"גבולות פרוצים" – ביקורת מפסטיבל אפוס

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

פסטיבל אפוס 2018 – "גבולות פרוצים" הוא הסרט הדוקומנטרי שפתח את פסטיבל אפוס ה-9 (פסטיבל בינלאומי לסרטי תרבות ואמנות המתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות). כמו הקומוניזם, גם הסרט הזה נשמע מאוד טוב בתיאוריה, ובפרקטיקה הוא לא ממש עובד. הסרט ממצה את עצמו יחסית מהר ואז כל מה שנותר לצופה הוא לספור את קיצו (של הסרט) לאחור.

השם של הסרט מוצלח יותר באנגלית – בתרגום ישיר "קווים מטושטשים", דו משמעות של גבולות מטושטשים (כלומר, פרוצים) ושל קווי אמנות מטושטשים. דואליות שנמצאת גם בתעשית האמנות, בה עוסק הסרט. הנקודה בה מתחיל הסרט הוא ניפוץ הרעיון הרומנטי שאמנות נעשית עבור היצירה – מדובר בעסק. במקרים חריגים, מדובר בעסק המגלגל מיליוני דולרים. הסרט מחולק לעשרה קטעים, כל אחד עוסק באספקט אחר בתעשית האמנות. הבעייתיות היא שאותה המסקנה בנוגע לתעשיה הוצגה מזוויות אחרות בקטעים השונים, כך שגם כשנוסף מידע חדש, הוא לא מוסיף הרבה לרעיון הכללי שהסרט מנסה להעביר.

במאי הסרט, בארי אבריץ' הוא במאי מנוסה וזה ניכר בעמידה במשימה המורכבת של הפיכת סרט שלם של ראיונות, שאמנם עוסק במדיום ויזואלי, אך סטטי, למעניין לאורך זמן. בשונה מהצגת סיפור חיים או תיעוד אירוע, העברת נרטיב חד דורשת מיומנות ספציפית, שלאבריץ' יש אותה, ללא ספק. המעבר בין הקטעים מהיר וחלק, אין התמהמהות על מרואיינים שלא בטוחים מה הם רוצים לומר (הרגל מגונה של יוצרים דוקומנטריים) ובחירת המוסיקה מוצלחת ומשאירה את הסרט קצבי.

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

המרואיינים מגוונים מאוד ויש ייצוג ממבחר תחומים בתעשית האמנות. באופן טבעי, בקטע שעוסק בתחום שבו עוסק המרואיין מתעכבים על מה שיש לו לומר מעט יותר. רובם מדברים לעניין, מה שהשאיר אותי בתוך הסרט, אך כאמור, דבריהם מובילים בכל פעם לאותה המסקנה. ויקי וורד מוניטי פייר היא אחת המרואיינות היותר ציניות בחבורה, ומביעה את דעתה על עולם האמנות בצורה ישירה ביותר, בלי שביב של אופטימיות בקולה. שאר המרואיינים מנסים לעדן במעט את הדברים, אך קשה להאמין להם לאחר ששומעים את הפשטות בה נאמרים הדברים מפיה של וורד.

העריכה בסרט מצוינת. זהו תחום שיכול להפיל כל סרט ובייחוד סרט דוקומנטרי. אין ניסיון ליצור דרמה איפה שאין בעזרת העריכה. הגרפיקה מושכת, כיאה לסרט הנוגע באמנות, עם קריצה לתחום באמצעות מדבקה אדומה על שמות המרואיינים (כזאת ששמים על יצירות שנמכרו). השימוש בגרפיקה בולט במיוחד בפתיח הסרט ורואים שהושקעה עבודה יסודית כדי ליצור מראה דינמי ומושך.

עם התקדמות הסרט התחילו אנשים מהקהל לצאת מהאולם, וככל שהוא המשיך, כך התגברה הנהירה החוצה. תגובה זו העלתה בי תהיה באשר לבחירת הסרט הזה לפתוח פסטיבל העוסק באמנות. סרט אשר גורם לצופים בו לפקפק ביושרה המקצועית של כל העוסקים בנושא. לאחר שצולחים את כל קטעי הסרט, שחושפים יצירות אמנות מדהימות (ומדהימות פחות) שנמכרות בסכומי עתק, יש ציפייה למשהו מסכם, אולי אפילו אופטימיות זעירה. במקום זאת הסוף מגיע בפתאומיות, אם כי באופן די מתבקש עם תמונה אחרונה שמבהירה מהו נושא הסרט לכל הצופים שלא הצליחו להבין עד נקודה זו.

הסרט האיר את עיניי לרעיון שהבנתי רק במושגים כלליים. ותוך כדי היציאה מהאולם במוזיאון, חשבתי על הדיסוננס בין התובנות שיצאתי איתן מהסרט שהרגע צפיתי לרעיון שמוזיאון אמור לשדר למבקרים בו.

הסרט לא היה משעמם, אך לא הרגשתי שהוא תרם לי יותר מדי, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה בידורית.

לא מעט אנשים מחאו כפיים כשהתחילו הקרדיטים (נוהג שקשה לי להשלים איתו כשהיוצרים לא נמצאים באולם), מה שאומר שלפחות כמה מהצופים מאוד נהנו מהסרט. לצערי, לא הייתי אחד מהם.

גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות (קנדה, 2017)
בימוי: בארי אבריץ'
סרט הפתיחה של פסטיבל אפוס 2018 (ה-9 במספר) שנערך בין ה-14 ל-17 במרץ. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?