סיכום שנת 2014 בקולנוע

מאת
30 בדצמבר 2014 בשעה 18:00
סיכום 2014 בקולנוע.

סיכום 2014 בקולנוע.

הנה סיכום קצר-יחסית של סרטי הקולנוע של 2014 לפני שמגיעה 2015, שבה יוקרנו בארץ המתמודדים המובילים לאוסקר של סרטי 2014 (טרם הגיעו לארץ המתמודדים המובילים: "בירדמן" עם מייקל קיטון, "משחק החיקוי" על אלן טורינג, "לא נשבר" של אנג'לינה ג'ולי, הסרט המוסיקלי "אל תוך היער", וגם "עיניים גדולות" של טים ברטון ו-Inherent Vice של פול תומאס אנדרסון). 2015 צפויה להיות שנה עם שוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה (רשימה חלקית: "מלחמת הכוכבים 7", "הנוקמים 2", "עולם היוּרה", שני סרטים מצוירים של פיקסר וג'יימס בונד חדש), ובסיכומה של השנה הקולנועית זאת מרגישה כמו שנת מעבר.

ב-20 הסרטים המצליחים ביותר של השנה ישנם 9 סרטי המשך: "רובוטריקים", "אקס-מן", "קפטן אמריקה", "ספיידרמן המופלא", "כוכב הקופים", "משחקי הרעב", "ההוביט", "הדרקון הראשון שלי" ו"ריו" המצוירים, וגם שתי תחיות של דמויות מוכרות: "גודזילה" ו"צבי הנינג'ה". 8 הסרטים הנוספים שהצליחו להתברג ביניהם: "שומרי הגלקסיה" (סרט ההמשך בדרך), "מליפיסנט" (שמבוסס על דמות מוכרת מהסרט המצויר "היפהפייה הנרדמת" של דיסני), "סרט לגו" (על פי אבני המשחק המוכרים לכולם, סרטי המשך בדרך), "לוסי" של לוק בסון (או: הוכחה לכוחה של סקרלט ג'והנסון למשוך קהל ברחבי העולם), "בין כוכבים" (כוחו של כריסטופר נולאן, שהגיע לדרגה נדירה בימינו של במאי שהופך למקור משיכה גדול), "נעלמת", "קצה המחר", "המבול" (על פי סיפורו התנ"כי של נוח) ו"הרץ במבוך". שלושת האחרונים עבדו רק במעט את קו 100 מיליון דולר בארה"ב, אך הרווחים בשאר העולם חיפו על כך. סרטי המדע בדיוני "לוסי" ו"בין כוכבים" הם היחידים ברשימה הזאת שמבוססים על תסריט מקורי (לא קומיקס, לא ספר, לא דמויות קיימות).

זאת היתה שנה בלתי נשכחת לכריס פראט, כוכב "שומרי הגלקסיה" (הסרט המצליח ביותר בארה"ב השנה), שגם עומד מאחורי הקול של אמט, התפקיד הראשי ב"סרט לגו" (מספר שלוש בארה"ב). פראט, שמשחק בסדרה "מחלקת גנים ונוף" שיורדת השנה, יככב גם ברשימה ב-2015, עם תפקידו הראשי ב"עולם היורה" (המשך לשלושת סרטי "פארק היורה"). שיילין וודלי, שגילמה את בתו הבכורה של ג'ורג' קלוני ב"היורשים", כיכבה השנה בשני סרטים שונים מאוד ומצליחים מאוד: "אשמת הכוכבים" דרמה רומנטית שבו גילמה נערה חולה שמתאהבת בנער לא בריא ו"מפוצלים" שבשלוש השנים הקרובות נזכה/ניאלץ לראות שלושה סרטי המשך שלו (כן, את השלישי הם מתכוונים לפצל לשני חלקים כמו במקרה של "דמדומים" ו"משחקי הרעב"). לצד הקומדיה המצליחה "רחוב ג'אמפ 22" כיכב צ'אנינג טאטום בסרט הדרמה "פוקס-קצ'ר". אגב, את "סרט לגו" ואת "רחוב ג'אמפ 22" ביימו פיל לורד וכריסטופר מילר, הישג כמעט חסר תקדים.

סיכום 2014 בקולנוע.

סיכום 2014 בקולנוע. מימין: צ'אנינג טאטום, שיילין וודלי וכריס פראט.

זאת היתה שנה ממש לא טובה לקולנוע שלא דובר אנגלית… כלומר, מהסרטים הזרים שהוקרנו בארץ בבתי הקולנוע. מתוך 13 הסרטים הצרפתיים שראיתי, למשל, אני לא יכול להמליץ על אף אחד מהם, לצערי הרב (ולפעמים סבלי הרב): "פריז פינת ניו יורק", "איב סאן לורן", "ברביקיו", "לפני החורף", "סולו בשניים", "חברים טובים", "דיפלומטיה", "היפוכונדר מבריק", "מנצחים" (וגם: "סוזאן", "יום ראשון נפלא", "קוראים לי המממ", "תשעה חודשי מאסר" שראיתי במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטק). לא כולם גרועים, אבל אף אחד מהם לא עובר את סף הבינוניות.

סרטים בשאר השפות גם לא הלהיבו: "בחזרה לחיים", הסרט הגרמני היחיד שראיתי השנה שלא עסק בצורה זו או אחרת בשואה (עוד על כך בהמשך), היה פספוס ענק והיה יכול להפוך לסרט בריטי מוצלח; המפיצים בארץ ממשיכים להתעלם מסרטים ספרדיים שאותם לא מביים פדרו אלמודובר (שטות שלא הוקרן בארץ נציג ספרד לאוסקר, "טוב לחיות בעיניים עצומות"); מאיטליה הגיעו "דבש" המשעמם ו"יפה לנצח" שמופיע ברשימה בהמשך; אני לא מבין את ההתלהבות הכלל-עולמית מ"אידה" הפולני, וגם ממעט הסרטים שהובאו מארצות מחוץ לאירופה לא הגיע סרט טוב. אגב, עד להודעה חדשה אני לא הולך יותר לסרטים רומניים.

הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה:

1. "פילומנה" מעניין מתחילתו ועד סופו, מרגש, מצחיק, משחק מצוין, סיפור בלשי טוב במסווה של דרמה קומית – מה עוד אפשר לבקש מסרט?

2. "רכבת הקרחמותחן מרתק שמתרחש בתוך רכבת נוסעת. קטעי הפעולה טובים, העיצוב של כל קרון ייחודי ומיוחד, טילדה סווינטון אדירה בתפקיד משנה; יש דברים שהייתי מוציא מהסרט אך הוא עדיין אחד מהטובים של השנה.

3. "השקר הטוב" סרט מהסוג שלא מושך קהל בשל הנושא שלו וטוב שעוד עושים סרטים כמוהו בימינו.

4. "התבגרותרעיון אדיר הפך לסרט פחות מאדיר, אך עדיין טוב מאוד, מקסים ומיוחד. ואני בדרך כלל אוהב עלילה בסרטים שלי.

5. "גאווהפחות טוב מהבריטי הראשון ברשימה, אך מרגש ממנו. כמוהו, מדובר בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי.

6. "התחלה חדשהמארק רופאלו וקירה נייטלי (שבדרך כלל אני לא מוצא סיבות לאהוב אותה) נהדרים בסרט שמעביר בצורה מושלמת את אהבת הבמאי למוסיקה (אהבתי את הסרט הזה הרבה יותר מאשר את סרטו המוכר ביותר, "פעם אחת" שזכה באוסקר על השיר המקסים שלו).

7. "נעלמת" מותחן טוב שעשוי מעולה והפך גם לסרט המצליח ביותר של הבמאי דיויד פינצ'ר סובל גם הוא מסוף שקצת המאיס אותו עליי, אך במשך רוב השעתיים וחצי הייתי מטפורית על קצת הכיסא.

8. "שומרי הגלקסיה" סוחף ומבדר, ויש אפקטים מדהימים בסרט (חצי מהדמויות שלו אינן בשר ודם).

9. "רוץ ילד רוץתוספת נכבדה למה שנקרא "סרטי שואה"; לא זכה להצלחה רבה בארץ, לעומת "גנבת הספרים" האיום שהיה מבוסס על ספר מצליח ודובר אנגלית.

* הפרס השנתי לסרט הטוב ביותר שלא הופץ בבתי הקולנוע אך הוקרן השנה בסינמטק: "הרפתקאותיו המוזרות של טי.אס ספיווט" (The Young and Prodigious T.S. Spivet) סרט בתלת מימד באנגלית של ז'אן פייר ז'נה ("אמלי", "עיר הילדים האבודים"), שאמנם נופל לקראת הסוף (ברגע שהילד מגיע לאולפן הטלוויזיה), אך יש בו כל כך הרבה דברים יפים שחבל שקהל גדול יותר לא נחשף אליו בקולנוע.

 

סרטים מורכבים מהרבה קטעים, וגם בסרטים בינוניים או גרועים יש לפעמים רגעים בלתי נשכחים, דיאלוגים מצחיקים במיוחד ו/או דמויות מיוחדות, ואלה נבחרי השנה שלי:

  1. "להציל את מיסטר בנקס" – המבט של טראוורס (אמה תומפסון) עם פה פעור.
    בלי כל החלק של הסרט עם הקטעים של קולין פארל על ילדותה של טראוורס באוסטרליה זה היה יכול להיות סרט ממש ממש טוב. יש לא מעט קטעים מרגשים כשרואים את טראוורס, מחברת ספרי "מרי פופינס", באולפני דיסני בהוליווד, כשהם עובדים על השירים לסרט על פי ספרה ("מרי פופינס" הוא כנראה הסרט עם השירים הכי טובים שנכתבו במיוחד בשביל הסרט), כולל Let's Go Fly a Kite לקראת סוף הסרט הזה, שבו יש צילום זהה של נעליה של טראוורס כמו זה של מרי פופינס לפני שהיא מצטרפת לריקוד מנקי הארובות על הגג. ונפלא לשמוע את טראוורס האמיתית בהקלטות לאורך כתוביות הסיום של הסרט. (הכתיבה עליו גורמת לי לרצות שוב לראות את החצי של אמה תומפסון.)
  2. "השורד האחרון" – הצד הטכני של הסרט מצוין: עריכה וצליל, אך בולטים במיוחד הפעלולנים שנפלו, נחבטו והתגלגלו בדמות ארבעת החיילים האמריקאים שמותקפים מכל עבר על הר באפגניסטן.
  3. "השורד האחרון" ו"מועדון הלקוחות של דאלאס" – מה משותף לשני הסרטים הכל-כך שונים האלה מלבד העובדה ששניהם מבוסס על סיפורים אמיתיים? בשניהם מעבירים בצורה יפה את כוח הרצון לחיות, את המאבק של הדמויות הראשיות לעשות הכול כדי להישאר בחיים.
  4. "יפה לנצח" – בחירה מדהימה של מוסיקה לכל אורך הסרט, קטע הריקוד במסיבה הראשונה שבסרט מצוין, והתקרה בחדר השינה שלו- רעיון כה פשוט ויפה. הסרט עצמו? איום ונפלא.
  5. "נברסקה" – מוסיקה מתאימה ומוצלחת מאוד של מארק אורטון לסרט שהיה מועמד למספר פרסי אוסקר לסרטי 2013.
  6. "חדשות בהפרעה" – בקטע המרכזי בחלק האחרון של הסרט (שמורכב מחלקים רבים, כמעט מערכונים ארוכים שעומדים בפני עצמם ורובם מצחיקים מבלי לגרום לך לצחוק – יכול להיות כזה דבר?) הצליחו לקבץ מספר עצום של שחקנים אורחים שזה די מהמם. ובתוך ההמון הזה שני שחקנים, ג'ים קארי ומריון קוטיאר(!), מצליחים להצחיק בכל פעם שהם אומרים "סליחה".
  7. "סוף שבוע בפריז" – במה שנדמה לרגעים כמו הסרט השישי בסדרה שהחלה ב"לפני הזריחה", יש צמד שחקנים טובים בתפקידים הראשיים (ג'ים ברודבנט ולינדזי דאנקן), אך זה ג'ף גולדבלום שמביא את סגנונו הייחודי לתפקיד המשנה שמזכיר שעדיין יש לו את זה.
  8. "איש המסילה" – משחק מצוין של ג'רמי אירוויין ("סוס מלחמה").
  9. "מלון גרנד בודפשט" הסרט כולו מסוגנן להפליא (תלבושות, צילום). מעל לכול בולט -לעתים עוצר נשימה מבלי למשוך יותר תשומת לב- העיצוב האמנותי, התפאורות, החדרים, החללים, המעליות – בעיקר באדומים, ורודים וסגולים, שמשתלבים נהדר עם התלבושות.

    "איש המסילה". ניקול קידמן, קולין פירת'.

    "איש המסילה". ניקול קידמן, קולין פירת'.

  10. "רחוב ג'אמפ 22" – יש קטעים מבדרים ומצחיקים בסרט שדועך לקראת סופו, אך כמעט שווה לראות את כולו ולו רק בשביל הקטעים שהכינו לסוף, על רקע כתוביות הסיום.
  11. "סקס טייפ" – בסרט המשעשע יש רגע מפתיע, אלים ומצחיק עם כלב אימתני. (לשמחתי לא צפיתי בקדימון של הסרט לפני שראיתי אותו.)
  12. "ברביקיו" – הבדיחה הראשונה בסרט, בקריינות של הדמות הראשית על איך הוא רזה בגיל 50.
  13. "בלתי נשכחים 3" – אנטוניו בנדרס מגלם דמות נפלאה, דומה במקצת לחתול במגפיים שגילם החל מ"שרק 2" וב"החתול של שרק".
  14. "איש מבוקש מאוד" – פיליפ סימור הופמן תמיד היה טוב כשהוא כועס (ראו "כלים שלובים"), וגם במקרה הזה -בסרט האחרון שהספיק להשלים לפני מותו- כשהוא כועס ומקלל לקראת סוף הסרט יש בו עוצמות אדירות והוא מרגש. מנוחתו עדן.

    "איש מבוקש מאד". פיליפ סימור הופמן.

    "איש מבוקש מאד". פיליפ סימור הופמן.

  15. "מיתה טובה" – אילן דר יכול להצחיק בלי לעשות הרבה, והוא מצליח לעשות כל כך הרבה במסדרון כשהוא נתקל בפח אשפה. רגע פשוט מצחיק.
  16. "ויפלאש" – כל קטע ההופעה האחרונה, שהוא דיאלוג ללא מילים בין המורה לתלמידו לשעבר.
  17. "לגו" – כל הסרט החביב הזה שווה בשביל הבדיחה האחרונה שלו.
  18. "ספיידרמן המופלא 2" – אנדרו גרפילד ואמה סטון (זוג גם במציאות) פשוט נפלאים-מדהימים-אדירים יחד (הקטע שבו הם מתחבאים, למשל).
  19. "ארוכה הדרך למטה" – סם רוקוול נפלא בדמות שהיתה יכולה להיות קריקטורה או שבלונית אך הוא תמיד מקורי ונהדר כשחקן משנה או כשחקן ראשי.
  20. "נימפומנית: חלק 1" – בסוף החלק הראשון רציתי מיד לראות את החלק השני, שהוא פחות טוב מהראשון. לארס פון טרייר הוא במאי מדהים, מניפולטיבי, וסטייסי מרטין מצוינת בתפקיד הראשי (בחלק השני מגלמת אותה שרלוט גינסבורג).
  21. "אקס-מן: העתיד שהיה" – כשראיתי את הסרט האמנתי שבהינף יד מייקל פסבנדר (כמגניטו) יכול להרים אצטדיון.
  22. "לוסי" – הקצב והעריכה מדהימים, גם כשהסרט לא כולו כל כך טוב (הוא רק 90 דקות וככל שהוא מתקדם הוא פחות מוצלח).
  23. "התחלה חדשה" – הסרט שכאמור מעביר יפה את האהבה למוסיקה, יש מספר קטעים מוצלחים, חלקם מוסיקליים, ובראשם כשהוא מקשיב לה שרה (לפני כן ראינו ושמענו את הגרסה המקורית שהיא שרה) ומדמיין את העיבוד המוסיקלי שיעשה לשיר.
  24. "התבגרות" – הרעיון אדיר, הסרט פחות, אך לכל האורך יש קטעים מקסימים, ואית'ן הוק ממש טוב.
  25. "גאווה" – סרט בן שעתיים עם הרבה דמויות ולא מעט רגעים מרגשים עד דמעות, כולל מספר קטעים של שירה/ריקוד.
  26. "שומרי הגלקסיה" – מדובר בסרט סוחף ומבדר, כאמור; כשמעל לכול, הקטע סביב היד לקראת הבריחה שלהם.
  27. "היפוכונדר מבריק" – בסרט ("הקומדיה") המביך והנורא הזה יש בדיחה חזותית מצחיקה אחת: עיצוב המדפים בסלון ביתו של ההיפוכונדר (דני בון).
תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?