ראיון עם אגנישקה הולנד, במאית "הסנה הבוער", "באפילה" ו"אירופה אירופה"

הפרויקט החדש של הבמאית הפולנית אגנישקה הולנד, מיני סדרה צ'כית בשם "הסנה הבוער", יוקרן מחר (שבת ה-7.12) בסינמטק תל אביב ולמחרת בסינמטק ירושלים. מדובר בשלושה פרקים בני 80 דקות כל אחד, ואין שום קשר למשה רבנו. הסיפור מתרחש בימים הסוערים של 1969. בהפגנות נגד הכיבוש הסובייטי הצית את עצמו למוות סטודנט לאמנות בשם יאן פלאך, והסנגורית דגמר בורסובה מגנה על משפחתו של פלאך במשפט נגד השלטון.

בתקופה שבה מתרחשת המיני סדרה, שהפיקה HBO-אירופה, הולנד למדה קולנוע בצ'כוסלובקיה. היא גדלה בפולין ודוברת פולנית, גרמנית, צ'כית ואנגלית. היא היתה מועמדת לאוסקר בשנה שעברה כבמאית הסרט הזר הפולני באפילה", שעסק בקבוצה של יהודים שהתחבאו במשך למעלה משנה במערכת הביוב של העיר לבוב בזמן השואה; בשנת 1985 היתה מועמדת לאוסקר כבמאית סרט אחר שעסק בשואה, "קציר הזעם" הגרמני; וב-1991 ביימה את הסרט "אירופה אירופה" הגרמני, שעליו היתה מועמדת לאוסקר על התסריט שעובד על פי ספר של שלמה פרל, תושב מעגן מיכאל.

שנה לפני "אירופה אירופה" היתה שותפה לכתיבת אחד מסרטי השואה הטובים ביותר שנעשו: "קורצ'אק" הפולני. כמו כן, קיבלה קרדיט כשותפה-לתסריט של "שלושת הצבעים: כחול" ו"לבן" של קז'ישטוף קישלובסקי, ביימה את "סוד הגן הנעלם" עם מאגי סמית', "העלמה מכיכר וושינגטון" עם ג'ניפר ג'ייסון לי, ופרקים של "הסמויה", "פשע מן העבר" (Cold Case), "טרמה" ו-"The Killing" (האמריקאי).

איפה ה"בית" שלך, היכן את מתגוררת?

"יש לי שלושה בתים. זה שבלוס אנג'לס , בעיקר לעבודה- לפגישות וכאלה, בצרפת יש לי בית קיט קטן בפריז לכתיבה, לעריכה. ובפולין, שם המשפחה שלי מתגוררת. ואני מבלה הרבה זמן באתרי צילום."

באיזו שפה את כותבת?

"פולנית. רק בפולנית."

אמרת שאת עוד כותבת, אבל עברו עשר שנים מאז שכתבת תסריט לסרט. את מתגעגעת לזה?

"כן ולא. נעשים עצלנים כששולחים אליך תסריטים. אני עובדת על משהו שכנראה אביים אחרי הסרט הבא שלי, שמתרחש בפולין של ימינו ועוסק בכל מיני סוגיות, אבל זה הולך לי לאט."

יש לך קרדיט בתסריט של "שלושת הצבעים: כחול" ו"לבן". מה היתה התרומה שלך לסרטים המצוינים האלה?

"היינו חברים טובים. נתנו אחד לשני לקרוא כל מה שכתבנו ונתנו הערות, וראינו גרסאות של דברים בזמן העריכה, אז זה היה אותו דבר עם סרטי 'שלושת הצבעים', רק שאז הוא החליט לתת לזה ביטוי באופן רשמי. אז קיבלתי כסף על זה."

עבדת עם צוותים ושחקנים ברחבי העולם. מה ההבדל ביניהם, אם יש?

"השחקנים אותו דבר בכל העולם. בגלל זה אני כל כך אוהבת שחקנים. הם אחרים, הם לא אנשים רגילים. ולא חשוב אם הם כוכבים או באים מתאטרון קטן, יש להם אותם צרכים, אותה שבירות ואותו אומץ. והקשר איתם תמיד אותו דבר. באיזשהו אופן שחקנים הם ה'מדינה' שלי.

"הצוותים מאחורי המצלמה דומים אבל לא אותו דבר. דרכי העבודה שונים ממדינה למדינה. אני אוהבת לעבוד עם צוותים אמריקאים- הם מאורגנים ומוכנים, וגאים מאוד לעבוד בהפקת סרטים. זה עסק חשוב מאוד בארצות הברית כלכלית. הם לא עושים איזה סרט נידח שכנראה אף אחד לא יראה [כמו שעושים באירופה]. הם גם מתעניינים במה שעושים. בשתי מדינות נתקלתי בזה, אנשים שעובדים על הסרט ועוקבים אחרי מה שנעשה: ארצות הברית ובצרפת. האנשים בצרפת חכמים מאוד, קצת יומרניים אולי, אבל חכמים מאוד. אני לא אוהבת את הצוותים בגרמניה. הצוות הצ'כי [של 'הסנה הבוער'] מצוין, אחד הטובים שעבדתי איתם. בפולין גם טובים."

מה ההבדל מבחינתך בין בימוי לקולנוע ולטלוויזיה?

"יש הבדל בין בימוי סרטים ומיני סדרות לטלוויזיה, שעשיתי עוד בפולין, לבין פרקים של סדרות. אז הזמן מוגבל יותר- רק שבעה ימי צילום. הייתי יותר עייפה מפרק אחד של 'ההרג' מאשר אחרי כל צילומי 'הסנה הבוער'."

לפי מה את בוחרת את הפרויקטים שלך בטלוויזיה?

"כל עוד יש לי מרווח ואני יכולה להוסיף משהו… [היוצר] דיויד סיימון אהב את מה שהבאתי ל'הסמויה' אז הוא לקח אותי לביים את הפרקים הראשונים של 'טרמה'. הציעו לי לביים פרק של 'המתים המהלכים' אבל דחיתי את זה."

למה?

"שבעה ימים… בקיץ הלח בג'ורג'יה… אני חייבת לקבל את המרווח כדי להביא משהו משלי, אחרת אין טעם… היה לי ניסיון אחד לא טוב עם מפיק שלא נתן לי הזדמנות למעט החופש שאני רוצה. והיום, יש יוצרים-אחראים [היא השתמשה בביטוי האמריקאי showrunners] שרוצים לשלוט בכול-  זה לא בשבילי."

האם מדכא לביים סרט שמתרחש בזמן השואה?

"בגלל זה לא רציתי לעשות את 'באפלה'. אחרי סרטי השואה שכבר עשיתי, ידעתי שהסרטים האלה משפיעים עליך. אי אפשר לבכות על הסט כשמביימים את רגעי האימה. אני חושבת ש'באפלה' היה האחרון שלי. וגם אתו נתתי להם כאלו תנאים שלא חשבתי שהם יקבלו: שזה חייב להיות בפולנית ולא באנגלית, בלי כוכבים אמריקאיים… והם אמרו 'בסדר', אז עשיתי את זה."

מתי תעשי עוד סרט באנגלית?

"אני מקבלת תסריטים מארצות הברית, ורובם סתמיים. אין לי זמן לבזבז שלוש שנים על סרטים כאלה. אני מעדיפה לעבוד כמה חודשים על משהו זול יותר ושיהיה לי זמן לעבוד על דברים נוספים."

את מעדיפה סרטים על פי סיפורים אמיתיים?

"אלה הדברים שמגיעים אליי. זה לא שאני צריכה את זה. זה אחרת כשמדובר באנשים שעודם בחיים. ובכל מקרה, במאים הם יומרניים, ושוכחים את מה שהיה במציאות. ולא מדובר בסרט תיעודי אז אני מאפשרת לי לתת את הפרשנות שלי."