ביקורת: שתי אהבות

גווינת פאלטרו וחואקין פיניקס. מתוך שתי אהבות.

גווינת' פאלטרו וחואקין פיניקס. מתוך שתי אהבות.

לקסם של השחקנים ולניחוח הפעם שאופף את הצילום ב"שתי אהבות", השתרבבה לה תחושת אכזבה קלה. היו כאן את כל המרכיבים הנכונים כדי לגרום לצופה להישאר דבוק לכסאו בסוף הסרט – מנסה לאחות את שברי הלב שלו שהתפזרו לכל עבר. במקום, אנו נשארים עם תחושה שבעצם הכל היה צפוי ושאפשר להמשיך הלאה. עכשיו רק צריך להחליט מאיזה כיוון עדיף לצאת מהאולם: ממעלה או ממורד המדרגות? העצבות הכנה שאמורה ללוות כמעט כל סצינה וסצינה בסרט, פשוט מרוחקת מהצופה ולעולם אינה מעיזה לגעת.

במבט לאחור, הריחוק שנפער בין העלילה לבין הצופה היה קיים גם ב"הלילה הוא שלנו", סרטו הקודם והטוב של הבמאי, ג'יימס גריי. באותו סרט העניק גריי מבט מפוכח וקר על הסיכון הרב שנוטלים על עצמם עדי מדינה, וכל מה שהם עשוים להקריב בדרך לעשית צדק – והיה זה המשחק המעולה של חואקין פיניקס והצילום המשובח של חואקין באקה-אסאי שהיטו את כף המאזניים והעבירו את התחושות המתאימות לצופים. העובדה שגם פיניקס מככב וגם באקה-אסאי מצלם את "שתי אהבות" היתה אמורה להעניק לו את אותו היתרון, אך כאמור, מאכזב לגלות שלא כך עלה בידם לעשות.

ליאונרד (פיניקס) הוא גבר מתוסבך שחוזר להתגורר עם הוריו היהודים (מוני מושונוב שלנו, ואיזבלה רוסליני) בברוקלין. בדיוק ברגע המשבר הגדול, צצות להן שתי נשים בחייו שיצרו משולש אהבה אשר יטול ממנו את התואר 'מתוסבך'. בעבר האחד ניצבת לה סנדרה (ונסה שו המקסימה), בת למשפחה אמידה שהזיווג איתה יעשה רק טוב לעסקים. ומן העבר השני ניצבת לה מישל (גווינת' פאלטרו, בתפקיד מצוין שנתפר למידותיה), אישה מסובכת שעדיף לו לליאונרד, שלא להתעסק איתה.

חואקין פיניקס וונסה שו. מתוך שתי אהבות.

חואקין פיניקס וונסה שו. מתוך שתי אהבות.

הגויה הבלונדינית תמיד תיקח את היהודיה הכשרה בקרב על משיכתו של היהודי הקולנועי הממוצע, וכך גם אצל ליאונרד. למרות שסנדרה מאוהבת בו מעל הראש (בלי להפוך לסמרטוט רצפה, תודה לאל), ליאונרד מעדיף את מישל שלא מביעה בו שום ענין רומנטי, וכך נסחפים להם השלושה בכיוון ההחלטה הגורלית האם להסתפק בנוח ובקל או לרדוף אחר מה שבאמת רוצים, אפילו שספק רב אם הוא בר השגה.

פיניקס הפעם לא הציג את המשחק הכי חזק שלו, וכאמור לא הצליח להציף בי את הרגשות העזים באמת. אבל מעבר לנאמנות של הבמאי לעובדים איתו (במקרה של שניהם זו הפעם השלישית יחד), נראה שהתפקיד ממש הוכוון לפיניקס כאשר נכתב. אחרת בשום דרך אחרת לא ניתן להסביר את הקפיצה החדה בחייו של ליאונרד – מהתחתית הקרה לפסגה של משולש האהבה. ואגב תפקידים שנכתבו לשחקנים – תפקידה של מישל נכתב בהחלט עבור פאלטרו, שכאמור נכנסת אליו בטוטאליות מצוינת.

אבל מי שבאמת נותנת את ההופעה הטובה ביותר היא דווקא השחקנית הכי צדדית מבין שלוש המרכזיות – ונסה שו – שהיא גם הכי פחות מוכרת. שיא ההופעה שלה מגיע בסצינה עם פיניקס, שבו האמינות והכנות שנשמעות מדבריה בולטים לחלוטין על פני כל שאר השחקנים והדיאלוגים בינהם במהלך כל הסרט. מושונוב ורוסליני עושים תפקידים קטנים אך בהחלט לא שוליים ותורמים מאד להבנת השינוי המתחולל בחייו של ליאונרד.

מוני מושונוב וחואקין פיניקס. מתוך שתי אהבות.

מוני מושונוב וחואקין פיניקס. מתוך שתי אהבות.

שוב כמו ב"הלילה הוא שלנו", גם ב"שתי אהבות" הצילום של באקה-אסאי הוא כאמור תוספת חשובה מאד לאיכותו של הסרט. העיצוב בניחוח של פעם מוצא ביטוי בתאורה ובתפאורה, וכל זה נלכד במצלמתו של באקה-אסאי, המצלמת מזויות רומזות ומעניינות. "שתי אהבות" רחוק מלהיות סרט רע, והוא אפילו די נחמד. אלא שחסר לו מעט מן המרכיב האקוטי של העצבות כדי להפוך אותו ליצירת אמנות מעבר לסגנון ולצילום שלו.

דירוג: ★★★☆☆

שתי אהבות
ארה"ב, 2008
110 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-07.05.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
ג'יימס גריי
תסריט:
ג'יימס גריי
ריק מנלו
שחקנים:
חואקין פיניקס
גווינת' פאלטרו
ונסה שו
מוני מושונוב
איזבלה רוסליני

סרט מצויין

אדר

סרט מצוין.
פעם ראשונה שרואים את פניקס ממש משחק.
http://a-2da-z.blogspot.com/search?updated-max=2009-05-08T22%3A42%3A00-07%3A00&max-results=7

רייצ'ל

סרט מוזר לחלוטין, לא אהבתי.
למרות שהעלילה אמורה להיות יפה, משהו לא הסתדר בסרט הזה

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?