"שף" – ביקורת

מאת אופיר איל
5 ביוני 2014 בשעה 23:30
"שף". ג'ון פאבריו, סופיה ורגרה.

"שף". ג'ון פאבריו, סופיה ורגרה.

סרט האינדי המצליח "שף", שבימים אלה זוכה להצלחה בקופות, מציב דילמה לא פשוטה כאשר רוצים לכתוב עליו. מצד אחד, במקום לכתוב עליו אפשר ישירות להגיש תלונה למשטרה על כך שסרט אינדי עם פוטנציאל נעים וקאסט נהדר, נרצח באכזריות כחצי שעה מעת תחילת ההקרנה שלו; מה שמתחיל טוב ומפתה מתחלף במהרה למפוספס וצולע. מצד שני, מדובר פה בכל זאת בסרט שזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טרייבקה האחרון, כך שנראה שהחביבות והפשטות, שאופפות בנדיבות את התסריט הלא אפוי, בכל זאת מצליחות למנוע ממנו להיות ממש נוראי ואף מעניקות לו את הזכות להיות פסק זמן קולנועי סביר. אולי אף נחמד.

אז מה הדין? מאסטר פיס קולנועי זה ממש לא – פספוס גדול זה ממש כן ובאמצע יש צופה שייצא מהסרט רעב (food porn תמיד עובד), מחויך (כי בכל זאת ברובנו חבוי אמריקאי רומנטיקן) ועם הרבה יותר מידע על אופן השימוש בטוויטר (פרסומת סמויה מישהו?). מכאן, לשיקולכם.

קארל כספר (ג'ון פאברו, מי שביים את סרטי "איירון מן" הראשון והשני ומוכר לקהל כבן זוגה העשיר של מוניקה, פיט, מ"חברים"), הוא שף מצליח שהקריירה שלו מתהפכת בעקבות ביקורת אוכל שלילית ביותר. לא רק שהוא מאבד את עבודתו אלא הוא גם נאלץ להודות כי דרכו היצירתית אבדה לו וכי הוא אינו מאושר. מכאן יוצא כספר לגלות מחדש את תשוקתו לבישול ועל הדרך מגלה גם את המשפחה שאבדה לו ובעיקר את הקשר שלו עם בנו.

"שף". ג'ון פאבריו, ג'ון לגוויזמו.

"שף". ג'ון פאבריו עם ג'ון לגוויזמו.

פאברו הוא לא רק כוכב הסרט אלא גם מי שביים אותו ועומד מאחורי התסריט שלו. הכוכב בעל הקריירה המגוונת מקפיד לזגזג ולאזן בין הפקות ענק לבין סרטים עצמאיים ועל כן פניו מוכרים לציבור אך עדיין לא במידה המשקפת את העשייה הפוריה והמצליחה שלו. במובן זה, נראה כי דמותו החביבה מתאימה ביותר לככב בסרט עצמאי וקטן וכי הניסיון שהוא מביא עמו אמור היה לסייע להפוך אותו להצלחה.

הנחה זו מקבלת משנה תוקף לאור אוסף הכוכבים שהצליח פאברו לגייס לסרט – סופיה ורגרה מופיעה כאשתו לשעבר, סקרלט ג'והנסן מפציעה בשיער שחור ותפקיד קטן, אך אחד הטובים ביותר בסרט, כמארחת שגם מארחת לשף חברה באופן אישי, אוליבר פלאט זוכה לגלם את המבקר האכזרי בעל 4 השורות ודסטין הופמן הוא בעל המסעדה הרשע שמעסיק את פאברו וקוצץ את כנפיו. עם זאת, על אף שפניהם של כל אלה מנעימים בהחלט את זמן הצפייה, קשה לומר שנזק השטחיות ממנו סובל הסרט מדלג עליהם ועל הכל מנצח התסריט הלקוי של פאברו.

הבעיה המרכזית היא שהסרט אינו מקדיש זמן לפיתוח דמות הגיבור. על אף שנושא הסרט, או אחד מהם לפחות, הוא הקונפליקטים הפנימיים שלו וחיפוש דרכו האמיתית, אנו למדים על ההתלבטויות והעכבות של השף רק בצורה שטחית וזריזה ובעיקר על ידי שיחות קצרות בינו לבין הנשים שבחייו. באופן זה הצופה מתקשה ללוות אותו בדרכו או לפתח עבורו תקוות או ציפיות. בדומה, אין דילמה אמיתית בינו לבין אשתו לשעבר או מאבק אמיתי להצליח (אם לא מחשיבים שיחה לא נעימה אחת עם הגרוש של אשתו, המגולם על ידי רוברט דאוני ג'וניור, כתלאות משמעותיות בדרך להצלחה). הקונפליקט המרכזי בו בכל זאת משקיע הסרט הוא בינו לבין בנו (אמג'יי אנתוני הצעיר, "זה מסובך") אך גם נושא זה לא מטופל בצורה יצירתית או מעניינת מספיק.

"שף". ג'ון פאבריו, ג'ון לגוויזמו.

"שף".

בנוסף, נראה שעל מנת לספק לצופה את תחושת הפשטות המלווה יצירה עצמאית, פאברו ביים את מירב הסצנות במה שנראה כיד חופשית או בסגנון האימפרוביציה. הצופה נחשף לדיאלוגים בין הדמויות שוודאי היו מלווים את הסצנות השונות לו אלה היו אמיתיות אך הבעיה היא שאמת לחוד וקולנוע לחוד. כאשר אנו צופים בסרט אנו מצפים ומניחים כי לכל סצנה יש סיבה או תרומה לעלילה הכללית- בין אם אנו לומדים בעזרתה על אחת הדמויות ובין אם היא מגלה לנו משהו על האווירה הכללית או רומזת על עתיד העלילה- היא חייבת להיות מסונכרנת עם כיוון העלילה הכללי. מבחינה זו "שף" מקדיש זמן רב מדי לשיחות בטלות בין הדמויות. גם אם בפועל הצופה לא מאבד את סבלנותו מהן, יש בהן פיזור אגבי והיעדר תרומה אמיתית לעלילה ולכך יש אפקט מצטבר היוצר סרט שנראה כי אין לו מושג ברור כיצד להציג את חייו של השף והשינויים החלים בהם.

הדבר הצורם האחרון בסרט הוא הנוכחות הכבדה שיש בו למדיה החברתית, עם דגש בוטה על טוויטר. במובנים רבים הסרט מתפקד כמדריך למצייץ המתחיל ואף לאחר צאתו הורמו גבות לגבי האפשרות כי טוויטר תרמה למימונו (אפשרות אותה הכחיש הבמאי). אולי פאברו הקדיש למדיה הזו מקום נרחב כל כך כי בכוונתו הייתה להגיש עלילה שבין היתר תייצג נאמנה את האופן בו משולבת הטכנולוגיה בחיי היומיום. בפועל ההסברים המפורטים והנשנים על האופן בו פותחים חשבון טוויטר או מעלים אליו תכנים מתקבלת כפרסומת שהולבשה על התסריט. תחושת המימון הסמוי מתעצמת לנוכח סצינת ההופעה בה צופות הדמויות באחת הערים- הזמר המתחיל והלא מוכר המנעים את זמנן זוכה לפוקוס גדול מדי ובכך מזכיר הופעות אורח מהסוג השגור בסדרות נוער אמריקאיות כגון "אחת שיודעת". בסדרות השונות הופעות אורח כאלה הן למעשה קידום של האמן המתחיל תמורת תשלום למפיקי הסדרה ומכאן מתקבל החשד שפאברו נקט בדרך דומה על מנת לממן את סרטו.

כשלוקחים את כל אלה בחשבון, מפתיע לראות כי בכל זאת מדובר בסרט שעד כה גרף רווחים נאים ביותר בקופות או שאולי "שף" הוא בעצם שיעור מענין לתחום ביקורת הקולנוע. לא ברור מה הוא היחס המדויק בין עשייה קולנועית איכותית לבין אהדת הקהל אך במקרה הנוכחי, נראה שהסאונדטרק המוצלח, צילומי הנוף והאוכל המגרים, הכוכבים המוכרים והפשטות- כל אלה עושים את שלהם ודואגים לשמור את הצופה פחות או יותר מרוצה. זה אומר שאם יש לקח אותו כדאי להפיק מהסרט הזה אז הוא בהחלט שאם כבר לפשל בתסריט, עדיף לעשות את זה בקלילות ועל בטן ריקה.

דירוג: ★★½☆☆ על הדרך, אבל עוד חצי על התוצאה

שף (ארה"ב, 2014)
בימוי: ג'ון פאבריו | תסריט: ג'ון פאבריו | משחק: ג'ון פאבריו, סקרלט ג'והנסון, סופיה ורגרה, דסטין הופמן, ג'ון לגוויזמו
הפצה: פורום פילם, החל מה-05.06.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?