"גוף מארח". סירשה רונאן עם מקס איירונס.
"גוף מארח", סרטו החדש של במאי המד"ב היותר-מסקרן שפעל בסגירת המילניום הקודם, אנדרו ניקול ("מה קרה בגטקה?", "המופע של טרומן"), עלה לאקרנים בסוף השבוע הזה. הסרט, המבוסס על ספרה של סטפני מאייר, ינסה להתעלות על סרטו האחרון של ניקול שהחל לפנות לקהל יעד צעיר יותר, "עולם הזמן". זה, קיבל ביקורות ממוצעות ולא הצליח להגיע לרמה של סרטיו הישנים והמוצלחים יותר של הבמאי, שנראה כי רעיונותיו לסרטים חדשים אוזלים לאט-לאט. לא מדובר רק באנדרו ניקול – סרטי המד"ב והפנטסיה לא מצליחים לחדש הרבה באחרונה.
את "גוף מארח" כתב ניקול כאמור על פי ספרה של סטפני מאייר, המחברת של סאגת "דמדומים" המצליחה שעובדה ללהיטי קולנוע מנפצי קופות ברחבי העולם שלא זכו לביקורות אוהדות מדי. ניקול ניסה לטוות חיבור מסקרן של עולם הפנטסיה הרומנטית של מאייר, ועולם המדע הבדיוני המקורי והעשיר שלו.
הסרט מתרחש בעתיד, לאחר שחייזרים טפילים, המשתלטים על גוף האדם ומשתמשים בו כאילו היה גופם שלהם, כבשו את כדור הארץ, והותירו אוכלוסיה אנושית קטנה ופגיעה. במרכז הסרט עומדת נוודת בשם וונדה (סירשה רונאן המקסימה), שיוצרת קשר מיוחד עם הנפש החייזרית שהשתלטה על גופה ומראה שעדיין יש תקווה למין האנושי בכדור-הארץ. השתיים, הנמצאות בגוף אחד, יוצאות למסע למצוא את אחיה ובן-זוגה של וונדה ולנסות ולהשכין שלום בין שני הגזעים.
ואם כבר בעולמות עתידיים עסקינן, סרטו הקודם של ניקול, "עולם הזמן" בכיכובם של ג'סטין טימברלייק ואמנדה סייפריד, הצליח אמנם להיות רווחי בקופות (מעל 170 מליון דולר בעולם), אך לא הצליח להעביר רעיון מקורי ומרתק מספיק כמו ש"מה קרה בגטקה" עשה. "גטקה" שיצא ב-1997, הקדים את זמנו והעביר סיפור שנראה אפשרי בהחלט כיום, תחת סיפור עוצמתי. הנושא המרכזי של הסרט הוא גנטיקה – בחינת יכולותיו של האדם על פי נתוניו הגנטיים בלבד – והוא מעלה שאלות פילוסופיות לא מעטות וגורם לתהות לגבי העתיד – גם שלנו.
בפועל החיבור בין מאייר לניקול, שאולי נראה היה כנקודת פתיחה לא רעה לשני יוצרים מעולמות לא רחוקים זה-מזה , מתקשה להפוך לסרט שמדביק את הקהל לכיסא או מציג רעיונות חדשים ומסקרנים. בדומה ל"דמדומים", "גוף מארח" הוא סרט שמיועד בעיקר לבני נוער, לעומת סרטיו הישנים יותר של ניקול. הליכה בתלם זה רווחית מאד (הסרט האחרון בסדרת "דמדומים" הכניס כ-292 מיליון דולר בארה"ב לעומת כ-12 מיליון דולרים של "גטקה"), אך לא מוכיחה את עצמה בהיבט טיב הסרט. יתכן שניקול, כיוצר שעבר כבר כמה דברים בחייו, מפשט את התכנים על מנת לחנך ולהעביר מסר לדור העתיד. אולי הוא מרגיש שבאמצעות פניה לקהל כזה, הוא יצליח לחנך בני נוער לערכים מסוימים ולתת להם השראה. אולי פשוט יותר קל לו בעולם הנוער כמעיין 'מנוחה', לפני הדבר הגדול הבא שהוא מתכנן.
אפשר שפשוט נגמרו הרעיונות המקוריים ליוצר מאחורי "המופע של טרומן" ו"מה קרה בגטקה" – והוא אינו לבד במערכה הזאת. אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה של 'רימייקים', ריבוטים, חידושים לסרטים ישנים ובכלל, עשיית סרטים עם רעיונות שכבר ראינו בעבר ("ארץ אוז", "אליס בארץ הפלאות", "ספיידרמן המופלא"). עולם המד"ב והפנטסיה תמיד היה עשיר וצבעוני, אך באיזשהו מקום נדמה כי אוזלות האפשרויות לחדש ורק מעטים מצליחים ("לופר", "התחלה" אשר מצליחים לסקרן למרות שיש להם רעיון שכבר נתקלנו בו בעבר).
"גוף מארח". דיאן קרוגר.
אני מחכה לחידוש אמיתי. למישהו שיצור עולם חדש משלו, שיפרוץ את גבולות המד"ב ויציג רעיונות שאף אחד לא חשב עליהם לפני. עולם בו לא רק הדמויות במרכז העלילה תהינה מקוריות, אלא גם היצורים 'בדרך'. יצורים שאף אחד לא חשב עליהם בעבר. יציאה מתבנית האלפים, אורקים, ערפדים – אל יקום אחר לגמרי.