14 באוגוסט 2014 בשעה 11:30

"הבלתי נשכחים 3" – ביקורת

מאת רותם יפעת

"בלתי נשכחים 3".

מסדרת סרטים שבנויה על רעיון שנראה כאילו הגה פטריק כוכב ים, לא צריך לצפות להרבה: הומור זול, אקשן חסר מעצורים ורחמים ופריטה על מיתרי הנוסטלגיה. אבל הבעיה העיקרית ב"בלתי נשכחים 3" היא ששניים מהשלושה לא כל כך מתקיימים. מעל הכול בולטת רמת האלימות שהופחתה באופן משמעותי לעומת שני הסרטים הקודמים בסדרים. הדבר ניכר בסיווג של הסרט קיבל: בעוד האחרים זכו ל-R המדמם, הסרט הנוכחי כבר הותאם לבני 13 – דירוג הזהה לזה של "צבי הנינג'ה". בנוסף על כך, בהתאם לסרטי הקיץ ובניגוד לסרטי האקשן של פעם, הוא נמשך שעתיים (הקודמים בסרט היו קצת יותר משעה וחצי – כי מי צריך עלילה?). אני לא אתפלא אם חלק 4 יהיה כבר בתלת מימד.

בהתאם לכיוון הרצוי, הפעם וויתרו על הניסיון בבימוי סרטי אקשן שהביאו סילבסטר סטאלון לראשון וסיימון ווסט ("קון אייר") בשני, הפעם הופקד על המלאכה פטריק יוז, שמאחוריו סרט אחד באורך מלא. אני לא מכיר את הבמאי וטעמו, אבל בהתחשב בעובדה שהוא גדל בשנות השמונים הוא לא ניסה (או לא התאפשר לו) להמשיך את הלך הרוח של הסרטים הקודמים. כשהתוצאה היא כזו פרווה, גוברות אצלי החששות לגבי הרימייק ל"פשיטה" האינדונזי אותו הולך יוז לביים.

אבל יותר מההתרחקות מהאלימות עליה התבססו הסרטים הקודמים, הסרט גם בוגד בקונספט שלו. אני האחרון שיאשים סרט שהוא לא מסתדר עם התפיסה הנוסטלגית שלנו אבל כשאותה נוסטלגיה היא הדלק שמניע את כל העסק, אי אפשר שלא להתייחס אליה. וזאת הבעיה העיקרית של הסרט בעיני: הוא פשוט לא מצליח לדגדג את בלוטות הנוסטלגיה כמו הסרטים הקודמים.

בעוד שהסרט הראשון בסדרה הלך על כל הקופה ושם את סטלון, שוורצנגר וברוס ויליס באותה סירה בתוספת של ג'ט לי, ג'ייסון סטייטאהם, דולף לודגרן ואחרים – דבר שהקשה על המעריצים להישאר אדישים (ועם הקורא אריק רוברטס סליחה). הסרט השני חוזק בז'אן קלוד ואן דאם וצ'אק נוריס – בדיוק מה שצריך כדי למשוך אותנו שוב. כל בר דעת יודע שהצעד ההכרחי הבא הוא כמובן להביא את סטיבן סיגל כדי להשלים את התמונה. אבל סיגל עם סיבותיו הוא לא רוצה לקחת חלק במסיבה, ולכן סטאלון ושות' הביאו תחליפים. וכך יצא שאנחנו קיבלנו את ווסלי סנייפס כחיזוק העיקרי. בנוסף אליו גם צורפו אנטוניו בנדרס, האריסון פורד, מל גיבסון וקלסי גרמר. מה שהופך את הסדרה מסדרה על גיבורי פעולה נשכחים, לסתם שחקנים נשכחים (ולא, תפקיד בסרט גיבורי על אחד לא הופך אותך לגיבור פעולה). ביני לבין עצמי אני תוהה האם מישהו איבד את המספר של דיויד האסלהוף?

אבל הבעיה של הסרט היא לא שהוא לא הלך עד הסוף עם הבלתי נשכחים, יש אילוצים, וחלקם סיפקו הופעות ראויות ביותר. הבעיה היא שבמקום הבלתי נשכחים, ברני רוס (סטאלון) מחליף את החבורה שלו במודל צעיר יותר – ה"בלתי מוכרים". חבורה של שחקנים סבירים ובינוניים במקרה הטוב (קלן לוץ) ומתאבקות/מתאגרפים במקרה הרע. יחד איתם הוא יוצא לנקום בסוחר נשק, שבעברו היה בלתי נשכח (גיבסון) שכולם חשבו שהוא מת. כשהצעירים לא מספקים את הסחורה, החבורה המזדקנת שבה להציל את היום.

"בלתי נשכחים 3". ג'ייסון סטתהם, ווסלי סנייפס.

"בלתי נשכחים 3". ג'ייסון סטתהם, (משמאל) עם ווסלי סנייפס.

בין המצטרפים החדשים, אנטוניו בנדרס מספק הופעה מבריקה כשכיר חרב קשקשן שחייב להרוג כדי להרגיש חי מחדש. הריסון פורד בתור המפעיל של החבורה נראה נלהב הרבה יותר מקודמו בתפקיד (ויליס). סנייפס נראה חלוד מהשנתיים וחצי בכלא וחסר לו שמחת חיים, ונראה רציני למדי. גיבסון מטשטש פעם נוספת את הגבול בין השחקן לדמויות. האם הוא שחקן שיטה מהגדולים אי פעם או סתם משוגע שמקבל תפקידים בהוליווד. עניין הרצינות וההומור היא נקודה בעייתית נוספת. נכון שהמודעות העצמית וההומור בסרט עדיין עובד (בדיחה על כך שהדמות של סנייפס הייתה בכלא בגלל העלמת מס), אבל זה מגיע עם כוכבית: כי בשנה בה יוצא "תוכנית בריחה" שבו סטלון ושוורצנגר זוכים לזמן מסך רב בלי כל התוספות המיותרות ושוורצנגר יכול לצטט את ניטשה בגרמנית – בדיחות קרש של ג'ייסון סטייטאהם הן שוב שוורצנגר לעניים.

למרות שחלק רביעי כבר מתוכנן לשנים הקרובות, אני רוצה להציע ליוצרי הסדרה, לעשות את הצעד המתבקש בכל פרנצ'ייז: לעצור לכמה שנים ואז לעשות ריבוט (בין לבין אפשר לעשות אוריג'ין סטורי של הגיבורים או סדרה על אחד מהם) בזמן הזה ליאם ניסן יזקן ויוכל להוביל חבורה חדש.