"האישה". ג'ונתן פרייס, גלן קלוז.
"האישה" הוא סרט דרמה על דינמיקה זוגית בוגרת שמתפתח באיטיות וחושף את עומק הדמויות שכבה אחר שכבה ובכך מקרב אותן לצופה ממקום אנושי ומזדהה, לעומת שטחי ונוסחתי. הוא מדוד ובזה סוד הקסם שלו. אמנם ישנן מעט סצינות שמצליחות ממש לרגש, זה לא מפריע לצפייה בחתיכת החיים המוצגת על המסך. כפי שניתן להבין משמו, הסרט שם דגש על דמותה של האישה ומקומה בתוך מארג החיים של הזוג.
על אף היותו גבר, הבמאי השוודי ביורן רונגה נותן נקודת מבט נשית מורכבת. הייצוג הגברי נוכח ובולט, אבל בדיוק זה מה שמעניק את הייחוד בדרך בה מוצג הסיפור. מן הסתם, נקודת המבט הנשית נובעת מן התסריט שנכתב על ידי התסריטאית ג'יין אנדרסון שמבוסס על ספר של הסופרת מג ווליצר. התסריט עשיר ברגעים אותנטיים מאוד, כמו שיחות לילה במיטה, מעבר חד מריב קשוח לשמחה וקרבה בין הזוג, התנהלות שונה של זוג מול ילדיו. למרות הקצב האיטי יחסית של הסרט, הוא מצליח להישאר מעניין לכל אורכו.
בין ג'ואן (גלן קלוז, "חיזור גורלי", "101 כלבים וגנבים") לג'ו קסלמן (ג'ונת'ן פרייס, "ברזיל", "משחקי הכס") יש זוגיות שנראית מושלמת. אך כמו בכל דבר, ובעיקר במערכות יחסים, כשמסתכלים מקרוב, רואים את הסדקים. ג'ו הוא סופר פורה ומהולל שזה עתה התבשר שזכה בפרס נובל לספרות לשנת 1992 וג'ואן אשתו המסורה עושה את כל המצופה ממנה – מארגנת מסיבה לכבודו בביתם ומתלווה אליו לנסיעה לטפל בכל מה שיצטרך. האופי של השניים שונה בתכלית ובכל זאת נראה שהם משתלבים נהדר. הבגרות וההכלה של ג'ואן עומדת מול ההתלהבות הילדית והרגשנות של ג'ו. היא מקבלת בהבנה גמורה את התהילה של בן זוגה והוא לא מפסיק להרעיף עליה מחמאות בפני כל מי שמוכן להקשיב.
קטעים מהעבר זרועים במהלך הסרט ובהם נחשפים פרטים על ההיכרות של השניים. ג'ואן הצעירה (אנני סטארק) מתאהבת במרצה לספרות הנשוי שלה ג'ו (הארי לויד, "התיאוריה של הכל", "משחקי הכס") ומתמודדת עם הקשיים של הגשמה עצמית כאישה באמצע המאה ה-20. ככל שנחשפים יותר פרטים מהעבר, התמונה על ההווה והקשר הזוגי משתנה ומתבהרת. במהלך הנסיעה הזוג נתקל בנתניאל בון (כריסטיאן סלייטר, "רומן על אמת", "מלכות הכיתה"), סופר שמעוניין לכתוב ביוגרפיה על ג'ו ומשתמש במניפולציות זולות כדי להתקרב אל הזוג ואל בנם דיוויד (מקס איירונס, "קונדור") ולהשיג את ברכתם על כתיבת הביוגרפיה וחשיפת פרטים על חייו האישיים של הסופר הנודע. הוא דואג להצביע על נקודות שעלולות להיות בעייתיות בין ג'ואן לג'ו. היחסים של הזוג עם בנם מציגים זווית נוספת וטעונה על הקשר בין השניים שתורמת להרכבת הסיפור המלא.
"האישה". אליכס ווילטון ריגן, מקס איירונס.
המשחק בסרט מצוין. גלן קלוז מציגה יכולת מופלאה לסטואיות ושלווה, אך גם לסערה פנימית וגם לחמימות אמהית. הדמות כתובה היטב, ללא ספק, אבל קלוז הופכת את הדמות לאמיתית ואנושית באמצעות הפרטים הקטנים, כמו מבט וחיוך. אנני סטארק שמגלמת את דמותה הצעירה של ג'ואן היא בתה של קלוז, ובכך הן מצטרפות למועדון האקסקלוסיבי של הורים וילדים שמשחקים את אותה הדמות בסרט אחד (מריל סטריפ ומיימי גאמר ב"לפנות ערב", סוזן סרנדון ואווה אמורי מרטינו ב"גבר מת מהלך" ועוד). למרות זמן מסך מוגבל היא מצליחה להעביר את מהות הדמות, אם כי עם קצת פחות מורכבות מהדמות הבוגרת, כמצופה.
"האישה". ג'ונתן פרייס.
מקס איירונס מתמסר לדמות של הבן המתוסכל והכועס בצורה מעט שבלונית, אבל אפקטיבית. קלוז ואיירונס שיתפו פעולה גם ב"בית המזימות" שיצא לפני מספר חודשים. ג'ונת'ן פרייס מרשים בתור הסופר המזדקן. כמו דמותה של ג'ואן גם דמותו כתובה נהדר, אבל כדי להעביר נהנתנות בשילוב חוסר אונים ובלבול באופן המדויק שהוא מעביר, דרוש הרבה יותר מלהקריא תסריט טוב.
המגרעה היחידית שבולטת היא העיצוב של שנות ה-90. הוא לא מובהק מספיק. בעוד שבעיצוב של העבר הסטים מאוד מוקפדים ומעבירים אווירה של אמצע שנות ה-20 באמצעות הריהוט והלבוש, שנות ה-90 מסתפקות בעודף סיגריות במקומות ציבוריים ובהיעדר של טלפונים סלולריים. על אף האסטתיות והייחודיות של התלבושות והתפאורות, הן יכולות באותה מידה לייצג את שנת 2018.
"האישה". גלן קלוז.
הסרט יתאים לאוהבי הדרמות האיטיות שמוכנים לפתוח את הראש לראיה מעט ביקורתית על מקומה ותפקידה של האישה בזוגיות, במשפחה ובעבודה. כאמור, הסרט לא מרגש במיוחד, אבל הוא מסקרן ואיכותי.
דירוג: 
האישה (בריטניה, שוודיה, ארה"ב, 2017)
בימוי: ביורן רונגה | תסריט: ג'יין אנדרסון, מג ווליצר | משחק: גלן קלוז, ג'ונתן פרייס, כריסטיאן סלייטר, מקס איירונס, אליזבת' מק'גוברן, הארי לויד
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-02.08.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: