"האמן הגדול מכולם" – ביקורת

מאת
29 בדצמבר 2017 בשעה 7:00
"האמן הגדול מכולם". יו ג'קמן.

"האמן הגדול מכולם". יו ג'קמן.

מי שצופה בקדימון של "האמן הגדול מכולם" עלול לפספס את העובדה שמדובר בסרט מוזיקלי, ולא במקרה. נראה שמסתירים את העובדה שמדובר בסרט שלאורכו מושרים 10 שירים חדשים. קיוו שמה שהתחיל עם "לה לה לנד" יהפוך בזכות הסרט הזה לגל חדש של סרטים מוזיקליים. בסוף 2018 נראה את "מרי פופינס חוזרת", שצפוי להצליח יותר מ"האמן הגדול מכולם", אך ספק אם שלושת הניסיונות האלו ("פופינס" הוא הימור בטוח מתוך השלושה כי הוא מבוסס על משהו מצליח ומוכר) יביאו לתחיה המחודשת את הז'אנר הנכחד.

"האמן הגדול מכולם" הוא כביכול סיפורו של פיניאס טיילור בארנום (פי-טי בארנום), מייסד הקרקס המצליח בארה"ב, שסגר השנה את דלתות אוהליו. "כביכול" כי אין פה משהו מעבר לכותרות וקוריוזים. הסרט הוא שואו כמו שבארנום היה אוהב, אך יש חמשירים פחות רדודים ממנו. אין פה ממש דרמה או דמויות, הכול מסתדר בלי שום בעיה ועם צירופי מקרים מוגזמים. הסרט נע בין מלהיב למשמים והכול (מלבד כמה שירים) עובר ממש מהר כדי שלא נשים לב שאין פה שום דבר מעבר. לכל אורך הסרט העיצוב האמנותי והתלבושות מכניסים היטב לאווירה של החלק הראשון של המאה ה-20 בניו יורק.

בהתחלה בארנום הצעיר וצ'ריטי אשתו לעתיד נראים בערך באותו גיל וזה מרגיש יותר מדי כמו קליפ אך משתפר בהמשך. ואז יו ג'קמן ומישל ויליאמס שצעירה ממנו במציאות ב-12 שנים (ורואים את זה). מעבר לגיל, ויליאמס היא טעות ליהוק, כאן כמו ב"כל הכסף שבעולם" של רידלי סקוט ו"סוף השבוע שלי עם מרילין" היא פשוט לא מתאימה. זה לא שהיא לא טובה אלא ששחקנית אחרת היתה יכולה לעשות מזה יותר. ג'קמן שופע כרזימה, נע בקלות וכמו נולד לגלם דמויות נלהבות, אופטימיות ושופעות חיים.

שתלו גם מעין סיפור אהבה (יותר כמו חיזור) בין המחזאי העשיר פיליפ קרלייל (זאק אפרון) לאמנית טרפז שחורה (זנדאיה). כל הסיפור שלהם מתנהל כמעט ממבטים ומחוות ושיר אחד, וזה לא בגלל שמדובר בסיפור רגשי ובמאי מחושב אלא בשטחיות מעוררת חימה. לא לגמרי ברור גם למה בארנום מעוניין בפיליפ מעבר לקשרים שלו (שזה בסדר, רק לא ברור מה המשרה שלו). כל ההתנהלות סביבה דמותה של ג'ני לינד (רבקה פרגוסון, שלא מפסיקה לעבוד מאז ששיחקה ב"משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים") עשוי בצורה נוראית, כמעט חובבנית.

"האמן הגדול מכולם". זנדאיה, זאק אפרון.

"האמן הגדול מכולם". זנדאיה, זאק אפרון.

את התסריט כתבו ג'ני ביקס ("סקס והעיר הגדולה") וביל קונדון, שהפתיע והופתע כשזכה באוסקר על התסריט של "אלים ומפלצות" (1998, שהוא גם ביים). מאז כתב, בין השאר, את התסריטים של הסרטים המוזיקליים "שיקגו" ו"נערות החלומות" (שהוא גם ביים; שניהם זכו באוסקר לשחקנית משנה). הראשון היה מבוסס על סיפור אמיתי וספר, שני האחרונים על פי מחזות זמר מצליחים. "האמן הגדול מכולם" הוא על אדם שחי באמת והיה צריך לאסוף את פרטי המציאות, להמציא דברים ולכתוב תסריט מקורי עם שירים. זה לא נעשה טוב. הרגשתי שהוא מנסה לחבר בין השירים שהוא קיבל במקום שהם יבואו לקידום עלילת הסרט.

את כל השירים בסרט כתבו ג'סטין פול ובנג' פאסק, שהיו אחראים על השירים של "לה לה לנד". שם הם עשו עבודה מעולה, במקרה הזה השירים -בדיוק כמו הסרט- נעים בין המרגשים והמלהיבים למיותרים. נדמה שיוצרי הסרט התאהבו בשיר This Is Me אבל שכחו שצריך לעמוד משהו מאחוריו בעלילת הסרט לפני ואחרי ביצוע השיר.

דירוג: ★★★☆☆

האמן הגדול מכולם (ארה"ב, 2017)
בימוי: מישל גרייסי | תסריט: ג'ני ביקס, ביל קונדון | משחק: יו ג'קמן, זאק אפרון, רבקה פרגוסון, מישל וויליאמס, זנדאיה,יאיא עבדול-מאטין השני, פול ספארקס | מוסיקה מקורית: ג'ון דבני
הפצה: החל מה-28.12.2017 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?