"כח משיכה" – ביקורת #2

מאת רותם יפעת
"כוח משיכה".

"כוח משיכה".

בעבר הלא-רחוק של הקולנוע, במאים מוכרים היו חוברים יחדיו ומשחררים לקולנוע אסופת סרטים קצרים: לפעמים בעלי נושא מסויים ולפעמים לא. גם בשנים האחרונות ניתן היה למצוא כאלה, בין אם זה סביב 9/11 או סביב עיר אהובה. אבל אמנות הסרט הקצר שמורה בד"כ לסטודנטים ולא נתפסת כאמנות בפניה עצמה, וחבל. אם הייתי מפיק הוליוודי, הייתי לוקח את "סוף" בכיכובם של סת' רוגן וג'יימס פרנקו שהוקרן לאחרונה במחוזותינו, מקצר לכדי שליש ומוסיף אליו גרסה מקוצרת של "כח משיכה" שעולה עתה, ומחבר לסרט אחד. כי כל אחד מהסרטים הללו כולל חלקים מרהיבים (לסוגו) אבל הם פשוט נמתחים וחוזרים על עצמם.

את "כח משיכה" ביים הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, שחוזר לביים שבע שנים אחרי "הילדים של מחר". מבחינה טכנולוגית, קוארון אינו נח, וכמו בסרטו הקודם, הוא עושה שימוש מרהיב וייחודי בטכנולוגיה כדי ליצור שוטים ארוכים ובלתי נגמרים. גם הפעם השימוש בטכנולוגיה הוא לא כדי להשוויץ ביכולות (כמו ג'יימס קמרון ב"אווטר" למשל) אלא היא תורמת ומקדמת את העלילה ואת התמה של הסרט. וחשוב להדגיש, הצילום והשימוש בו הוא מהייחודיים שזכורים לי בשנים האחרונות. אבל הבעיה היא התסריט. הוא פשוט לא מספיק להחזיק סרט שלם.

הסרט מגיע אחרי שהצליח בארה"ב, הן בקופות (יותר מ-300 מליון דולר ברחבי העולם) והן בביקורות. מעט מפתיע שסרט עם שתי דמויות המתרחש בחלל (לא בחללית, אלא ממש בחלל) משך כל כך הרבה צופים. למרות שקוארון זוכה להערכה רבה הוא לא במאי בעל שם (למרות שביים את "הארי פוטר והאסיר מאזקאבן"). ניתן לשער שהאחריות להצלחה בכוכבים המובילים את הסרט, סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני. סיבה נוספת היא התקופה בה הוא יצא: סרטי הקיץ כבר מאחורינו והמבול לקראת האוסקר עוד לא החל. יהיו הסיבות אשר יהיו, זהו הסרט הכי רווחי בקריירה של בולוק, שמאז זכייתה באוסקר ב-2009 על "הזדמנות שנייה" השתתפה בשני סרטים בלבד.

כאמור ההסרט המתרחש כמעט כולו בחלל, עוקב אחרי נסיונם של שני אסטרונאוטים: רופאה הנמצאת במשימת חלל הראשונה שלה (בולוק) ואסטרונאוט ותיק שבא בעיקר להנות (קלוני). לווין שהתפוצץ מתפזר לאורך מסלול כדור הארץ ופוגע בחללית שלהם. השניים מנסים להגיע לתחנת חלל ומשם להמלט לכדור הארץ. כדי להגיע לשם הם מאלתרים פתרונות ומפגינים נחישות ואומץ בלתי רגילים.

בולוק מציגה תצוגת משחק מרשימה, שכן רוב הזמן היא לבד בחלל או בחלליות וזוכה לקלוז-אפים רבים. לא אתפלא אם היא תזכה במועמדות לאוסקר השנה. קלוני לעומת זאת בא להיות קלוני: מגלם דמות של אסטרואנאוט כמעט מיתי, גבר כל אמריקאי מושלם כזה שאולי אחרי שיפרוש ממסעותיו בחלל יפרוש לפוליטיקה. הקול הסמכותי והרך של קלוני מבסס את זה, אך זה יותר תחושה של דימוי ולא דמות אמיתית.

"כוח משיכה". ג'ורג' קלוני.

"כוח משיכה". ג'ורג' קלוני.

אין ספק שהגיבור של הסרט הוא הצילום, עליו מופקד כמעט כמו תמיד בסרטיו של קוארון: עמנואל לובצקי. גם הפעם המימוש של לובצקי הופך את הסרט מחזון יומרני למציאות (או בדיון) אפשריים. הצלם זוכה האוסקר, ויטוריו סטוררו, אמר בזמנו שכל תפקידו מסתכם ב"אור". אצל לובצקי זה ההפך: החושך, החלל, הריק והאין. על בסיס כל אלו הוא יוצר מציאות ממוחשבת ודמיונית שנראית אמיתית ביותר. החלל בו הוא עובד הוא באמת החלל – והוא מנצל כל את המרחב שיש לו.

אבל בעוד הצילום הוא הצד החזק של הסרט, התסריט הוא עקב האכילס שלו. בשלב מסוים העלילה חוזרת על עצמה, והמסע אינו כולל שינויים או דרמות מהותיות. כל שלב דומה לשלב הקודם. הדימויים והתמה ברורה, והחיבור הרגשי לדמויות לא משתנה. ההפך, החזרתיות מעייפת ומשעממת, ואף יוצרת אפתיות: בשלב מסוים כבר לא איכפת לך מה יקרה לדמויות. רק שנגיע לאיזשהו קלאוז'ר.

מאחר וקולנוע היא לא רק אמנות של סיפור, להפך, הסיפור היא משני, אין ספק שהסרט מוכיח דבר אחד: אלפונסו קוארון חי את הקולנוע ואת אופניי העשייה שלו באופן מוחלט. גם לצופה מאוכזב כמוני יש טעם של עוד מהיוצר הזה – נקווה שייקח פחות משבע שנים.

דירוג: ★★★☆☆

כוח משיכה (ארה"ב, 2013)
בימוי: אלפונסו קוארון | תסריט: אלפונסו קוארון, חוואנס קוארון, רודריגו גרסיה | משחק: ג'ורג' קלוני, סנדרה בולוק | צילום: עמנואל לובזקי
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-07.11.2013 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?