"סטפ אפ 4" – ביקורת

מאת אופיר איל
26 ביולי 2012 בשעה 10:00
"סטפ אפ 4".

"סטפ אפ 4".

סרטי פעולה ונעורים המבטיחים לנו זמן מזגן ומינימום מחשבה הם מצרך מבוקש בקיץ החם והסרט "סטפ אפ 4" בהחלט מתאים לדרישה. בדומה לשלושת החלקים שקדמו לו, מדובר בסרט עם עלילה דלילה והיעדר כישורי משחק המפנים מקום להמון ריקודים מרשימים. מה שמבדיל אותו מקודמיו היא ההחלטה לצמצם בו מוירטואוזיות הגוף לטובת מנת יתר של וירטואוזיות מצלמת הקולנוע: יש הרבה ריקודים אבל הם מוגשים כשלם תזזיתי, שלא מאפשר להתמקד במרכיביו. הסרט מהודק ומהוקצע מקודמיו אך הוא גם בלתי אישי ובעיקר נראה כמו פרק מורחב של הסדרה 90210 או פרסומת אין סופית למשקה מוגז.

על אף הביקורות השליליות, סרטי "סטפ אפ" הכניסו סכומי כסף משמעותיים, כל אחד יותר מקודמיו (והרי אין סיבה טובה מזו להוצאת חלק נוסף). מבחינת עלילה, הסרט הראשון בו כיכב צ'אנינג טאטום ("לא תשכח", "מג'יק מייק", "רחוב ג'אמפ 21"), היה בעל העלילה החזקה ביותר וגם היחיד עד כה שמתהדר בכך שאחד משחקניו (טאטום עצמו), פרץ בעקבות הסרט. מבחינת איכות הצעדים והריקודים, הסרט השני היה המוצלח בסדרה ובהתאמה, חלק מחבורת הרקדנים שכיכבו בו הפכו מוכרים בעקבות הופעתם וביצועיהם בסרט (אדם סוואני, הוא "מוס" או מארי קודה, שניהם חזרו להופעות אורח בחלק השלישי של הסדרה ומבקרים גם בחלק הנוכחי).

בחלק הרביעי בסדרה, ששמו הוא Step Up Revolution וידוע גם כ-Step Up 4: Miami Heat, העלילה מתרחשת במיאמי. שון (ריאן גוזמן), הוא מלצר במלון יוקרתי, שבשעות הפנאי שלו מוביל כנופיית ריקוד הפושטת על אתרים שונים במיאמי ומפציעה בהם בקטעי ריקוד מרהיבים ובלתי חוקיים. באחד הימים פוגש שון במתחם המלון את אמילי (קתרין מקורמיק, הזוכה במקום השלישי בעונה השישית של סדרת הטלוויזיה האמריקאית הפופולרית So You Think You Can Dance). אמילי היא צעירה השואפת להיות רקדנית מקצועית, שאיפה שאינה מוצאת חן בעיני אביה (פיטר גלאגר), טייקון פיתוח ובעל המלון בו עובד שון. לאחר שהאב מציב בפני בתו אולטימטום המחייב אותה להצליח בעולם הריקוד עד תום הקיץ או לפרוש, מצטרפת אמילי ללהקתו של שון בתקווה ללמוד מהם ולהתפתח כרקדנית.


עד מהרה מסתבכת העלילה (נניח), כאשר מתברר שאביה של אמילי מתכוון להרוס את שכונת המגורים הוותיקה בה גדלו שון וחבריו. בשלב זה מחליטה החבורה להפסיק לעשות אומנות ניטרלית ולעבור לריקודי מחאה משמעותיים, שיאירו בפני העולם את שכונתם הקטנה ואת חוסר הצדק שביכולתם של אילי הון לרכוש את האדם הקטן.

עד פה אין הפתעות ואכן קסמו של הסרט טמון בהיותו משקל נוצה והבטחה למינימום פעילות קוגניטיבית. עם זאת, מאחר והסרט רוכב על גל המחאות החברתיות ששוטף את העולם, אפשר להוסיף ולהציע כי מומלץ לקנות עבורו כרטיס צפייה לכל ראש עיר ישראלי, עם הזמנה מיוחדת לחובב המגדלים שבלב גוש דן.

בסצנת הסיום מחליטה כנופיית הריקוד, שעד כה הייתה אנונימית, לגלות לעולם את פניה. הלוגיקה מאחורי המהלך היא ניסיון להסביר לטייקון אטום הלב כי מאחורי כל מבנה רעוע ופוטנציאל נדלני, עומדים אנשים בשר ודם, שהם אינם סתם הפרעה לרווחיו אלא הסיבה האמיתית לכך שהשטח אטרקטיבי בעיניו- הכוח המניע את הקסם ממנו הוא כל כך רוצה נתח הוא למעשה תרבות הרחוב שהם מגלמים, הפשטות והאותנטיות שיש בחייהם הקטנים. הם מבקשים שישים לב כי מעשיו יורקים לבאר ממנה הוא שותה והחלטותיו העסקיות גודעות את העץ עליו הוא מבקש להתנדנד. במגדלים עליהם הוא חולם אין להם מקום אך בלעדיהם אותה תרבות, מיוחדת ומייחדת, תגווע.

"סטפ אפ 4".

"סטפ אפ 4".

אך גם אם לא ניקח ברצינות את מסריו המילוליים של ממתק קיצי זה, עדיין יתכן שמדובר בסרט חובה למקבלי החלטות חמדנים מאחר והוא כהדגמה לאופן בו רהב מיותר בעיקר משאיר רעב למה שבקלות יכל להיות. גם חלקיה הקודמים של הסדרה לא היו עמוקים וגם בהם לא כיכבו שחקני אופי, אך היו בהם קטעי ריקוד מדוייקים, מעודכנים, סוחפים ומפורטים. כל שנדרש מהמצלמה היה בעיקר לתעד כי היופי הטמון בשטח הספיק. לעומת זאת, נראה ש"סטפ אפ 4" החליט להמר על "עוד" ו"הרבה" וכך האיכותי והאישי נדחקו מהפריים. במקום מספר רקדנים מצומצם אליו הצופה יכול להתחבר, הפעם מדובר בכנופייה שבמקרה הטוב מונה 30 חברים ובמקרה הנפוץ נראה שיש מהם לפחות 50. הם מצליחים לחבר קטעי ריקוד מתואמים ומרהיבים תוך פחות משבוע ולצרף אל אלה תלבושות שלא מביישות את התיאטרון הלאומי. בכנופיית הריקוד של "סטפ אפ 4" אין שום דבר שמזכיר שכונתיות וכל עלילותיה נודפות הפקה מהודקת ועשירה. המצלמה מרצדת וקופצת וכל מה שאמור להיות אותנטי בעיקר מדגיש אפקטים מיוחדים ועריכה מתוקתקת. זה סרט שאמור לקדש את אומנות הרחוב אך מפלצת העושר בלעה את כולה ולכן אין בו ריקודים, רק הפקות.

התוצאה? עד סוף הסרט לא תיזכרו את הרקדנים המופיעים בו. על אף שהכל באמת מרשים וקצבי (המוסיקה בסרט אגב, מעולה), אין כאן דבר אישי. יוצרי הסרט החליטו לחתוך החוצה את התנועה הפיסית הפשוטה ובמקומה להציג אנסמבל ויזואלי מהודק, ואולי זה נראה טוב, אולי זה יכניס המון כסף לכיסם של מקבלי ההחלטות, אבל זה בהחלט מרגיש ריק. מזל שזה רק סרט קיץ חולף (הפעם).

דירוג: ★★½☆☆

סטפ אפ 4
ארה"ב, 2012
הפצה: החל מה-26.07.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:


בימוי:
סקוט ספיר
תסריט:
ג'ני מאייר
משחק:
קתרין מק'קורמיק
ריאן גוזמן
סטפן בוס
צ'אד סמית'