"רובוטריקים 4" – ביקורת

מאת רותם יפעת
26 ביוני 2014 בשעה 18:30
"רובוטריקים 4".

"רובוטריקים 4".

נדרשו שלושה סרטים אבל בסוף הצליחו במשימה: לייצר קרבות של רובוטים ענקיים כך שבכלל נוכל להבין מי נגד מי. וזה העיקר ב"רובוטריקים 4": קרבות ומרדפים, כשנדמה שהפעם הם תופסים יותר מחצי מהסרט (את הצפייה הבאה אעביר עם שעון עצר ואחשב). כל מי שבא למשהו אחר – כנראה התבלבל. ייתכן ותשמעו טענות של כל מיני שמרנים שיאמרו שאין לסרט עלילה, אבל עלילה היא הפיקציה הכי גדולה של האנושות מאז אלוהים. מי צריך עלילה כשיש רובוט מעשן סיגרים מדובב על ידי ג'ון גודמן.

כמובן שגם הפעם מייקל ביי ביים את מסע הלונה פארק הזה, והוא מוכיח שהוא פשוט בליגה משל עצמו בכל הנוגע לבימוי או שמא בעצם יש לומר מלאכת הרכבת סצנות אקשן. אפשר לא לאהוב את הקולנע שמייקל ביי מייצג, ואף לסלוד מהעשייה הזו. ניתן לנהל דיון מעמיק על אסתטיקה ומוסר והאם הקולנוע מת או שמא הוא רק רק נולד מחדש בקולנוע מסוג זה. אבל כל דיון וכל אמירה כנגד מייקל ביי חייבת לצאת מנקודת מוצא אחת: הוא הטוב ביותר בתחומו. נקודה.

ביי, שבסרטו הקודם "רווח וכאב" כבר הוכיח שהוא מין רובוטריק בעצמו, שהופך מבמאי שעושה סרטי אקשן עם דמויות רדודות ואידיאליסטיות לבמאי שעושה פארודיה גרוטסקית על אותן קלישאות, חוזר לרובוטים שלו, ומיישם קצת ממה שהוא עשה ב"רווח וכאב". אפילו ניתן לזהות בו ביקורת כנגד החברה והממשל, בדומה ל"רווח וכאב". הבוטות שאפיינה את סרטי הרובוטריקים הקודמים אינה בולטת כבעבר ומחזירה את מייקל ביי לימיו המוקדמים יותר ("הפריצה לאלקטרז", "בחורים רעים"). בניגוד לסרטי רובוטריקים הקודמים, הדמויות האנושיות הרבה פחות קריקרטוריות (אם כי כמובן עדיין שטוחות וקלישאתיות להחריד) והיחסים בינם לבין הרובוטריקים מורכבים יותר.

הסרט הנוכחי הוא מעין חצי סיקוול-חצי ריבוט. מצד אחד הוא מתייחס לאירועים שהיו בשיקאגו בסרט הקודם, כשרוב הרובוטריקים התחלפו (אל חשש אופטימוס ובמבלבי עדיין פה) אבל בלי אף אחת מהדמויות האנושיות. את מקומו של שיאה לה-בוף תופס מארק וולברג שבמקום מתבגר נוירוטי ומבולבל הגיבור הפעם הוא אב חד הורי – קייד ייגר, ממציא של רובטים מוזרים שלא עובדים או סתם חסרי תועלת. גם הוא מעט מבולבל ונוירוטי (ומגונן יתר על המידה) אבל במידה. במקום חברה חתיכת על, יש לו בת תיכוניסטית חתיכת על (ניקולה פלץ) עם חבר שהוא גם חתיך על וגם נהג מירוצים (ג'ק ריינור).

בעקבות ההרס בשיקאגו הרובוטריקים הפכו להיות מבוקשים וניצודים אחד אחד ומשמשים כחומר בנייה לרובוטריקים שמייצר יצרן ג'ושוע ג'ויס (סטנלי טוצ'י). קייד חובב הגרוטאות אוסף משאית הרוסה, שמתגלה כאופטימוס פריים שנפצע לאחר התקלות עם סוכני ממשל. יחד הם אוספים את הרובוטריקים שהצליחו להשאר במסתור (ובכך גם לחשוף עוד כמה דמויות חדשות כדי למכור עוד מרצ'נדייז) ויוצאים לנקום באנשים שניסו לחסל אותם: יחידה סודית של הסי.איי.איי מחוזקת ברובוטים. מצד אחד לוקדאון – רובוטריק צייד ראשים שרוצה ללכוד את אופטימוס פריים (ויש לי הרגשה שעוד שנתיים, כש"רובוטריקים 5" ייצא נגלה גם את הסיבה לכך). מצד שני הרובוטים של ג'ושוע בהנהגת גלבטרון – שמגלם בתוכו את הזכרונות והתודעה של מגהטרון. אופטימוס לא נשאר פראייר ומתחזק עם הדינובוטס (רובוטים דינוזאורים  כאילו דה?!) לקרב סופי ברחובות שנחאי (בכל זאת המשקיע הסיני צריך לקבל את מה שהוא קנה).

"רובוטריקים 4".

"רובוטריקים 4".

כמובן שהעלילה מעט יותר מפותלת מזה, ולעיתים חסרת הגיון: לא ברור למה חלק מהדמויות עושות מה שהן עושות ולאן כל זה מוביל. אבל נראה שמתוך ה-165 מליון דולר שעלה הסרט, הרוב לא הלך לתסריטאים ואפילו לא לשחקנים (סטנלי גרמר שמגלם את ראש יחידת החיסול צפוי להופיע הקיץ ב"הבלתי נשכחים 3" – כוכב הוא כבר לא) אלא לאפקטים. בעיני החלטה טובה – למה להשקיע בעלילה כשהייחוד של הסרט הוא שיש לך רובוטים ענקיים שמשנים צורה ונלחמים? זה כמו שהאחים דארדן ישקיעו כסף באפקטים.

בגזרה האנושית, מארק וולנברג מציג גרסה מרוככת, מחושבת ובעיקר אנושית של התפקיד שלו ב"כאב ורווח". גם כאן הוא שואף להגשים את חלום האמריקאי ומעט דביל – אבל בעל כוונות טובות. סטנלי טוצ'י מספק אתנחתא קומית, כמו זו שסיפקו ג'ון מלקוביץ' וג'ון טורטורו בסרטים הקודמים. קלסי גרמר מציג את פרייזר גרסת סוכן הסי.איי.איי – וזה רע ומיותר כמו שזה נשמע. ג'ון גודמן הוא על תקן השחקן של האחים כהן שמייקל ביי גונב לסרטי רובוטריקים, ונראה שהוא נהנה מכל רגע. קן וונטבה מדובב רובוט סמוראי שבעיקר מעלה תהייה – איך רובוט נהפך לסמוראי?

"רובוטריקים 4". טי-ג'יי מילר, ניקולה פלץ, מארק וולברג.

"רובוטריקים 4". טי-ג'יי מילר, ניקולה פלץ, מארק וולברג.

למרות השם המפוצץ – "רובוטריקים 4: עידן ההכחדה" – שמעיד כאילו זהו סרט אפוקוליפטי, למעשה זה שם שיכול להתאים לכל הסרטים בסדרה: גם הפעם רובוטים (ואנשים) רעים מנסים להשתלט על כדור הארץ והרובוטריקים בעזרת כמה יחידי סגולה בשר ודם עוצרים את המתקפה. אין חדש תחת הסייברטרון. ולמה שיהיה?

דירוג: ★★★★☆

רובוטריקים 4 (ארה"ב, 2014)
בימוי: מייקל ביי | תסריט: אהרן קרוגר | משחק: מארק וולברג, ניקולה פלץ, טי-ג'יי מילר, סטנלי טוצ'י, סופיה מיילס, קלסי גרמר | מוסיקה מקורית: סטיב ג'בלונסקי | צילום: עמיר מוקרי
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-26.06.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

גיל

בתור חובב מושבע של סדרת האנימציה בשנות ה-80(עדיין יש לי את אלבום המדבקות מ86), אני חייב לציין שעד כה רק בסרט הראשון היה איזה קסם שהזכיר את אותה סדרה. וקסם זה אבד בסרט השני והשלישי.

תהיה שעלתה אצלי לא פעם- למה אין ולו שמץ של הלחן המרשים שהיה לסדרה המקורית? נכון, גם הלחן החדש מעולה, אבל לפחות היו משלבים כדי ליצור נוסטלגיה אמיתית.

דרך אגב, בנוגע "לפיקציה" בדבר אלוהים. בתור מי שלמד לא מעט על אבולוציה וביוכימיה (וגם עוקב אחר הויכוח בזירה המדעית), מבחינה מדעית האבולוציה נוחלת כשלון בשנים האחרונות. למשל: מדענים מצאו מנוע של ממש הנקרא bacterial flagellum. מנוע זה יכול להסתובב כ1000 פעמים בשניה, ואף כולל מעצורים, חיישנים והילוך אחורי. מנוע כידוע מחייב תכנון. גם אם הוא מורכב מחומר אורגני או מכיל מנגנון שכפול.והאבולוצי אינה מסבירה כיצד התפתח אותו מנוע.

כך או כך, ביקורת חביבה למדי.

אני לא מבין כיצד אתר שמחזיק מעצמו מרשה למבקר קולנוע לתת לסרט שנחשב לאחד הגרועים בעולם ולסרט שנקטל על ידי כל מבקר קולנוע אפשרי בעולם ובארץ 4 כוכבים ועוד לשבח אותו על כל רגע?!
מעבר לזה, כיצד ייתכן שמבקר מקצועי מרשה לעצמו לשבח סרט שכולו משחקי מחשב ופעלולים בשקל בלי שמץ של עלילה או משחק או כל אלמנט קולנועי ראוי אחר?! הסרט הזה זבל, ומבקר שמשבח את זה מעט בעייתי.

[…] שהוא הרס להם הילדות (שוב). אז נכון, קשה להסתיר את חיבתי ליצירותיו, אבל במקרה של "צבי הנינג'ה" 2014, באמת […]

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?