"שנה גג" מספר את סיפורם של זוג שמיהר להתחתן וכעת, לאור חוסר ההתאמה המובהק ביניהם, נשאלת השאלה האם יצליחו לעבור יחד את שנת הנישואין הראשונה. קומדיה רומנטית בריטית שהדבר הכי טוב שניתן לומר עליה הוא שהיא נעימה לעין ושהעלילה הילדותית אינה מכבידה יתר על המידה. בכל זאת, מאחר והתוצר נסמך על סלחנות הצופה ועל מצב רוח קליל במיוחד, עדיף לשמור את החוויה ל-DVD הפרטי.
"שנה גג" הוא סרט הבכורה של דן מייזר כבמאי. בשנים האחרונות נהנה מייזר מהצלחה אדירה בטלוויזיה ובקולנוע ככותב קומדיות ומפיק, ושיתוף הפעולה המתמשך שלו עם סשה ברון כהן הביא לו פרסים רבים, כולל פרס האמי ופרס באפטא. מייזר היה גם שותף למועמדות לאוסקר על תסריט הסרט "בוראט" ולאחר מכן כתב והפיק את הסרטים "ברונו" ו"הדיקטטור".
לפי עדותו, בסרט הביכורים שלו ביקש מייזר להציג תוצר מלא הומור וכזה שעלילתו אינה שיגרתית. זו כנראה הסיבה שהוא בחר לפתוח את "שנה גג" בנקודה בה מסתיימות רוב הקומדיות הרומנטיות- היום שלאחר הנישואין. עם זאת, כפי שמייזר מבקש מצופיו להניח שהזוג שלפניו מאוהב ולכן התחתן, כך הוא גם מבקש מהם להניח עוד דברים רבים אותם לא טרח לבסס. מבחינה זו הוא אכן השיג את מטרתו- יצירה קלילה- אך לא קלילה במהותה כמו קלילה מלשון דלות ושטחיות.
נאט (רוז בירן, "מסיבת רווקות") וג'וש (רייף ספאל, "פרומתיאוס") מחליטים להינשא לאחר היכרות קצרה וסוחפת. כעת נותר להם רק לצלוח את שארית חייהם יחד ומסתבר שהמשימה אינה קלה כלל. הזוג הצעיר אינו מכיר זה את זה כלל ונראה שגם אין ביניהם התאמה.
השניים מתחילים את חייהם המשותפים אך עד מהרה פוגשת נאט במסגרת עבודתה את גיא (סיימון בייקר הנאה, "המנטליסט"), איש עסקים אטרקטיבי שלתחושתה מתאים לה הרבה יותר. במקביל, קלואי (אנה פאריס), אקסית משמעותית של ג'וש, חוזרת לחייו לאחר שליחות באפריקה ונראה כי השניים מסתדרים טוב הרבה יותר מבני הזוג הנשואים. לאור ההצעות הרומנטיות החלופיות האם מאט וג'וש יוותרו על מערכת הנישואין הצעירה או יילחמו לצלוח את שנתה הראשונה?
אם יש בכוחכם להניח שבני הזוג היו מאוהבים על אף שמרגע תחילת הסרט אין ביניהם ולו זכר למשהו רומנטי חיובי; אם תסכימו להניח שדמותו האדיוטית של הבעל עשויה למצוא חן בעיני קלואי אהובתו לשעבר, על אף שכמעט ואין בין השניים כמה רגעי עלילה משותפים שידגימו את התקרבותם המחודשת, ועל אף שהתסריטאי אינו מעניק לגיבור ולו רגע של חסד בו הוא אינו מלהג שטויות מביכות; אם תצליחו לקבל החלטה במהלך הסרט האם אתם רוצים שהזוג יישאר יחד או שכל אחד מהם יעזוב את השני לטובת מושא אהבתם שהפציע- אולי תהנו.
בכל מקרה אחר, סביר שתבהו במסך, תשתעשעו לעיתים ואולי גם תרגישו שמגיע לכם חלק מהכנסותיו של אותו תסריטאי. אחרי הכל, אוסף ההנחות המקדימות וההמשכיות אותן הוא דורש מכם על מנת שחלקי העלילה יידבקו יחד, הן אלה שמסייעות לכך שהסרט אינו כישלון מוחלט.
את זכר ההומור הבוטה של סשה ברון כהן ניתן בהחלט למצוא בסרט, בייחוד בטקסט של חברו הטוב של ג'וש, שבצורה עקבית ודי מיותרת מוסיף לסרט שנינויות וולגריות ומייגעות על מיניות ואיברים פרטיים. חשוב לציין שדווקא מבחינה זו אפשר לחלק נקודת זכות לאנה פאריס. פאריס, שחקנית שעובדת קשה על מנת לפרוץ ולרוב מרגישה בבית עם תסריטים המקדשים הומור וולגרי ופיסי, נמנעה במקרה זה מדמות מגוחכת והופעתה בסרט אמנם חסרת טעם מבחינה מראה אך נעימה מבחינת איכויות משחק.
גם ג'ייסון פלמינג ("סנאצ'", "לוק סטוק ושני קנים מעשנים") ומיני דרייבר ("סיפורו של וויל הנטינג"), מופיעים בסרט ומוסיפים לו ניחוח נעים שמשפר מעט את החוויה, אך בסופו של דבר הסרט נחמד ונסבל בלבד. הוא בהחלט אינו מבריק או רומנטי מדי ואינו מצדיק יציאה לקולנוע.
דירוג: