"גטסבי הגדול" – ביקורת

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר, קארי מוליגן.

"גטסבי הגדול". קארי מוליגן, ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר.

לאחר המתנה ארוכה והרבה ציפיות, סוף סוף מגיע אלינו "גטסבי הגדול". הרומן האמריקאי המיתולוגי של סקוט פיצג'רלד מעובד בפעם השניה למסך הגדול והפעם גודל הבאזז שמלווה אותו הוא בדיוק כגודל הבאז שמביים אותו. בגרנדיוזיות מרשימה מתרגל הבמאי באז לורמן את הויזואליות הצבעונית, המהוקצעת והעשירה שמאפיינת את עבודותיו. עם זאת, כפי שניסה לספר פיצג'רלד עצמו, הקושי מתעורר מאחר וכל העושר הזה בולע בתוכו את הדקויות שהפכו את גטסבי הגדול ליצירה משמעותית. האם עובדה זו פוגמת בצפייה? לא כחוויה קולנועית ממלאת חושים ומושקעת. כן כיצירה בעלת אמירה משמעותית.

את העלילה מציג לנו ניק קרווי (טובי מגוויר, משעמם כתמיד, "תקנות בית השיכר", "ספיידרמן"), סופר שבעקבות שוק המניות המפתה של שנות ה- 20 מתחיל קריירה כסוחר אגרות חוב. כאשר ניק עובר לבית חדש הוא מוצא עצמו מתגורר בשכנות לעשיר מסתורי בשם ג'יי גטסבי (ליאונרדו די'קפריו), הנוהג לקיים מסיבות מפוארות מבלי שאיש יפגוש בו או ידע פרטים על עברו. כאשר גטסבי מגלה בו עניין, ניק מגלה שזה בזכות בת דודתו דייזי (קארי מוליגן), הנשואה בעושר לטום ביוקנן (ג'ואל אדגרטון בתפקיד סלפסטיקי למדי).  גטסבי, המבקש להתקרב אל נערה זו,  חושף בפני ניק את הרפתקאות-עברו ועמן את כמיהותיו הנאיביות לאושר מושלם.

הניסיון לשפוט את איכות העיבוד הנוכחי של "גטסבי הגדול" אינו מניב תשובה אחידה והסיבה לכך טמונה בעיקר בבמאי הסרט, באז לורמן. כמו במאים אחרים עם חתימת אצבע מובחנת כל כך, קשה להבחין בין לורמן לבין התוצר. אמנם בסרטו האחרון "אוסטרליה" סטה לורמן מהרפרטואר המאפיין אותו, ולא לטובה, אך "גטסבי הגדול" חובר לשני הסרטים המפורסמים האחרים שיצאו תחת ידו- "מולן רוז'" ו"רומיאו ויוליה", ובכולם מאפיינים זהים.

מבחינת דמיון בין שלושת הסרטים, בדומה ל"גטסבי", גם שני האחרים קיבלו עיבוד צבעוני, קיטשי וקומיקסי, בו הויזואלי והאסתטי מקבל את קידמת הבמה. את הייחודיות המרשימה של לורמן ניתן להבין על ידי העובדה כי על אף שרק ב"גטסבי הגדול" משתמש לורמן בטכנולוגיית תלת ממד, גם "מולן רוז'" ו"רומיאו ויוליה" נראים מלאי רבדים ושכבות. ללורמן יש יכולת יוצאת דופן ליצור קולאז' מראות צבעוני שהופך את הנראה על המסך למלא חיות דינמית ואנימטורית כמעט. מבחינה זו, השימוש בטכנולוגיית תלת ממד תפור על לורמן והוא אכן הופך את הטכנולוגיה הלא פשוטה הזו לנסבלת, שלא לומר מהפנטת. לורמן כל כך מיטיב להציג את הרהב והקסם בו עוסק פיצג'רלד בספרו, שיהיה נכון לומר שחלקים אלה הם החלקים היפים והטובים ביותר בסרט.

הבעיה מתחילה מאחר והווירטואוזיות המרשימה של לורמן מתגלה כמוגבלת בכל הנוגע למורכבות נרטיבית, נקודה שגם אותה ניתן להסביר על ידי השוואה בין שלושת סרטיו של לורמן. ב"מולן רוז'" הבורדלי והגרוטסקי, העלילה הייתה משנית לסימפונייה של מראות וקטעים מוסיקליים וכך הכישרון של לורמן לצבעוניות בוטה התלבש בצורה מושלמת. "רומיאו ויוליה" ו"גטסבי הגדול" לעומת זאת, הם כבר סיפור אחר.

הניסיון לעבד יצירה ספרותית קלאסית למסך הגדול מכריח טיפול עמוק יותר. מאחר ובמקרה הספציפי של לורמן הוא בחר להתמודד עם יצירות תקופתיות, האופן בו הבמאי יתייחס לפערי הזמן מציב את האתגר הראשון ואותו צולח לורמן בצורה נהדרת. הוא לא נותר נאמן לתקופה אך גם לא מציע לה עיבוד מודרני מביך. לורמן יוצר שילוב מהפנט וצבעוני בין שפה ונורמות חברתיות לבין אופנה ומוסיקה, ובכך מכבד את חוקי העלילה המקוריים אך נותן להם קצב מודרני. אלמנט נוסף עמו יש להתמודד הוא זה העלילתי וכאן נדרשת קבלת החלטות לא פשוטה. יש לקבוע אילו פרטים לדחוס לתסריט, את אילו לפתח ומה לחתוך החוצה מבלי לפגום בעושרו של הנרטיב המרכזי. כאשר בוחנים את ניסיונו של לורמן לתת מענה הולם לעלילה רבת פנים מתגלה קושי משמעותי ועריכת הבחנה נוספת בין "רומיאו ויוליה" לבין "גטסבי הגדול" מאפשרת להבחין בו במדויק.

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, קארי מוליגן.

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, קארי מוליגן.

בשני הסרטים (שבשניהם מככב ליאונרדו די'קפריו), ישנם אלמנטים של אהבה רומנטית – או במילים אחרות, החומרים מהם עשויים הכוכבים המסנוורים שלורמן כל כך טוב בליצור אותם. עם זאת, בעוד סיפורו של שיקספיר כולו אהבה ולכן הגיב בקלות והצלחה רבה יותר לידיו של הבמאי, עלילתו של "גטסבי הגדול" אינה פשוטה כל כך. רומיאו ויוליה אפשרו ללורמן להשתמש בצבעוני המהפנט על מנת להבחין בין הטוב לרע, בין האהוב לבין האויב, אך טיפול דומה אינו מתאים ליצירתו של פיצג'רלד. "גטסבי הגדול" עוסק בחלום האמריקאי וברגשות המורכבים המניעים אותו ולעיסוק בחומר כזה קסם ויזואלי אינו מספיק.

לורמן עמד במשימה כל עוד הוא נדרש לתאר את העושר האמריקאי והרהב המשכר שאפיין את תרבות שנות ה-20 הנאיבית. בנוסף, הבמאי מקדיש מקום ניכר לרומן בין גטסבי למושא אהבתו מאחר ושוב, אהבה היא נושא מנצנץ וסוחף שלורמן מיטיב לטפל בו. עם זאת, אמנם הרומן בין גטסבי לדייזי חשוב אך במקור הספרותי מתפקד בעיקר כחלון שדרכו ניתן להביט במרכיבי הכאב, ההתנתקות והפנטסיה שמלווים את החלום האמריקאי.

לורמן אינו מצליח להכיל מורכבות זו בתוצר הקולנועי ורבות מן התפניות העלילתיות והדמויות מצטמצמות. כתוצאה, חלקו המתקדם והכבד יותר של הסרט אינו מרשים כמו חלקו הראשון וניכר בו ההיעדר. הזהות בין גטסבי, האיש שצמח מן האשפתות ונישא על גבי חלומות דיכוטומיים לבין כל מה שחד-ערכי בתרבות האמריקאית, אינו מטופל בצורה מלאה ומקבל ביטוי בעיקר סביב האיש עצמו ולא בעזרת הדמויות הסובבות אותו. מבחינה זו, לא-בכדי ספג הסרט ביקורות לא מעטות על כך שחלקים מרכזיים בעלילה המקורית חסרים וכי הסרט אינו עומד באתגר שהציב לעצמו.

"גטסבי הגדול".

"גטסבי הגדול".

על אף כל זאת, אין ספק ש"גטסבי הגדול" ראוי לצפייה קולנועית. יש בו סצינות מהממות ויזואלית, חלקן באופן גרנדיוזי (המסיבות בביתו של גטסבי), וחלקן באופן עדין ומרגש (סצינת הופעתה הראשונה של דייזי ביוקנן מבין ווילונות לבנים או הסצינה בה מציף גטסבי את דייזי בשלל פרטי לבוש). בנוסף, בדומה לפס הקול של "רומיאו ויוליה", גם הפעם הסרט הנו חוויה מוסיקלית מעניינת ומרשימה (ג'יי זי הוא אחד ממפיקי הסרט), ולחובבי הלבוש צפוי תענוג גדול מאחר וגרדרובת הסרט ראויה למאמר מיוחד בפני עצמו.

חשוב לציין גם כי על אף מגרעותיו התסריטאיות, עדיין ניתן לדלות מן הסרט שאלות מעניינות. עיסוק מיוחד מוקדש לזוג העיניים המופיעות על שלט חוצות ישן בשכונה העניה. המשקפיים המופיעים על אותם זוג עיניים מזמינים מחשבות קצת מורכבות יותר אודות הטכנולוגיה שהפכה לחזות הכל או על האופן בו צורתם הפרוידיאנית מצביעה על התרבות האמריקאית הפופולרית ועל חשבון הנפש העוקב כצל אחר הנאיביות הטוטאלית המאפיינת אותה.

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר.

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר.

בסופו של דבר, חייבים לציין לטובתו של לורמן כי הוא אכן מצליח להבהיר שהפער בין ג'יי גטסבי לבין גטסבי הגדול הוא לא יותר מרהב ריקני ובעיקר, בודד ועצוב. העובדה כי הוא עושה זאת בצורה די שטחית ובוודאי חסרה לעומת המקור, אמנם מורגשת אך היא לא פוגמת בסרט כולו כי לפחות התשלום על עוני תוכני זה הוא יצירה קולנועית לא טריוויאלית, מהנה וברבים מחלקיה סוחפת בצורה יוצאת דופן.

דירוג: ★★★★☆

גטסבי הגדול (ארה"ב, אוסטרליה, 2013)
בימוי: באז לורמן | תסריט: באז לורמן, קרייג פירס, פ. סקוט פיצג'רלד | משחק: ליאונרדו די'קפריו, קארי מוליגן, טובי מגוואייר | צילום: סיימון דוגן
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-16.05.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?