19 סיבות לאהוב את הסרטים של וודי אלן

מאת
4 באוגוסט 2015 בשעה 20:00
"הרומן שלי עם אנני". דיאן קיטון, וודי אלן.

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן עם דיאן קיטון.

עם יציאתו של "איש ללא הגיון", הסרט ה-44 שוודי אלן כתב וביים (הביקורת שלי), חשבתי על כל הסיבות שסרטיו האחרים טובים כל כך. אפשר לכתוב בלי סוף על החלקים המצוינים בסרטיו הטובים. לאורך הקריירה שלו הוא היה אחראי לאין סוף שורות מוצלחות, קטעים מצחיקים, רעיונות גאוניים ומקוריים ומשחק מושלם. הגבלתי את עצמי לדבר אחד (פחות או יותר) מ-19 מסרטיו. אלו הזכורים לי ביותר, שאני מחייך מהמחשבה עליהם, שבולטים במיוחד בין שלל אבני החן המשובצים בסרטיו.
בהתחלה חמש יצירות המופת שלו המושלמות שלו ואז שאר הסרטים הטובים שלו לפי שנת יציאתם.

"קח את הכסף וברח" (1969)
נגן הצ'לו במקהלה הצועדת? ההורים המחופשים שלו? הכתב הבלתי קריא בפתק של שודד הבנק? לסרט הראשון שאלן כתב וביים (במבנה של סרט תעודה על פושע) יש סוף נהדר. וירג'ל (אלן) נידון ל-800 שנה בכלא אך הוא אומר לעורך דין שלו שהוא מאמין שעם התנהגות טובה הוא יכול לקצר את העונש בחצי.

"הרומן שלי עם אנני" (1977)
קטע אחד מסרט מושלם?! שורה בודדה בים של משפטים מוצלחים? יספיק אם אומר דיאן קיטון ככה?
אני לא יכול לראות סרט שבו מישהי נהגת גרועה בלי לחשוב על אנני. בקטע האדיר מיד אחרי שהשניים מכירים לראשונה, אנני (קיטון) מסיעה בחיפושית הפתוחה שלה את אלווי (אלן) המבוהל. היא נוהגת בחוסר זהירות, בפראות, מציעה לו כריך תוך כדי עקיפה של משאית.

"מנהטן" (1979)
בסרט הבא ברשימה אציין את הסוף, פה יש את משפט הסיום הטוב ביותר שכתב אלן (יחד עם צילום משגע, מוסיקה של גרשווין, דיאן קיטון בתפקיד אחר לגמרי מאנני הול, דרמה מרגשת ומצחיקה). טרייסי (מיוריאל המינגווי), חברתו הצעירה של אייזק (אלן), עומדת לעזוב ללונדון לחצי שנה. הוא לא רוצה שהיא תעזוב, הוא מפחד שהיא תשתנה ולא תהיה מעוניינת בו יותר. והיא משיבה: לא כולם מתקלקלים. אתה צריך לסמוך על אנשים. Not everybody gets corrupted. You have to have a little faith in people.

"מנהטן". וודי אלן, מריאל המינגוואי.

"מנהטן". מיוריאל המינגווי עם וודי אלן.

"שושנת קהיר הסגולה" (1985)
אין סוף משחקים חכמים על דמויות ומשחק, בדיון מול מציאות. חוץ מהקטע האחרון בסרט, שהוא אחד הסופים הכי טובים של סרט אי פעם, יש את הקטע שבו טום וססיליה מסתובבים בעיר. טום (ג'ף דניאלס) יצא מהסרט כדי לפגוש אותה (מיה פארו), הצופה הקבועה ב"שושנת קהיר הסגולה". אחרי שהם מתנשקים הוא אומר: "אין פייד-אאוט?"

"חנה ואחיותיה" (1986)
חוץ מהכול (כתיבה, ליהוק, בימוי), אלן גם ידע להשתמש במוסיקה ולכל אורך הסרט מרובה הדמויות הזה הוא משתמש בחלק הראשון של השיר I've Heard that Song Before כמו נכתב במיוחד בשביל הסרט. הנה השיר המלא.

"ישנוני" (1973)
השורה: "המוח שלי? זה האיבר השני הכי אהוב עליי." (.My brain? It's my second favorite organ!)

"אהבה ומלחמה" (1975)
פתיחה אדירה ומצחיקה, פרודיה על הספרות הרוסית של המאה ה-19. ההומור פה מלא ברוח שטות נפלאה ודיאלוגים מפותלים מעולים. וגם.

"דני רוז האיש מברודווי" (1984)
לפעמים החוכמה היא להיות הראשון שעושה משהו, או לעשות משהו בצורה חכמה ומוצלחת שעולה על כולם. במהלך מרדף וקרב יריות דני וטינה (אלן ופארו) מקבלים משב של הליום. קולות בהליום זה תמיד מצחיק ופה יש שימוש נפלא בניגוד בין הקולות שלהם למצב שהם נמצאים בו ומה שהם אומרים.

"ימי הרדיו" (1987)
עוד סרט של אלן שהוא שרשרת של מערכונים מחוברים במיומנות באמצעות קריינות, עם פתיח טוב במיוחד. כמעט בלתי אפשרי לבחור אחד. ההורים של ג'ו (סת' גרין) "מתווכחים" מי מרביץ לו יותר טוב, והם חובטים בו תוך כדי (זה יותר מצחיק ממה שזה נשמע).

"פשעים ועבירות קלות" (1989)
היילי (פארו) מחזירה לקליפורד (אלן) את מכתבי האהבה ששלח לה. "זה באמת עדיף", הוא אומר לה. "העתקתי את הרוב מג'יימס ג'ויס. בטח התפלאת מאיפה כל האזכורים של דבלין." It's probably just as well. I plagiarized most of it from James Joyce. You probably wondered why all the references to Dublin.

"צללים וערפל" (1991)
קליינמן (אלן) מחפש מסתור בעיר כשחבורת אנשים רודפת אחריו במחשבה שהוא הרוצח שמטיל את האימה על העיר. הוא מגיע לבית ארוסתו לשעבר (ג'ולי קבנר, שגילמה את האמא ב"ימי הרדיו" והופיעה בין השאר גם בקטע ב"לפרק את הארי" בהמשך, ב"חנה ואחיותיה" והיא קולה של מארג' סימפסון). היא לא שמחה לראות אותו, כמובן. אז היא צועקת בקולי קולות: "הוא כאן! הוא כאן! בואו תתפסו אותו!"

"בעלים ונשים" (1992)
גייב (אלן) מדבר עם ריין, הסטודנטית שלו (ג'ולייט לואיס), על סיפור שכתבה. את אחת המילים בסיפור הוא לא מצא במילון. "כן," היא אומרת, "המצאתי אותה. חשבתי שזה התיאור המדויק בשבילו."

Rain: I spent five days searching for the perfect word to describe the husband and that's when I came up with "apucious".
Gabe: Apucious. I looked it up in the dictionary but I couldn't find it.
Rain: Yeah, I know. I made it up.
Gabe: Oh, really.
Rain: Yeah. I thought it described him perfectly.

"תעלומת רצח במנהטן" (1993)
וודי אלן, דיאן קיטון, אלן אלדה ואנג'ליקה יוסטון (שנפלאה בסרט) יושבים עם טייפים כדי להשמיע חלקי משפטים מוקלטים למישהי בטלפון. העניינים מסתבכים וזה נהדר. וגם: אלן משחק קלפים, מבקש את כרטיס הביקור שלו בחזרה והוא וקיטון מעלים השערות לגבי היעלמות השכנה (היא תאומה, לבעלה יש תאום, שניהם תאומים).

"קליעים מעל ברודווי" (1994)
ג'ניפר טילי נהדרת בליהוק מושלם כאוליב, חברה של מאפיונר שנכפית כשחקנית בהפקה של הצגה. הדמות שלה לא יודעת שהיא מגוחכת והיא עצבנית, מצחיקה ונפלאה במיוחד בכל קטע שבו היא רבה עם צ'יץ' (צ'אז פלמנטרי).

"אפרודיטה הגדולה" (1995)
המשפט של המתאגרף (מייקל רפפורט): "השתתפתי ב-16 קרבות. ניצחתי בכולם חוץ מ-12."

"כולם אומרים אני אוהב אותך" (1996)
עוד סרט עם צילום נהדר, צוות שחקנים מצוין ורגעים מצחיקים. לכל אורך הסרט משפחתו של סקוט (לוקאס האס) ובעיקר אביו (אלן אלדה) משתגעים מכך שהוא רפובליקני שמרן אך הכול מסתדר בסוף.

"לפרק את הארי" (1997)
אחת הסיבות שהקטע הבא מוצלח כל כך היא שהוא קולנועי לגמרי. זה לא יכול לעבוד בסיפור קצר או על במת תאטרון. זהו שימוש נפלא באפקט בשביל בדיחה וכסיפור שמשתלב בעלילת הסרט. הנה חלק מהקטע הנפלא.

"ויקי כריסטינה ברצלונה" (2008)
לא אהבתי את הסרט המצליח הזה, אך מריה אלנה, דמותה של פנלופה קרוז שזכתה באוסקר על התפקיד, אדירה וחבל שהיא לא נכנסת מוקדם יותר לסרט. הקטע במטבח שבו היא מתעצבנת בספרדית ואנטוניו (חוויאר ברדם) כל הזמן אומר לה "דברי באנגלית" הוא הנאה צרופה. היא קורעת לב, משוגעת, מצחיקה.

"יסמין הכחולה" (2013)
בשתי מילים: קייט בלנשט. היא מצליחה לעורר כל כך הרבה אמפתיה לדמות שהיתה יכולה להיות בלתי נסבלת ומרגיזה.

"יסמין הכחולה". קייט בלאנשט.

"יסמין הכחולה". קייט בלאנשט.