"המשגיחים". מימין: איציק גולן, רועי אסף וגל פרידמן.
"המשגיחים" נותן לקהל הצופים המקומי מנוחה מיוחלת כל כך מכל הצילומים הדוממים, נטולי כל קול, והארוכים כגלות, שכל כך אופיניים בקרב סרטי הביכורים של הקולנוע הישראלי. סוף סוף מזה זמן רב, סרט ראשון לקולנוען ישראלי שכולו זורם ופעיל, משעשע במכוון ולא ב'מודעות עצמית' או מתוך מבוכה על התקציב, ונמצא כל כך פה, בישראל.
על הכתיבה והבימוי אמון מני יעיש, בת-ימי בוגר בית הספר מנשר עם שני סרטים קצרים באמתחתו – בשניהם שיחק כוכב הסרט העלילתי הראשון שלו, רועי אסף. סרט הגמר שלו ממנשר, "אליקו" הוקרן בין היתר בפסטיבל ירושלים 2008, וסרטו הקצר השני "חניה בדם" שהופק במסגרת "תל אביב לוקיישן", זכה בציון לשבח מפסטיבל הסטודנטים תל אביב 2010. יעיש גדל על סרטים של ואן דאם וצ'אק נוריס, וניתן לראות את הגוזמות המשעשעות שהיו דומיננטיות בסרטים שלהם, גם אצלו – דוגמת קליעות מדויקות של מחבטי בייסבול, כאילו היו אילו כוכבי-הטלה של נינג'ות, והמטילים אותם התאמנו כל חייהם על הדיוק המושלם.
הסרט לא מבזבז זמן ומכניס אותנו עד מהרה לאוירת האקשן הקולית שלו. אבי בכר (אסף), חוזר בתשובה משכונה ברסלבית בבת ים, מנסה לקיים את מצוות יום השישי בשקט של ביתו, אך נתקל בהפרעה מבחוץ. כמה רוסים שתיינים עם בעיות התחשבות, מנגנים מוסיקת מסיבות מתחת לחלון ביתו, ומפריעים לכל השכונה. משהם ממאנים להחליש את עוצמת המוסיקה, ומפגינים אנטיפתיות ממאיסה, בכר מגייס את שני חבריו ללימוד לקח אלים, בסצינת מכות מהוקצעת, אמינה ומלהיבה.
"המשגיחים". רועי אסף עם רותם זיסמן-כהן.
בצורה אלימה זו מנהלת החבורה הקטנה את השכונה הבת-ימית, וכופה את חוקיה הדתיים. בין לבין, הם גם הולכים לשיעורי תורה ומעבירים את הזמן במשחקי כדורגל ושש בש. שגרת היום הזו נראית נורמלית לאבי ולחבריו, עד שמגיעה בחורה חדשה לשכונה (רותם זיסמן-כהן). בניסיון למצוא חן בעיניה כשם שמצאה חן בעיניו, היא גורמת לאבי להתלבט באשר לנכונות דרכיו והאם הוא צריך להיות מתון יותר במעשיו.
סיפור הגבר המתאהב באישה ובוחן מחדש את חייו וחבריו, תוך שהוא מנסה להימנע מדרכיו האלימות וללכת בדרך הישר למענה – הוא סיפור ששמענו וראינו הרבה על הבד. הפן המקורי-יחסית מתהווה בשיוכם של הגיבורים האלימים לקבוצה דתית יהודית באופן שעומד בסתירה מסוימת לערכי הדת. קצת חבל שהסרט בוחן בקלילות רבה מדי ובאופן לא ממצה את הסתירה הזו, ודעתם של אנשי הדת על המעשים באה רק מכיוון של חיזוק הובלתה של האישה. סתירה כזו בין מעשיו של הגיבור לערכי הדת, מצויה גם בקעקוע המגן-דוד שהוא נושא על גופו ושאותו מקפיד הבמאי להבליט בעיקר במחצית השניה של הסרט כסמל לזיקתו הרבה ליהדות ולמעשיו בשמה, כנגד הלבטים שיוצרת אצלו דמות האישה (למרות האיסור ביהדות לפגוע בגוף, ובתוך כך גם לקעקע אותו).
מתוך אלו ניתן להסיק כי מני יעיש בוחר לכבד את הדת ולקרב אותה לדילמות שיחווה גיבורו, אך לא לאפשר לדת להכביד על היצירה שלו ולהאריך את זמן הריצה שלה. הוא מגיש לנו סרט שעיקרו לתת חויה מהנה, ומאזן יפה פנימה גם רגש וניסיון לגרום לצופה לחשוב. סצינות האקשן מקצועיות – לא ענין של מה בכך בארץ (תמיד עולה בעיני סצינת המאבק המביכה ב"ללכת על המים") – ואף מלהיבות ולא שגרתיות, ביחוד בשימוש הברוטלי באלות ובאמצעים מיוחדים שכאלה. פשוט כיף לצפות בהן. על אחת הסצינות הללו, אומרים ילדים "בואו בואו, יש מכות" וזו בהחלט ההרגשה שהסרט מפיח בצופים.
"המשגיחים". רועי אסף.
פלח האוכלוסיה שבחר התסריט לעסוק בו, אינו מרחיק את קהל הצופים הרחב בישראל מהגיבורים בסרט. להיפך, בין שלל הסרטים הישראלים (ולאו דווקא הביכורים) שנוצרים בארץ מדי שנה בתמיכה מחו"ל ומדברים אירופאית, "המשגיחים" שנתמך בידי הקרן הצרפתית בין היתר, מדבר לחלוטין כמו ישראלי אמיתי מן השורה. אני רגיל לתהות על הקולנוע שלנו, "מי מדבר ומתנהג כאן ככה?" אפילו מצד סרטים של קולנוענים ותיקים ומנוסים כמו שמי זרחין וחלק מדמויותיו הלא-מוקצנות ב"העולם מצחיק"; אך "המשגיחים" לא נגוע במחלה הזו. השחקנים שלו מדברים בצורה הכי עממית ואמיתית שאפשר, עם בדיחות וסלנג שבאמת אפשר לשמוע ברחוב. הם גם מעשנים, מקללים, מאזינים בלהט למוסיקת מסיבות, מדברים על טיולים לחו"ל – וכל זאת, 'למרות' שהם דתיים.
במשחק בולטים שניים – הם רועי אסף בתפקיד הראשי, וגל פרידמן בתור חברו לצוות הפעולה והישות הנקמנית ביותר בעלילה. שניהם משחקים באופן אמין ביותר כמו הדיאלוגים המצוינים שמתגלגלים להם בקלות מהלשון, וסצינות הרוגז שלהם מעולות. לפרידמן אמנם, לא היה מזיק לנפנף מעט פחות בידיו. המטרה מובנת ואף רלבנטית חלק מהזמן עקב חמימות המוח של הדמות, אך חוזרת על עצמה יתר על המידה. את שני השחקנים אנחנו לא רגילים לראות בתפקידים דומיננטים כל כך (אסף הופיע בעבר ב"עדות" וב"בלו נטלי" בין היתר; ואילו פרידמן ב"בופור"), אך שימו לב לדרכם מכאן והלאה.
"המשגיחים". רועי אסף (מימין) עם גל פרידמן.
בתפקידים המשניים, בולטים מוריס כהן (הכהן בשם השחקנית הראשית רותם זיסמן-כהן) בתור עברין מבהיל מהשכונה שגם כן יורה דיאלוגים מוצלחים ואמינים, וגילי שושן ("הפוך") בתור הרב המנחה של הגיבור, שעושה הרבה כבוד לרבנים היהודים שנתפשים לרוב כאנשים זקנים ואפרוריים על המסך.
לצד שלל סרטי הביכורים האמנותיים שנוצרים בישראל מדי שנה וקורצים לפסטיבלים בחו"ל (חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות), מרענן לראות סרט ביכורים שמדבר ישראלית ומהנה לצפיה. דרך שחקנים מצוינים ובימוי קולח, לא פלא ש"המשגיחים" קוצר פרסים ושבחים בכל מקום בו הוא מוקרן.
דירוג: 
המשגיחים
ישראל, 2012
הפצה: החל מה-12.07.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
מני יעיש
תסריט:
מני יעיש
משחק:
רועי אסף
רותם זיסמן-כהן
גל פרידמן
איציק גולן
חיים חובה