"כוכב נולד" (2018) – ביקורת #2

"כוכב נולד". בראדלי קופר, ליידי גאגא.

איך שלא מסתכלים על זה, "כוכב נולד" הוא אכזבה גדולה, במיוחד לאור הפוטנציאל הטמון בו.

לקראת סופו של הסרט אומרת הדמות שמשחק סם אליוט הנפלא כי המוזיקה כולה היא 12 תווים. אלה אותם תווים שוב ושוב, אותו סיפור, אותו שיר. ההבדל הוא במי שמשתמש ב-12 התווים האלה ומה הוא עושה איתם. אני מניח שבראדלי קופר, כבמאי וכאחד התסריטאים, היה מודע לכך שהוא מדבר למעשה על הסרט שלו. לצערי, השימוש שעשה ב-12 התווים שעמדו לרשותו הוא פחות טוב בהרבה מאלו שעשו זאת לפניו.

הסיפור של "כוכב נולד" סופר כבר שלוש פעמים בעבר וזוהי הפעם הרביעית. זהו סיפור בסיסי מאוד, כשהפעם נמצאים במרכזו ג'קסון מיין (קופר), זמר מצליח מאוד ואלכוהוליסט מצליח לא פחות, שמגלה בבר קטן את אלי (ליידי גאגא), זמרת עם יכולת קולית מרשימה. הוא מטפח אותה ובעוד היא הולכת והופכת לכוכבת, תהילתו שלו נעלמת לה. על המתח שבין סיפור האהבה הגדול ביניהם לבין סיפור עלייתה שלה ונפילתו שלו מתקיים הסרט.

זה מתחיל נהדר. אם הייתי כותב את הביקורת הזו לאחר חצי השעה הראשונה של הסרט הייתי כותב שמדובר בסרט מצוין. גם אם הדברים מתרחשים קצת מהר מדי, בכל זאת קופר כבמאי מצליח ליצור אינטימיות וקרבה בין שתי הדמויות האלה. כשחקן, הוא מצליח לעורר אמפתיה גדולה וליידי גאגא מצליחה לשבות את הלב.

אבל ברגע מסוים הסרט בוחר להיפרד מהנוסחה שהביאה להצלחת שלושת הסרטים הקודמים ומתחיל להעמיס על הסיפור רבדים נוספים. כך פתאום הסרט מתחיל לדבר גם על יחסי אבות ובנים, אבות ובנות, אחים, בגידה בדרך האמנותית שלך ועוד. מנקודה זו הופך הסרט לעמוס ולא ממוקד. וכשאלי מתגלה ופורחת אנחנו לא באמת שותפים יותר לשום התרחשות דרמטית במיוחד.

"כוכב נולד". ליידי גאגא, בראדלי קופר.

לאחר שהיינו איתם בתוך האינטימיות הנפלאה שנוצרה ביניהם, פתאום מפסיקים לשתף אותנו ומתחילים ליידע אותנו על דברים. אומרים שהפופולריות של מיין בירידה, אבל אנחנו לא באמת נמצאים שם לראות את זה. מספרים לנו על הנסיקה של אלי, אבל גם את זה אנחנו לא באמת רואים. אנחנו בעיקר רואים אותו שותה ואותה מתאמנת בריקוד. משהו שם מפסיק לעבוד.

גם סיפור האהבה הגדול ביניהם לא לגמרי עובד, כי ברגע שנעלמת האינטימיות, נעלמת גם הכימיה ביניהם. בעקבות זאת מאבדים גם את האהבה לדמות של קופר, שזקוקה לדמותה של גאגא כדי שנמשיך לאהוב אותו. אנחנו אוהבים אותו על אף מגרעותיו בזכות האופן שבו היא אוהבת אותו. כשהאינטימיות מתפוגגת גם החיבה שלנו מתפוגגת.

"כוכב נולד". ליידי גאגא, בראדלי קופר.

יש עוד דברים מוזרים בסרט. למשל דמותו של דייב שאפל, חבר מהעבר שתפקידו לא מאוד ברור. רוצים לספר לנו שמיין היה אדם אחר פעם? שהוא ויתר על עברו כדי להפוך למי שהוא היום? הנה דוגמה נפלאה לדרך שבה זה נעשה בסרט המקורי, משנת 1937. שתי הדמויות הראשיות בסרט, ויקי לסטר ונורמן מיין (בגילומם הנפלא של ג'נט גיינור ופרדריק מארץ'), נמצאות במקום שבו הן צריכות לתת את שמם. במהלך הסרט ראינו איך שינו את שמה של אסתר בלוג'ט לוויקי לסטר כדי שיישמע טוב יותר בעיני הקהל ואנשי הפרסום, אבל את נורמן מיין הכרנו כבר ככוכב. כשוויקי נשאלת לשמה היא עונה בשמה המקורי, אסתר, כפי שהכרנו אותה בתחילת הסרט. כשנורמן נשאל לשמו, הוא מציין שם שלא הכרנו ולא שמענו עליו לפני כן: אלפרד הינקל. זו הפעם הראשונה שנשמע אותו. השם יוזכר פעם נוספת אחת בלבד וזה מספיק כדי להסביר שכמו אסתר/ויקי, גם נורמן היה מישהו אחר פעם. רמת הדיוק והמהודקות הזו חסרה בסרט החדש לכל אורכו. במקום לתת לנו להבין דברים מספרים לנו דברים. בשלב מסוים זה מייגע.

הסרט מתייחס בכבוד רב לגרסאות הקודמות. מעבר לסיפור הבסיסי, הוא שואב מחוות או אפילו חלקים שלמים, בעיקר מהגרסה השלישית של הסרט מ-1976, שבה כיכבו ברברה סטרייסנד וכריס כריסטופרסון. למעשה, תחילת הסרט והאופן בו שתי הדמויות הראשיות נפגשות הם ממש זהים. הסרט מתחיל במופע רוק שמצולם בשני הסרטים מכיוון הבמה והאמן, ולא מכיוון הקהל. כך מחבר הסרט את הצופה לדמות הזמר עצמה ולא משאיר אותך כצופה בקהל. לאחר ההופעה מחפש מיין בר ורואה בו את אסתר בגרסת סטרייסנד, ואת אלי בגרסת גאגא. הוא מתאהב בה והמפגש מוליד סצינות אינטימיות מקסימות שכוללות בין השאר, בשני הסרטים, גבות מלאכותיות ואמבטיות קצף. אבל שוב ההשוואה בין הסרטים רק עושה לסרט החדש נזק. למרות שהסצינה שבה פוגש מיין את אלי בסרט החדש היא יפה מאוד, היא נופלת בהשוואה לסצינה המקבילה בגרסת סטרייסנד. זוהי סצינת המפגש הטובה ביותר בכל ארבעת הסרטים והיא מלאה קסם והומור. בניגוד לסרט החדש, שבו אתה מקבל את זה שמיין מוקסם מאלי, גם אם אתה עדיין לא מוקסם ממנה בעצמך, בגרסת 1976 אתה בעצמך מוקסם מסטרייסנד ומהסיטואציה הקומית שעובדת כל כך טוב.

"כוכב נולד". ליידי גאגא.

אולי יותר מכל, מה שמפוספס כל כך בסרט הזה היא הדרמה האנושית שכמעט ואינה מורגשת. לאחר שכבש את לבו של הצופה בחצי השעה הראשונה, לפתע מוותר עליו הסרט ולאורך כל הזמן הנותר לבו של הצופה אינו עם הדמויות. הוא רואה, אבל לא מרגיש, וזה הפספוס המרכזי.

דמויות המשנה גם הן לא קיימות מעבר לאפיון בסיסי ביותר ולרוב הן מיותרות ומשמשות כקישוט. זה, כמובן, לא נוגע לסם אליוט המצוין, שרק מלראות אותו אתה מקבל דמות מורכבת ומרשימה כל כך.

ומה לגבי המוזיקה? כמו הסרט, השירים לא טובים מספיק, ובסרט מוזיקלי זו בעיה לא קטנה.

"כוכב נולד". ליידי גאגא, בראדלי קופר.

כשהסתיים הסרט שאלתי את עצמי האם הסרט הזה יכול היה להיות מהנה עבורי אם לא הייתי מכיר ואוהב כל כך את הגרסאות הקודמות. קשה לי לתת לזה תשובה מוחלטת, אך נראה לי שלא. כמה אפשר ליהנות בסרט שמתחיל מצוין ואז הולך לאיבוד בתוך כוונות, רצונות וניסיון לספר סיפור מוצלח בדרך שזונחת את מה שהיה לב הסיפור בעבר?

לסיכום, אין לי אלא להמליץ לכם לוותר על הגרסה החדשה ולצפות בגרסה השנייה של הסרט, שיצאה ב-1954 בכיכובם של ג'ודי גארלנד וג'יימס מייסון. יחד עם הבמאי ג'ורג' קיוקור הם הצליחו לקחת את 12 התווים שהיו בידם וליצור בעזרתם יצירת מופת מהגדולות בתולדות הקולנוע.

דירוג:

כוכב נולד (ארה"ב, 2018)
בימוי: בראדלי קופר | תסריט: רוברט קרסון, בראדלי קופר, וויל פטרס, איירין מצ'י, סטיבן ג'יי. ריבל, אריק רות', וויליאם א. וולמן, כריסטופר ווילקינסון | משחק: בראדלי קופר, ליידי גאגא, סם אליוט, אנדרו דייס קליי | צילום: מתיו ליבאטיק
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-04.10.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: