"שכנים". זאק אפרון, סת' רוגן.
המסר שעולה מ"שכנים" הוא מעט מטריד: עד שלא תגור מול בית אחווה של תלמידי קולג' שירעישו כל כך עד שביתך התינוקת לא תרדם, לא תדע מה המשמעות של להיות הורה. מאחר ואני בגיל של גיבורי הסרט, אני צריך להתחיל לחשוב על מקום מגורים חדש בקרוב. ואם המסר הזה היה נארז בסרט מצחיק, אז הבעייתיות של המסר היו מורגשות פחות. אך כשרוב הבדיחות הטובות נמצאות בטריילר – הדבר הופך למעיק.
את הסרט ביים ניקולאס סטולר שמגיע עם רקורד מרשים של קומדיות עם גוון רומנטי ("קח את זה כמו גבר", "עד החתונה זה יעבור") בהם הדרמה הייתה שקול לקומידה, במקרה זה מערכות היחסים שטחיות ולא רציניות, ומנגד הבדיחות לרוב ילדותיות. ייתכן וזה מתאים לסרט העוסק בנערים וגברים שלומדים להתבגר, אבל גם את זה ניתן לעשות בחן, ולא חסרות דוגמאות. אולי סטולר הוא לא האחראי היחיד והעובדה שזוהי עבודת ביכורים של התסריטאים לא תרמה לכך.
מאק (סת' רוגן) וקלי (רוז בירן) הם הורים צעירים לסטלה הפעוטה. לאחרונה הם עברו לבית משלהם אותו רכשו בכל כספם. מאק כביכול עובד בעבודה "רצינית" – כזו שמגישים בה דו"חות ומנתחים דברים – אבל הוא גם אוהב לחמוק מהבוס ולעשן גראס עם חברו ג'ימי. קלי נשארת בבית ומשתעממת בין הנקה לשאיבה. אל כל הדאגות הרגילות של הורים (כמו איך לעשות סקס כשהקטנה בסביבה) מצטרפת דאגה ממקום לא צפוי: בבית מולם עוברים לגור אחוות סטודנטים מהקולג' המקומי.
כל מי שראה סרטי קולג'ים אמריקאים יודע שזה אינו סימן מבשר טובות: מסיבות ללא סוף, רעש, הרס הסביבה עירום מכל המינים והסוגים. בנקודה זו הסרט מבטיח כשהוא לא פועל על פי הקלישאה של סרטי סטודנטים, ובמקום חבורת ספורטאים טיפשים וחלולים, מאק וקלי פוגשים את מנהיגי האחווה, טדי (זאק אפרון) ופיט (דייב פרנקו) שני בחורים רגישים שחברות ואחווה בין בני האדם היא בראש מעייניהם. הראשון הוא חתיך טיפש שמתמקד בעיקר בבילויים בעוד השני גם אשכרה לומד – הזוי. מאק וקלי שמתבאסים מההורות חוגגים עם הצעירים ומתחברים איתם.
אבל כשהם מפרים הבטחה לא לקרוא למשטרה, מתחיל קרב מלוכלך בין הצדדים שכולל הצפות, דילדואים, ביקור אצל הדיקן (ליסה קודרו. ואם אי פעם תהיתם איך פיבי הייתה מתנהלת בתור דיקן – הסרט עונה גם על זה) ועוד.
אין כאן משהו חדש, אבל לא זו הסיבה בגללה הסרט לא מתרומם. הבעיה היא שהוא גם לא מצחיק יותר מדי, אף שהוא מתאמץ מאד לעשות זאת (וחוזר על הבדיחות שוב ושוב עד שאחרון הצופים יצחק), והוא גם לא אמין: היחסים בין מאק וקלי פשטניים מדי, גם בין ג'ימי וגרושתו פאולה. בין טדי ופיט יש אחווה של נערי קולג', אבל לא ברור מה בדיוק מחזיק אותה.
"שכנים". זאק אפרון, דייב פרנקו.
סת' רוגן עושה בפעם המי יודע כמה את הואריאציה של החנון שעושה גראס וטרם התבגר – ואין מה לעשות שבפעם השבעים זה קצת פחות מצחיק. רוז בירן נראית כאילו היא בזה או צוחקת על הדמות שלה. לעומתם זאק אפרון מספק הופעה מרשימה: מצד אחד נער קולג' טיפוסי, מצד שני בחור רגיש וחכם. הדמות שלו היא הכי מרתקת בסרט, אבל היא חריגה. דייב פרנקו ממחזר את התפקיד שלו מ"רחוב ג'אמפ 21".
אבל לסרט יש גם יתרונות – לפחות הוא לא היה בתלת. ובמבול של סרטים שמדביקים תלת ולוקחים עוד כמה שקלים מאיתנו – זה גם משהו.
דירוג: 
