5 באוגוסט 2013 בשעה 10:00

"פסיפיק רים" – ביקורת

"פסיפיק רים".

גיא: ל"פסיפיק רים" יש (או יותר נכון, אין) את כל מה שצריך כדי להפוך לסרט מטופש ובזבוז זמן וכסף: עלילה מטופשת, צפויה ומלאת חורים; קאסט אלמוני הנעדר יכולת משחק; ודמויות ראשיות שהינן דינוזאורים חיזריים ענקיים ורובטריקים ענקיים ש'הולכים מכות' בהילוך איטי במים… אבל איכשהו, באופן בלתי מוסבר, החבילה כולה מצליחה להחזיק סרט די מהנה.

עלילת הסרט מתרחשת בעתיד הלא-רחוק, אז כדור הארץ הופך להיות מטרה להתקפות מפלצות ע-נ-ק חייזריות דמויות-גודזילה הנקראות "קייג'ו" שכל תכליתן זריעת הרס וחורבן בכל. אותן מפלצות קייג'ו לא נוחתות מהשמיים, אלא בוקעות דרך מעבר בין מימדי השוכן בקרקעית האוקינוס. כן, ממש כך. על מנת להלחם במפלצות הקייג'ו בונים בני האדם רובוטים לוחמים ע-נ-ק-י-ם באותה מידה, הנקראים "ייגר", אשר מוזנקים לזירה כל אימת שמזוהה חדירת קייג'ו.

בשלב זה כבר ברור, כי עלילת הסרט די מטומטמת וחסרת היגיון וגם כי השחקנים הראשיים אינם שחקנים ואינם ראשיים, אבל כל זה לא ממש משנה, כי קרבות הענק שמתרחשים בין הייגר לקייג'ו, בהילוך איטי, אגב זריעת הרס משני וחורבן לסביבתם (בניינים, משאיות, אוניות, תשתיות מוניציפאליות וכיוב') מצליחים איכשהו להחזיק לבדם סרט שלם. הבמאי והתסריטאי, גיירמו דל טורו, יוצר מוכר ומוערך וידוע בחיבתו לתחום המד"ב והפנטזיה ("בלייד 2", "הלבוי 2") מצליח, למרות כל הסיכויים, לייצר משהו ששווה לצפות בו.

מבין כל הדמויות האנושיות, היחיד שמצליח לעניין או להצדיק את הופעתו הינו ד"ר ניוטון גייזלר (צ'ארלי דיי, "איך להפטר מהבוס") המצליח, יחד עם שותפו, ד"ר גוטליב (ברן גורמן) בתפקידם כצמד מדענים גאונים ומטורפים, לייצר רגעי צחוק ביזארים ומשעשעים ביותר.

כפי שניתן לשער, מרכז הכובד של "פסיפיק רים" ממוקם באפקטים ממוחשבים והסרט אכן מתפאר בשלל אפקטים מרשימים, החל הירידה לפרטי הייגרים והקייג'ו המתהדרים בגיוון עצום וירידה לפרטי פרטים וכלה בקרבות ביניהם וההרס הנגרם לסביבה בעודם נלחמים.