"לדפוק התמחות" – ביקורת

"לדפוק התמחות".

יש משהו ב"לדפוק התמחות" שמקשה עלי להתלהב ממנו עד הסוף, למרות שהוא סרט מצחיק, מרגש ומהנה – כל מה שאנחנו מצפים מקומדיה הוליוודית. אפילו לא מורגש שהוא נמשך שעתיים, זה אולי  קשור לכך שבימינו הסטנדרט ההוליוודי הוא מינימום שעתיים, אבל בזמן הצפייה בו קשה להתחמק מתחושה של אי נוחות, שמטרידה כמו זבוב באוזן. אולי זו העובדה שכל הסרט הוא פרסומת אחת מתמשכת ל"גוגל" (למרות שהיא לא היוזמת של הסרט או הייתה מעורבת במימונו) וכתוצאה מכך אף אחד לא אומר מילה רעה עליה. לא שמצפים מקומדיית התבגרות (מאוחרת) להיות ביקורתית, אבל כשאחד מהגופים שמעורבים כל כך בחיינו נמצא במרכז – היית מצפה לביקורת, אפילו קומית, משהו.

וזה לא שגוגל היא הכרחית לסיפור. הסרט הוא סיפור התבגרות קלאסית, המתאים לדור המבוגרים-ילדים מבית מדרשם של אדם סנדלר, בן סטילר וגם של השחקנים הראשיים בסרט הזה: וינס ווהן (שגם כתב את התסריט) ואוון וילסון. רק שבמקרה הזה הרקע לסיפור הוא המרדף אחרי משרה בגוגל, אבל באותה מידה הסרט היה יכול להיות גם ממוקם בחברה טכנולוגית אחרת או אפילו באקדמיה לשוטרים. בהקשר הזה, התרגום העברי לסרט (לא, לא קוראים לו באנגלית "Internship crashers") דווקא משרת את הסרט: הוא מרמז לסרט הקודם בו כיכבו ווהן ווילסון יחדיו "לדפוק חתונה". בכך נוצר קו תמאטי בין שני הסרטים כשהפעם ההתבגרות היא לא בפאן הרומנטי, אלא דווקא בשאלות של קריירה וההתמודדות עם השינויים הטכנולוגיים.

השניים מגלמים שני סוכני מכירות מצליחים, רק לצערם זה בתחום שהולך ונעלם – שעוני יד. לאחר שהחברה שבה הם עובדים נסגרת באופן מיידי, זוגתו של ווהן עוזבת אותו כי הוא לא רציני, ווילסון מוצא עצמו מוכר מזרנים אצל בן זוגה ההזוי של אחותו (וויל פארל מתפרע עד הסוף כמו פעם, בדמות שהייתי שמח לראות סרט רק איתה) הם מחליטים לנסות להתקבל לתוכנית ההתמחות של גוגל. זוהי תוכנית שבסופה הצוות שזוכה בהכי הרבה נקודות במשימות השונות (לבנות אפליקציה, למצוא בעיות בתוכנה, להיות מוקדני תמיכה ועוד) יקבל משרה במקום העבודה הנחשק ביותר בעולם.

מן הרגע הראשון שם הם מתבלטים, ולא לטובה: הם מבוגרים בעשרים שנה משאר המתמודדים, לא בוגרי אוניברסיטה, הם לא מבינים דבר בטכנולוגיה או בשפה העכשווית. כמובן שאף אחד לא רוצה להיות בצוות איתם, וכך הם מוצאים את עצמם כחלק מחבורת הדחויים, אך למרות זאת הם מתגבשים כקבוצה. המתחרה העיקרי שלהם הם קבוצה ההפוכה מהם: כל המוצלחים בעלי כל הכישורים הנחוצים – לפחות על הנייר – להצליח בגוגל. את הקבוצה הזו מוביל צעיר (מקס מינגלה) שהוא דמות מראה הפוכה לגיבורים: הוא נחוש לזכות וכדי לעשות זאת לא איכפת לו מבני האדם שמסביבו, כולל חבריו לקבוצה.

אולי הבעיה שלי עם הסרט נעוצה בדמויות: כשלצד הגיבורים יש דמויות משנה מעניינות יותר, זה גרם לי לאבד עניין בגיבורים ולרצות לראות יותר מדמויות המשנה – מה שכמובן לא קורה. יתכן והסיבה לכך היא שכבר ראינו די והותר סרטים על דמות המבוגר-ילד, אבל דווקא על הקשיים של הצעירים בימינו, בעולם תחרותי ומהיר – לי אישית לא יצא להתקל בכאלה, בטח לא קומדיות. ובסרט האלה יש הרבה כאלה: הילד ממוצא אסייאתי עם האם המשליטה טרור; החנונית חולת המין; הבחור המופנם שלמעשה לא נראה שיש בו בעיה כלשהי; ואפילו ראש הצוות שכבר עובד בגוגל נראה כאחד שעדיין לא הצליח באמת להגשים את עצמו. הדמויות הללו עוזרות לגיבורים להתמצא בעולם הטכנולוגיה, ובתמורה מעניקים להם חוכמת חיים.

"לדפוק התמחות".

מצב זה מעלה את השאלה: למי מיועד הסרט? לצעירים הוא בטח שלא, שכן הם לא ימצאו שם דמות להזדהות. וחיי המגניבות של גוגל ממצים עצמם אחרי רבע שעה. ואם קהל היעד הוא בני גילם של הגיבורים, כמה כאלה באמת יש כדי לכסות את ההשקעה? לפי הנתונים בקופות בעולם, הסרט לא זכה להצלחה גדולה מדי. השאלה היא האם כנהוג בהוליווד נראה סרט המשך? הוא לא חייב בהכרח להיות עם הגיבורים (כמו ש"סטפ אפ 2" לא באמת היה המשך ל"סטפ אפ") אבל אולי עם אחת מדמויות המשנה. ואם לא סרט המשך, אולי אנחנו בכלל בעיצמו של גל סרטים המשלב בין קולנוע להייטק: אחרי שפייסבוק גם זכתה לכבוד שלה, וסרט על סטיב ג'ובס כבר בכנה, האם זו תהיה מייקרוסופט, או אולי בכלל חברת אפליקציה קטנה כמו וואטסאפ. אם כי זה נשמע מתאים יותר לסרט עצמאי קטן. ובכלל, בהיותנו "סטארטאפ ניישן", אולי נזכה לראות סרט ישראלי בנושא?

דירוג:

לדפוק התמחות (ארה"ב, 2013)
בימוי: שון לוי | תסריט: ג'רד שטרן, וינס ווהן | הפקה: מרי מק'לגלן, וינס ווהן | משחק: אוון ווילסון, וינס ווהן, רוז בירן, מקס מינגלה, בי.ג'יי נובאק, ג'ון גודמן, ג'וש גאד, עסיף מנדבי | מוסיקה מקורית: כריסטופר בק | צילום:ג'ונתן בראון
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-27.06.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: