"בובה של רצח" – ביקורת

מאת גיא ברמן מכליס
24 באוגוסט 2018 בשעה 10:30
"בובה של רצח". מליסה מקארתי.

"בובה של רצח". מליסה מקארתי.

"בובה של רצח" (אני כבר באמת לא יודע מה אפשר לומר על השמות האיומים שבוחרים פה לסרטים) הוא סרט מוזר שמחפש את הטון שלו לכל אורכו. לכן הוא מאוד לא אחיד ונע בין המוצלח מאוד למביך למדי. עדיין מדובר בניסיון מיוחד ומסקרן שכדאי לראות.

בריאן הנסון, במאי הסרט, הוא בנו של ג'ים הנסון הגדול, יוצר "החבובות", אבל הוא אינו ג'ים הנסון. את היכולת של הנסון האב לקחת בובות דוממות ולהפיח בהם רוח חיים כך שתתאהב בהם ותשכח שהן בובות, הוא לא ירש. זו אולי הסיבה שכל מוצר חבובות שהוא היה קשור אליו היה כישלון.

אבל בריאן כן ירש את השאפתנות של אביו, ולכן ניסה לעשות פה משהו אחר – סרט למבוגרים עם בובות. זה לא דבר מובן מאליו, כי אנו מתייחסים לבובות כמשהו שנועד לילדים, או כמו שהסרט טוען כל הזמן: אנשים חושבים שבובות נועדו רק כדי לרקוד ולהצחיק. הנסון הבן מנסה לעשות משהו קצת אחר. הוא מנסה לעשות קומדיית מתח, וגם אם זה מצליח רק חלקית, זה עדיין ניסיון ראוי.

הסרט מתרחש בעולם בו חיים בני אדם ובובות ביחד, או כמעט ביחד – בני האדם מתעללים בבובות ובזים להם. עלילת הסרט מספרת על פיל פיליפס, בלש פרטי ובובה שעבד כבלש משטרתי בעבר, ועל שותפתו הישנה אותה משחקת מליסה מקארתי. למרות סלידתם הברורה אחד מהשני בתחילת הסרט, הם יאלצו לפתור ביחד את התעלומה – מי רוצח את משתתפי תוכנית טלוויזיה ישנה שרובם בובות.

הסרט נע בין הרצון להיות סרט מתח רציני לבית הרצון להיות קומדיה גסה, וולגרית וחסרת גבולות. כשזה מצליח זה נהדר, אבל פעמים רבות זה לא מצליח.

"בובה של רצח".

"בובה של רצח".

באופן אישי קצתי בקומדיות וולגריות ויכולתי לוותר על היבט זה גם כאן. הקטעים הבוטים ביותר בסרט לא גורמים באמת לצחוק, אלא יותר לחוסר אמונה שהנסון בחר למתוח את החבל עד כדי כך. המחויבות לשבירת החוקים יכולה לעורר הערכה, אבל לטעמי זה מיותר והסרט היה מרוויח אם היה מוותר על זה, כי כשהוא לא וולגרי כל כך, הוא מאוד מאוד מצחיק.

הקטעים הדרמטיים בסרט לא מספיק רציניים. ניכר שהתסריטאי טוד ברגר לא באמת החליט אם הוא רוצה שיהיו חלק מהקומדיה או לא. יש רגעים בין פיל הבובה לאנשים בשר ודם שסביבו, שמצליחים לעבוד באופן דרמטי בצורה מוצלחת. זה מעניין וגורם לחשוב על הפוטנציאל של הסרט לו היתה מושקעת עבודה מעמיקה יותר על התסריט ולא רק התלהבות מהגימיק.

"בובה של רצח". מליסה מקארתי, מאיה רודולף.

"בובה של רצח". מליסה מקארתי, מאיה רודולף.

מבחינת בני האדם – מליסה מקארתי מבצעת פה את תפקידה המאופק ביותר וזה עובד לטובתה. היא מצליחה להיות מקסימה, מצחיקה ולא מעיקה. מאיה רודולף תמיד מקסימה ולכן זה לא מפתיע שהיא כזאת גם כאן. לעומתן אליזבת בנקס סתמית למדי, למרות שאין לה באמת משהו לעבוד איתו. במקרה של הופעתו החיוורת של ג'ואל מק'הייל זו בכלל בעיה, כי דמותו לא ממש קיימת.

אבל אין ספק שהבובות הם העניין עצמו, וככזה הנסון הבן אכן ממשיך את השאפתנות של אביו ליצור עולם בו בובות יכולות לעשות הכל. בזה הוא מצליח בגדול. תפעול הבובות מרשים עד כדי כך, שלעיתים אתה באמת שוכח שמדובר בבובה, ונדמה לי שאין מחמאה גדולה מזו לסרט הזה.

כניסוי כלים מדובר בסך הכל בסרט מעניין וייחודי והייתי שמח אם יצליח, כי אז ייעשה וודאי סרט נוסף בסגנון, ואני מקווה ומאמין שבעקבות הניסוי הזה הוא יהיה סרט מוצלח יותר.

דירוג: ★★★☆☆

בובה של רצח (ארה"ב, 2018)
בימוי: בריאן הנסון | תסריט: טוד ברגר, די אוסטין רוברטסון | משחק: מליסה מקארתי, אליזבת' בנקס, ג'ואל מק'הייל, מאיה רודולף | מוסיקה מקורית: רופרט גרגסון-וויליאמס | צילום:מיטשל אמונדסן
הפצה: פורום פילם, החל מה-23.08.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: