31 בינואר 2013 בשעה 10:30

"יחידת הגנגסטרים" – ביקורת

"יחידת הגנגסטרים".

חרף עומס הכוכבים זוכי ומועמדי האוסקר שלו והנוף התקופתי של שנות ה-1960, "יחידת הגנגסטרים" הוא בכלל הסרט הכי מגניב שעלה למסך הגדול מאז "300". כמוהו, גם "יחידת הגנגסטרים" רחוק מלהיות סרט מתוחכם מדי, אבל באמצעות בימוי, עריכה וצילום קולחים – מתקבלת תוצאה מהנה ביותר ואפקטיבית שלא מזלזלת באינטיליגנציה.

את הסרט ביים רובן פליישר, מי שהצליח להביא הרפתקה מהנה ביותר ב"ברוכים הבאים לזומבילנד" (2009) אבל לא הצליח לשחזר כמעט קמצוץ מהכיף שהיה שם לסרטו הבא "30 דקות או פחות" (2011), והלה נדחק ישירות לצפיה ביתית בארץ. עבור "יחידת הגנגסטרים" שואב פליישר השראה מן ז'אנר הפילם נואר, אבל בסופו של דבר התוצאה נזקפת לזכות ז'אנר הפעולה. פליישר גם מעצב את הסרט שלו ברוח שנות ה-1960, אז פעלה דמות הרשע האמיתית שבמרכז העלילה שלו, אבל דוחק את האפלוליות לטובת תמהיל מוצלח עם צבעוניות וססגוניות.

הרשע בסרט הוא מיקי כהן (זוכה 2 פרסי אוסקר שון פן), גנגסטר יהודי שבאמת פעל בארה"ב משנות ה-1930 ועד שנות ה-1960 ועמד בראש ארגון פשע חזק בלוס אנג'לס. בילדותו היה כהן מתאגרף חסר רחמים אך מאז נטש את התחום לחלוטין, וכמו מרבית אבני הדרך בתסריט של וויל ביל ופול ליברמן, אפשר לנבא כבר מהדקה הראשונה של הסרט – שנראה מתישהו במהלכו סצינת איגרוף עם אחד מאנשי החוק שמרכיבים את "יחידת הגנגסטרים" בשמו של הסרט.

כל קשר מציאותי מעבר לנתונים עד כה, לבין עלילת הסרט, הינו פחות או יותר מקרי. לוס אנג'לס של שנים אלו היתה חברה מוכת פשע, ומרבית אנשי החוק נטלו שוחד ו/או פחדו להתעסק עם ארגון התמנון של כהן. קודקוד משטרתי אחד עוד לא הסכים לוותר, וברגע שהתביית על שוטר קשוח והגון שיהיה מוכן לקחת עליו את המשימה – הטיל עליו להפיל את הארגון של כהן, מחוץ לשורות הנורמטיביות של החוק. השוטר הקשוח הזה הוא ג'ון או'מרה (המועמד לאוסקר ג'וש ברולין), נשוי ובקרוב אב טרי, שמלקט למשימה את אחרוני השוטרים ההגונים בלוס אנג'לס שיש להם נטיה לצד האפל של תג המשטרה.

הדמות הבולטת מבין החבורה היא ג'רי ווטרס (המועמד לאוסקר ריאן גוסלינג), סמל אפתי שאיבד את הניצוץ לצדק אבל מוצא שתי סיבות משלו להפיל את כהן, האחת מהן כרוכה באישה יפיפיה (אמה סטון ששיתפה פעולה עם הבמאי ב"זומבילנד" ועם גוסלינג ב"טיפש, מטורף, מאוהב"). עוד מצטרפים לחבורה: ג'ובאני ריביסי בתור האיש הטכני, אנתוני מאקי בתור איש הסכינים, רוברט פטריק בתור הצלף המזדקן ובעל-הניסיון שכולם חולקים לו כבוד, ומייקל פנה בתור התלמיד המצטיין שלו.

עם כמות השחקנים הטובים שיש לסרט, לא הפתיע שאולפני האחים וורנר תיזמנו את יציאתו המקורית לאקרנים – לעונת הפרסים. טריילרים מוכוונים אקשן אנחנו כבר רגילים לראות – עם גוסלינג זה היה לאחרונה ב"דרייב" – ושום דבר לא נראה חשוד. אבל "יחידת הגנגסטרים" הוא באמת סרט אקשן מענג, ולכן כאשר בוצע הטבח בבית הקולנוע בקולורדו עם הקרנת "עלייתו של האביר האפל", האולפנים חששו מאד מכמות ההרג והדם שמופיעים בסרט והחליטו לדחות אותו. לא רק זה, הם גם קיצצו ממנו סצינה של טבח באולם קולנוע, שאכן הושמטה לחלוטין מהסרט ואולי נראה רק בגרסה לצפיה ביתית בעתיד.

"יחידת הגנגסטרים". שון פן.

מי שחשש שדחייתו של הסרט מעונת הפרסים (שבה מוקרנים כל הסרטים לקראת פרסי האוסקר) אל התקופה הזו (שבה כבר הצבעות חברי האקדמיה לאוסקר הסתיימו) היתה רק תירוץ להעיף מהשולחן סרט חלש – יכול לנשום לרווחה. קשה מאד לטעות עם קאסט שחקנים מוצלח כל כך, אבל פליישר לא רק שאינו טועה – הוא גם מצליח לשדרג אותם באמצעות בימוי, עריכה וצילום קולחים כאמור.

הוליווד אוהבת שיש לה גיבור אחד ורשע אחד שמתעלים על כולם וגונבים את תשומת הלב, אבל במקרה הזה יש לנו רשע אחד ושני גיבורים שונים מאד: פן הוא כאמור הרע בסיפור, אבל על ברולין וגוסלינג הוטל להיות הטובים, והתסריט והבימוי לא יכולים לאפשר לאחד מהם לגנוב את ההצגה. ברולין הוא למעשה האיש הטוב במרכז, אבל גוסלינג מקפיד בשנים האחרונות לבחור לעצמו תפקידים בקולנוע שיאדירו את החזות שלו כבחור סופר-מגניב שהבנות רוצות להיות-איתו והבנים רוצים להיות-כמוהו ("טיפש, מטורף, מאוהב", "דרייב"), ולשם כך הוא לא יכל לוותר על זמן המסך שלו.

בסרטי אקשן כמו בסרטי אקשן, קשה מאד לחדש או להפתיע. פליישר והשחקנים מפיקים את המיטב מהתסריט הצפוי הזה, ובשורה התחתונה זה עובד טוב.

דירוג: