"חמישים אביבים".
"חמישים אביבים" הוא דרמה קומית צרפתית על אישה בגיל המעבר ועל הקושי שלה להתרגל לשינויים בחייה, שכמעט לא מצליחה לרגש וגם ההומור בה נע בין משעשע קלות לצולע. יש לה עלילה צפויה, שזה לא תמיד נורא, כי מה שחשוב באמת זו הדרך בה היא מוצגת. הבעיה היא שגם הדרך לא ממש מעניינת. מה שכן אפשר לומר בעד הסרט הוא שזהו אחד הסרטים היחידים (כפי שגם טורחים לציין בסרט) שמתמקד בתקופה משמעותית זו בחיי נשים.
זהו סרטה השני באורך מלא של הבמאית בלנדין לנואר, ונראה כי היא צריכה עוד שפשוף במקצוע. גם סרטה הקודם "זוזו" עוסק בנשיות ובאהבה בגיל שאחרי 50. "חמישים אביבים" זורם טוב בתחילתו ועם התקדמותו מאבד קצב ונמרח. הוא מרגיש ארוך בהרבה מ-90 הדקות של משכו האמיתי. חלק מהסצינות בו מוגזמות באופן מכוון, אך מלבדן הסרט משדר אותננטיות ולמעשה קל להרגיש אמפתיה כלפי הדמות הראשית.
בתחילת הסרט אורור (אנייס ז'אווי, "החיים הם שיר", "הסתכלו עליי") מתקשה להתמודד עם גלי החום הפוקדים אותה, וזה בעצם המפתח לכל הסרט – היא הגיעה לגיל המעבר. כאם לבת בוגרת ולנערה, אשר פרודה מבעלה שנים רבות, חשבה שהחיים שלה הגיעו לשיווי משקל ועכשיו הם מתחילים להתערער. בתה הבוגרת מודיעה לה שהיא בהריון, היא נתקלת בבעיות בעבודתה במסעדה עקב גילה הבוגר והיא פוגשת במקרה בן זוג לשעבר שלה מתקופת התיכון.
"חמישים אביבים". אנייס ז'אווי במרכז.
האירועים האלו, שמדגישים את בגרותה, מזעזעים את המערכת של אורור שצריכה למצוא דרך להחזיר לעצמה את השליטה בחיים שלה. על כן נאלצת אורור לבחון את החיים שלה ולסדר מחדש את העדיפויות שלה. רק שהחיים כמו החיים קורים בבת אחת ויוצרים סיטואציות אבסורדיות שאורור מקבלת בחיוך, גם אם לעיתים קרובות הוא ממבוכה.
במהלך הסרט אורור נחשפת למשמעות הנשיות בגילים השונים ומנסה למצוא את עצמה בתוך כל זה. הקשר שלה עם בנותיה הפכפך, בייחוד לאור הפיכתה הקרובה לסבתא. תחושותיה המעורבות ביחס לסבתותה מקבלות דגש מול אמו המתלהבת של חתנה ומלחיצות אותה להגיע להשלמה עם הסטטוס החדש. הסקסיסטיות שהיא חווה ממנהלה בעבודה לא משאיר אותה אדישה והיא מעמידה אותו במקום בדרכה. פגישתה עם בן הזוג לשעבר גורמת לה להיזכר שיש לה גם צרכים רומנטיים ומיניים וזורקת אותה קדימה למצוא מישהו שיעשה לה טוב. מצד אחד זה גורם לה להרגיש רעננה ונלהבת, ומן הצד השני, גורם לה להבין כמה היא כבר לא מי שהייתה לפני שלושים שנים.
"חמישים אביבים".
משחקה המצוין של אנייס ז'אווי מצליח להציל את הסרט מהתרסקות כוללת. יש לה נוכחות כובשת והיא מצליחה להביע מגוון רגשות בו זמנית באופן טבעי ואמין – תענוג לעיניים. פסקל ארבילו מספקת את האתנחתא הקומית בסרט והיא פחות או יותר היחידה שמצליחה להעלות חיוך.
התסריט בסרט בעייתי – יש משהו מטרחן בסצינות ובדיאלוגים. לא מעט סצינות נמתחות ללא סיבה והורסות את הטוב שהיה בהן. כלומר, אם היו מסתיימות דקה לפני שהן הסתיימו, האפקט היה עצמתי בהרבה ממה שהיה. גם אחרי שהפואנטה של הסצינה הובנה, אנחנו חוזרים עליה שוב ושוב. מלבד רגעים קצרים בסרט, המוסיקה לא הורגשה יותר מדי, סימן טוב שהיא התאימה כראוי.
"חמישים אביבים". טיבו דה מונטלמבר.
אני יכול רק להניח שצופות בגיל המעבר או מעבר לו יוכלו להזדהות עם האירועים שעוברים על אורור וההתמודדויות שלה ואולי כך יהנו מהסרט. לשאר נותר להמתין לסרט אחר שנוגע בתקופת המעבר שגם יצליח לעניין צופים שלא מכירים את אותה מניסיון.
דירוג: 
חמישים אביבים (צרפת, 2017)
בימוי: בלנדין לנואר | תסריט: בלנדין לנואר, ז'אן-לוק גאגה | משחק: אנייס ז'אוי, טיבו דה מונטלמבר, פסקל ארביו, שרה סוקו
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-26.04.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: