"היצ'קוק" – ביקורת

מאת
31 בינואר 2013 בשעה 15:00
"היצ'קוק".

"היצ'קוק".

אחד הנושאים האהובים על יוצרי סרטים הם סרטים על הפקת סרטים. אלפרד היצ'קוק, אחד הבמאים המפורסמים אי פעם, היה ידוע עוד בחייו בזכות סרטי המתח שלו, הופעות האורח שלו בסרטיו, הצללית שלו, ההומור השחור שלו ואהבתו למשחקי מילים. הבמאי הבריטי המצליח שעבר לעבוד בהוליווד, ביים שוברי קופות וסרטים מוערכים ומעולם לא זכה באוסקר, ידע עליות ונפילות בקריירה שלו. כעת מגיע לקולנוע "היצ'קוק" שמתמקד בהפקת הסרט "פסיכו" (1960).

הסרט מורכב משלושה חלקים, לפי סדר העניין: הבמאי הדגול אלפרד היצ'קוק מחפש פרויקט, מוצא את "פסיכו" וסביב הפקת הסרט והפצתו; מערכת היחסים של אלפרד עם אלמה אשתו שליוותה וסייעה לו בקריירה לו; וקטעים מרגיזים ומיותרים לגמרי שבהם משוחח היצ'קוק עם רוחו של אד גין, הרוצח שהיווה השראה לספר "פסיכו".

אנתוני הופקינס מוצלח כהיצ'קוק ולפעמים שוכחים שזה הוא מתחת לאיפור (הסרט מועמד לאוסקר לאיפור), והלן מירן נפלאה כמו תמיד בתפקיד אשתו. סקרלט ג'והנסון מגלמת את השחקנית ג'נט לי ודני יוסטון מגלם תסריטאי שהיצ'קוק מקנא ביחסיו עם אשתו. כשהוא לא מגלם נבל, יוסטון משחק דמות שנואה.

"היצ'קוק". הלן מירן, אנתוני הופקינס, טוני קולט.

"היצ'קוק". הלן מירן, אנתוני הופקינס, טוני קולט.

"היצ'קוק" הוא מהסרטים שמהנים יותר למי שמכיר את הדברים המדוברים: "פסיכו" הוא הסרט האמריקאי הראשון שרואים בו מישהו מוריד את המים באסלה של שירותים (מה עשו 60 שנה בלי זה?!), על הסרט יש כיסא לשחקנית שמגלמת את "גברת בייטס"; ג'נט לי היתה נשואה אז לטוני קרטיס ("חמים וטעים") והיא אמה של השחקנית ג'יימי לי קרטיס. אני עדיין לא הבנתי – ומהסרט אי אפשר להבין – מדוע אחרי ההצלחה הגדולה של "מזימות בינלאומיות" המצוין התקשה היצ'קוק להשיג מימון לפרויקט חדש (עוד לפני שבחר ב"פסיכו", סיפור שלא משך את האולפנים), על אף הסרטים הכושלים הקודמים שלו (בעיקר "ורטיגו", כפי שמוזכר בסרט הזה) וגם מציינים ובצדק שהסרט האחרון שלך הוא מה שקובע בהוליווד.

עוברים על מאחורי הקלעים של הפקת "פסיכו" בצורה מדי כמו ברשימת קניות שמסמנים בה וי: שחקן ראשי שמסתיר שהוא הומוסקסואל בדומה לדמות של נורמן בייטס שיש לה סודות משלה סצנת המקלחת והמוסיקה המלווה אותה; היום שבו היצ'קוק היה חולה מכדי להגיע לצילומים; ויחסי הציבור לסרט. ומתעכבים יותר מדי דווקא על יחסיו עם ג'נט לי כי היצ'קוק ידוע בקשרים שהוא פיתח עם שחקניותיו (כולל ורה מיילס, שמופיעה ב"פסיכו" ובסרט הזה מגלמת אותה ג'סיקה בייל), אך כזכור זוהי דמות משנה והשחקן הראשי בסרט הוא אנתוני פרקינס. ג'יימס דארסי מופיע לרגע כאנתוני פרקינס, ואחרי זה נעלם לחלוטין.

הקטעים בין אלמה ואלפרד היצ'קוק הם, למרבה הצער, חלק חלש בסרט. השניים בעיקר לא נשמעים אמינים- השחקנים הכי טובים שיש אך אני לא מאמין שבני הזוג האלה ניהלו את השיחות הללו והשתמשו במילים האלה, בוודאי לא בציבור. ברור שמדובר בסרט עלילתי ובדמיון של התסריטאי, אך יש פה החטאה לדמויות וסילוף האמת בצורה לא הגיונית. לו התוצאה היתה אפקטיבית מספיק, ניחא, אך זה לא מספק די דרמה ורגש.

מי שאוהב סרטים על סרטים והוליווד ימצא פה מספיק עניין, אך נותרתי עם תחושה של החמצה.

דירוג: ★★★☆☆

היצ'קוק (ארה"ב, 2012)
בימוי: סשה גרבסי | משחק: אנתוני הופקינס, סקרלט ג'והנסוןמייקל סטלברג, הלן מירן, טוני קולט
הפצה: החל מה-31.01.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: