"על חבל דק". ג'וזף גורדון-לויט.
גיבור הסרט "על חבל דק" מתאר את המעשה בו מתמקדת העלילה – הליכה על חבל בין שני מגדלי התאומים ז"ל – כמעשה אמנות. למרות זאת, אף לא לרגע אחד לאורכו של הסרט הרגשתי שאני צופה ביצירת אמנות. אם כבר, התחושה הייתה שאני צופה ביצירה טכנולוגית. נכון שישנן יצירות בהן הגבול בין השניים מטושטש ולא ברור, אבל לי היה נדמה שהבמאי רוברט זמקיס כל כך התאהב בחזון הוויזואלי שלו, עד שנזנחה מלאכת הסיפור הקולנועית. ואכן, המראה של הסרט הוא חד פעמי. רגעי ההליכה בין התאומים הם מרהיבים ועוצרי נשימה. ולא רק הם. לכל אורכו של הסרט הצילום של דריוס וולסקי מהפנט אותך, אבל למרות זאת האופן בו הסיפור מתגלגל מוציא אותך ממנו. אין זה מפתיע כשזה מגיע מזמקיס, שיותר משלושים שנה מוביל ומתנסה בשימוש בטכנולוגיות חדישות בקולנוע ("מי הפליל את רוג'ר ראביט?", "רכבת לקוטב" ואחרים) לא קופא על שמריו. אך בניגוד למקרים אחרים, נדמה שהפעם הוא מעדיף את הטכנולוגי על פני הקולנועי.
גיבור הסרט פיליפ פטי (ג'וזף גורדון-לוויט) התאהב מגיל צעיר באמנות ההליכה על החבל, ומקדיש את חייו לכך, למגינת ליבם של הוריו. בכל פינת רחוב שהוא יכול, הוא ימתח את החבל שלו ויתהלך. כשרחובות פריס מתחילים להיות קטנים עליו, הוא שם לו למטרה לכבוש את הפסגה הגבוהה ביותר – מגדלי התאומים שב-1974 היו לקראת סיום הבנייה. הוא נעזר בפאפה רודי (בן קינגסלי) אמן קרקס שמלמד אותו את רזי המקצוע וכן בצוות מסייע שנוסע אתו לניו יורק: זוגתו אנני, ז'אן לואי – הצלם הרשמי שלו – וג'ף, שסובל מפחד גבהים ובכל זאת מבקש להצטרף. יחד עם כמה מקומיים הם מתכננים לפרוץ לבניינים להעלות את הציוד ולאפשר לפטי להלך ממגדל אחד לשני.
למרות שאני לא נוהג להשוות סרט למקור עליו הוא מבוסס (במקרה הזה גם הסיפור האמתי וגם הסרט הדוקומנטרי שנעשה בעקבותיו – "איש על חבל"), ולא בטוח שהאכזבה שלי מהסרט היא בגלל הידע המוקדם שלי. אני מאמין שגם צופה ללא ידע מוקדם אמור להבין את הייחוד של המבצע של פטי: הליכה בלי שום הגנה בגובה של 400 מטר, וכל זאת נעשה בחשאי כמו מבצע צבאי. ברור שמה שיש לפנינו הוא בסיס לסיפור מתח על תעוזה וטירוף וכל מה שקיבלנו הוא אגדת ילדים במקרה הטוב. מעבר לבעיה שיש לי עם 'הסירוס' של הסיפור, גם בסיפור שמוצג יש פער אדיר בין האקספוזיציה הארוכה לדמותו של פטי בפריז לבין ההכנות הממשיות למבצע. החלק הראשון כולל יותר מדי דיבורים ופחות מדי מעשים.
עם כל ההסתייגות שלי מהסרט, גורדון-לוויט הוא הליהוק המושלם: מקסים אך מלא תעוזה. אין ספק שאם הוא היה צריך להיות יותר יהיר ומטורף, בדומה למציאות, זה לא היה עובד. אפילו הגיל שלו יותר מתאים יותר לסיפור אותו מספרים. במציאות פטי היה בן 25 כשהלך על התאומים, וגורדון-לוויט, למרות הפנים הצעירות, ניכר שהוא כבר חצה את גיל השלושים. אבל זה תורם לאופי ולבנייה של הדמות. התעוזה והחוצפה של גיל הנעורים היא לא העניין כאן – ולכן המראה המבוגר הוא לא לרועץ. בן קינגסלי ממשיך את הנישה אליה הוא נכנס בשנים האחרונות: הדמות הביזארית עם המבטא הלא-ברור. אבל גם הוא וגם שאר דמויות המשנה הן פלקטים – רק כלים לעזור לפטי להגשים את מטרתו. אין להן ייחוד או מאפיינים, רק פונקציות בתוכנית הגדולה.
"על חבל דק". שרלוט לה בון, ג'וזף גורדון-לויט.
ייאמר לזכותו של רוברט זמקיס, שגם אחרי 30 שנה של עשייה אינטנסיבית וטובה הוא לא קופא על שמריו ומעז ומנסה. גם אם התוצאה הסופית לא מצאה חן בעיני, אי אפשר להגיד עליו שהוא וויתר. אולי הוא בחר לספר את סיפורו של פטי כפי שבחר שכן הוא לקח את הדברים שקרובים אליו ושהוא חושב שמאפיינים אותו. פוגע בסרט הנוכחי אבל לא במורשת של זמקיס עצמו.
דירוג: 
על חבל דק (ארה"ב, 2015)
בימוי: רוברט זמקיס | תסריט: רוברט זמקיס, כריסטופר בראון, פיליפ פטיט | משחק: ג'וזף גורדון-לויט, בן קינגסלי, שרלוט לה בון | מוסיקה מקורית: אלן סילבסטרי | צילום: דריוס וולסקי
הפצה: א.ד.מטלון, החל מה-08.10.2015 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: