מסהירו מוטוקי (מימין) וטסוטומו יאמאזאקי. מתוך פרידות
סרטו זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר של יוז'ירו טקיטה, "פרידות", התגנב לליבי ממש מהדלת האחורית. כל ההקדמות הכינו אותי לעוד סרט ארט-האוס נוראי דמוי "שבעה" שאאלץ להעביר את דקותיו בספירה, אך התבדתי לחלוטין. "פרידות" מנגן באיטיות מתוקה וסוחפת לחן חדש למילים מוכרות, בטוויסט חביב ומיוחד, פרי מוחו של הכוכב הראשי, מסהירו מוטוקי.
אותו טוויסט חביב ומיוחד בסרט הוא מנהג יפני (שקיים גם בנצרות) לנקות, להלביש וליפות את גופת המת. היהדות היא כידוע דת צנועה בבסיסה, ומשום כך אותו מנהג יפני עשוי להראות מוזר בעיננו. טרם טמינת גופה באדמה, היהודים עוטפים אותה בתכריכים ולמעט עד זיהוי, אין כמעט מי שרואה את הגופה. אצל היפנים לעומת זאת, השתרש מקצוע בשם "נוקנשי" (מכין גופות, בתרגום חופשי) המכין את צורתו הגשמית של האדם לפרידתם האחרונה של קרוביו ממנו. הגופה עוברת רחיצה יבשה, הלבשה בבגדים חגיגיים ואיפור כדי לגרום לה להיראות חיה ובמיטב הופעתה. אחרי כן, אגב, הגופה נשרפת והופכת לאפר ואבק.
דאיגו קוביאשי (מוטוקי) הוא צ'לן שהתזמורת שלו פורקה באופן פתאומי, לא לפני שרכש צ'לו בסכום עתק שאינו יכול לעמוד בו – בודאי שבודאי כמובטל. הוא נענה למודעה בעיתון המחפשת עובדים ללא כישורים מיוחדים ובשכר גבוה. מנהל העסק, שואי סאסקי (טסוטומו יאמאזאקי), מעיף בו מבט חפוז ושוכר אותו לעבודה, ודאיגו הנרגש מגלה להפתעתו שהעבודה היא הכנת גופות לשליחתן לדרכן האחרונה.
דאיגו נכרך לו במשימה, אך נכלם מאד מעצם ביצועה ואינו משתף בדבר את ידידיו או אפילו את אישתו (ריוקו הירוסואה). למען הסר ספק, בדיוק כפי שניתן היה לצפות – הסתבכות העלילה היא בדיוק כאשר כולם מגלים סוף סוף את שהסתיר מהם; בדיוק כשדאיגו סוף סוף התחיל להתרגל לעבודה.
מסהירו מוטוקי וריוקו הירוסו. מתוך פרידות
הבימוי של טקיטה מדשדש לכל אורך חלקו הראשון של הסרט בין רצינות לבין שבירתה. למשימת שבירת הרצינות מגויס ברוב המקרים מוטוקי, עטור הפרסים והשבחים היפנים, באמצעות פניו ועיוותן. שילובו של ההומור ב"פרידות" הינו מהלך חשוב, אך נראה שיכל היה לתרום הרבה יותר אם היה מתוזמן כראוי. במרבית המקרים, טקיטה איפשר להומור לפרוץ שלא בסמיכות לשום רגעי שיא מרגשים או רציניים, ובכך מצליח הסרט לבלבל את הצופה – האם בקומדיה חוזות עיניו או בדרמה ומדוע אין הגיון בדילוגים בין הסוגות.
יחד עם זאת, דמותו של דאיגו הולכת ומתעצבת לה בצורה מופלאה עם התקדמותו של הסרט הרבה מעבר להיסתגלותו למקצוע. בתחילת הסרט אנו מכירים דאיגו השומר לעצמו ומסתיר מאישתו פרטים משמעותיים ביותר המשפיעים על חיי שניהם. למעשה, חיי הנישואין של הזוג נראים מזויפים ועצובים. ככל שהזמן חולף ודאיגו צולל ונטמע היטב יותר במקצועו החדש, כך הוא זקוק יותר ויותר לחומה וחיבתה של אישתו עד שהזו תגלה את האמת והכל יחרב סביבו.
עבודת עריכה קצת טובה יותר משביצע אקימסה קאואשימה היתה מעניקה ל"פרידות" את הגימור הסופי שהיה זקוק לו (ובתקוה גם מקצצת אותו קצת); אך עדין האיטיות שלו לא פוזלת לתוך השעמום וההומור המשעשע יחד עם הרעיון האכסצנטרי שבמקצועו של דאיגו, העומד בשונה מסרטים אחרים עם עלילה דומה, מעניקים כולם לצופה חויה נפלאה.
דירוג: 
פרידות
יפן, 2008
130 דקות.
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-02.04.2009 בקולנוע.
בימוי:
יוז'ירו טקיטה
תסריט:
קונדו קויאמה
שחקנים:
מסהירו מוטוקי
טסוטומו יאמאזאקי
ריוקו הירוסו
קימיקו יו
טאקשי ססאנו
למזלי קראתי את הביקורת שלך לפני שצפיתי, הסרט נשמע כבד ורע מאוד.
תודה.
באמת שהוא לא, יאקוזה 🙂 שווה לנסות. אני ממליץ.
איזו ביקורת מהממת 🙂
עוד סרט יפני "מתחסד", "עדין", "אנושי" . אנושי ?
אף סרט שהיפנים יעשו, "אנושי" ככל שיהיה לא יצליח לכסות על האכזריות הגלויה של העם הזה. רצח ואכילת הדולפינים והליוויתנים ביפן הוא בלתי נסבל ! מישהו צריך להזכיר ליפנים מי הם באמת במקום לתת להם פרסים על ה"אנושיות שלהם". את הקצת שנשאר מהעולם היפיפה הזה הם פשוט מכחידים ללא שום מצפון !
הרעיון המרכזי שחוק, סגירת מעגל המוות עם לידות חדשות. נו באמת.