן בייל, טום הארדי.

"עלייתו של האביר האפל" הוא מותחן פעולה אדיר, וכמעט מפתיע שהצליח להתעלות על הציפיות העצומות שלי. הבמאי והתסריטאי כריסטופר נולן זונח כאן את העיסוקים הפסיכולוגים המעמיקים-יותר שאפיינו את מרבית סרטיו, ומזקק את בחינת האנושות שלו לאלמנט אחד ויחיד: כוחה של תקוה. התוצאה אמנם מופחתת הפתעות ותסבוכות עלילתיות שהיו דומיננטיות מאד בסרטו הקודם בטרילוגיה, אך בתמורה מועצמת באימה ובפחד מפני הגיבור הרע שנראה במבט ראשון כי יש לו הכל: חכמה וכוח פיזי בלתי נדלה.

הבמאי כריסטופר נולן הוא אחד הקולנוענים הצעירים הכי מוצלחים שחיים כיום על פני האדמה. הוא בלט עוד עם "ממנטו" (2000), אך הפריצה הגדולה למיינסטרים הגיעה עם "אינסומניה" (2002) שבו כיכב אל פאצ'ינו. בעוד גיבורי הקומיקס פנו בקולנוע לבידור משפחתי ("אקס-מן", "ספיידר-מן", "הענק" ו"סופרמן חוזר"), איש העטלף קיבל מאולפני האחים וורנר את הטיפול שעבד מצוין בקומיקס: פניה לתוך האפלה. "באטמן מתחיל" (2005) של נולן הציג רף חדש: קולנוע מבוסס קומיקס שכולו דורך בין גבולות ההיגיון בלבד. שום נשיכות עטלף ושום קרינות רדיואקטיביות. כל מה שקורה לברוס וויין אמנם בדוי, אבל אפשרי בתחומי המציאות, ומעצב אותו להיות דמות אביר אפל ומתבודד.

סרט ההמשך "האביר האפל" (2008) אף נטל את שמו של הקומיקס שהגה את השינוי התדמיתי, והתיחס בכובד ראש לתואר. מאבק המוחות בין באטמן לג'וקר (הית' לדג'ר המנוח) היה מהטובים שראינו על המסך הגדול. בצדק, הסרט שבר שיאי הכנסות בארה"ב ובעולם, וקנה לנולן שיק פתוח להרים כל הפקה שירצה. הוא, רק חיכה להזדמנות שכזו, והוציא לעולם את פרי מוחו הקודח "התחלה", שלמרבה ההפתעה וחרף שכבות הבלבול העצומות שלו – גם כן הפך להצלחה קופתית עצומה. ההחלטה להציב את הבמאי המוכשר לפקח על פרויקט השיבה לחיים של "סופרמן" מעולם לא נראתה חכמה יותר.

"עלייתו של האביר האפל". טום הארדי.

עלילת "עלייתו של האביר האפל" מתחילה עם חטיפתו של המדען לאוניד פאבל (אלון אבוטבול הישראלי) בידי ענק מפחיד שעוטה על פניו מסיכה דמוית רסן של כלב, העונה לשם 'ביין' (טום הארדי). ביין רוצה להמית חורבן על כל העיר גותהם, ובעזרת ד"ר פאבל יצליח להמיר כור אנרגיה שיועד בתעשיות וויין לעשות טוב – לפצצה אטומית. החשש מנפילה לידיים זדוניות שכאלו הוא בדיוק הסיבה שהכור מעולם לא הושמש, ובדיוק הסיבה שברוס ווין נאלץ להיעזר ולסמוך על אנשים נוספים מחוץ לחוג המכרים הקבוע שלו (מריון קוטיאר) שיעזרו לו בשמירה על הכור סודי.

אחרי מותם של הארווי דנט ורייצ'ל בפרק הקודם בטרילוגיה של נולן לאיש העטלף, המפכ"ל גורדון (גארי אולדמן) אמנם ניקה את גותהם מפשע מאורגן, אך מי ששם את המפתחות לממלכה בידיו – ברוס וויין – קץ מדרכו של איש העטלף עם מותה של אהובתו. מי שמצליחה לעורר את וויין מהדיכאון שלו היא כמובן אישה: סלינה קייל (אן האת'וואי) – אשת החתול (קאטוומן) בשבילכם. היא גם זו שתפיל את וויין פעם אחר פעם בתחבולות של ביין, ותביא אותם לקרב עוצמתי מדהים. כאשר העניינים יתחממו, שוטר 'פשוט' עם כוונות טובות (ג'וזף גורדון-לויט) ימשוך את כולם להתמודד כראוי עם המצב.

התסריט של האחים כריסטופר וג'ונתן נולן יחד עם שותפם הקבוע דיויד ס. גויר, עדין מצליח להעמיד לא-מעט תהפוכות ומחשבה מקדימה ומסקרנת. התחכום של מה שמתרחש מתחת לפני השטח בתסריט, בונה בהצלחה את הגיעתם של הצופים אל רגעי הגילוי המפתיעים לקראת סוף הסרט. מאידך, התסריט זורע מספיק רמזים בולטים כדי שמי שלא נלכד לחלוטין באקשן ובמסעו של האביר האפל אל התמודדות עם ביין, יצליח להבין מוקדם יחסית את מרבית השיאים של הסרט. גורם זה מאכזב יחסית, ובשילוב עם פלאשבקים מזדמנים לכל מיני איזכורים מהטרילוגיה, לא נשאר הרבה מקום לפשפוש במוח במהלך הצפיה, מה שכן היה דומיננטי בפרק הקודם של נולן בטרילוגיה.

במקום תחכום שמשאיר מקום למחשבה, נולן כאמור מוביל את הדמויות שלו לבחון את כוחה של התקוה. ב"אביר האפל" התקוה הונחה בסמל אנושי – הוא הארווי דנט – ובאטמן נלחם בכל מי שטעה לחשוב שהוא הסמל. ב"עלייתו של האביר האפל", באטמן מפסיק להילחם באמת, ומבין שסמל צריך להיות דבר שכל אדם יכול להרגיש חיבור אליו, או אפילו שליח שלו ([ספוילר]מה שיוביל לזוג גיבורים חדשים בשכונה[/ספוילר]). התקוה תחליף כאן את האהבה, ותנסה לתת לאביר האפל את כל הכוח שדרוש לו על מנת להתמודד עם האויב החזק ביותר שלו עד כה.

בגזרת הליהוקים, מפתיע לראות כמה התקדמו הישראלים בהוליווד: פעם הם היו מגלמים טרוריסטים ערבים, והיום אלון אבוטבול ואורי גבריאל מגלמים תפקידי מפתח בעלילה של "עלייתו" (אך בסדר גודל קטן של זמן מסך). קצת משעשע שאבוטבול – עם כל הדרת שמו – מגלם מדען רוסי.

כריסטיאן בייל מצוין כהרגלו, וטוב לראות אותו במשקל גוף בריא, עם גוף מחוטב וחסון אחרי השלת המשקל הדראסטית שלו ב"פייטר" (כמו סרטים נוספים אחרים בהיסטוריה הקולנועית שלו). בייל מצוין, והאדישות המובנית בפניו מושלמת עבור תפקיד איש העטלף ושירתה היטב את שלושת פרקי הטרילוגיה. אך שוב הכוכב של הסרט הוא האיש הרע: טום הארדי שהעצים גם הוא את מימדי גופו וראוי להערצה, מבהיל בכל אספקט אפשרי. צורת הדיבור שלו מפחידה ומועצמת בידי הרסן הטכנולוגי שעל פניו, גודלו הפיזי מבהיל וכל אגרוף שהוא מנחית על באטמן מדהים לחלוטין, ואמנם לכידת המסך שלו אינה מגיעה לעוצמה שהביע הית' לדג'ר ב"אביר האפל" – היא כן איתנה וניכרת.

"עלייתו של האביר האפל". אן האת'וואי.

זו הפעם הראשונה שאני נהנה לצפות במשחק של אן האת'וואי. האת'וואי, מ"יומני הנסיכה" ועד "רייצ'ל מתחתנת", כמעט לא היתה מוצלחת בשום ליהוק שלה. גם כאן היא נראית התאמה לא הגיונית: היא כחושה במיוחד, ועם זאת אנו נדרשים להאמין שאגרוף שלה מסוגל להמם בריונים כבדי משקל. למרבה ההפתעה, היא מתאימה כמו כפפה ומכניסה הרבה נפח מתנשא ומקסים לתפקיד. היקף תפקידה בסרט היה ברור מלכתחילה כאשר נחשף שם הדמות שלה (שלא לדבר על התמונות שלה בתור אשת החתול), מה שלא ניתן לומר על שני ליהוקים אחרים שהביא נולן מסרטו "התחלה": ג'וזף גורדון-לויט ומריון קוטיאר. [ספוילר]עבור נולן להציג שמות גדולים כל כך בסרט שלו, בתפקידים עלומי שם שנראה כי העלילה דוחפת אותם פנימה שוב ושוב ועמוק יותר ויותר, מרגיש בקלות כמו תעלול תסריטאי שסופו צפוי מראש, וחבל.[/ספוילר] מה שכן, השניים עושים עבודת משחק מצוינת.

אוירת הפעולה, המתח ואפילו האימה שהסרט (וביין) מנחיל בקרב צופיו מתעצמת בזכות המוסיקה הנפלאה של האנס זימר. את ההבדל בין איכות תמונה דיגיטלית 'רגילה' בקולנוע לבין איכות התמונה הדיגיטלית הגבוהה יותר של IMAX אינני מצליח לאמוד, אבל את איכות הצליל של IMAX אפשר בהחלט לשבח ועל כן אני ממליץ לכולם להוסיף את הסכום הנדרש, ולצפות בסרט המצוין הזה עם החויה המוגברת שמציע IMAX. כאשר נכנסתי לסרט, הבנתי ביני לבין עצמי כבר שאני לא אהנה מהסרט כי הציפיות שלי גבוהות מדי, אבל לא הצלחתי להנמיך את אותן ציפיות. כריסטופר נולן הצליח להגיש סרט שהתעלה על אותה רמה עצומה של ציפיות, ועל כן הוא באמת קולנוען מליגה אחרת.

דירוג: