"הגרינץ'" (2018) – ביקורת

מאת רותם יפעת
"הגרינץ'".

"הגרינץ'".

מאז תחילת המאה, זכינו לארבעה עיבודים באורך מלא ליצירותיו של ד"ר סוס: השתיים ראשונות היו עם שחקנים והאחרות באנימציה. כעת מצטרף סרט אנימציה שלישי בעשר שנים האחרונות "הגרינץ'" והוא מבוסס על הספר "הגרינץ' שגנב את חג המולד" (במקור "כיצד הגרינץ' חטף את חג המולד"). לא משנה איכות הסרט – הקסם של הספרים תמיד עובר וזה משהו שאי אפשר לקחת מאף אחת מהיצירות הללו, כולל זו החדשה. הסרט אולי פשטני מדי לבוגרים אבל מלא קסם והומור – וזה גם משהו בימינו. בנוסף אנחנו גם מקבלים סרט קצר של המיניונים – אז איך אפשר לא להיות מרוצים?

זהו הסרט הראשון שביים סקוט מוזיר שידוע בעיקר כמפיק של סרטיו הראשונים של קווין סמית' ("מוכרים בלבד", "דוגמה" ועוד). בחירה מעניינת כפרויקט בימוי ראשון, אבל ניתן לשער שהדבר שמשך את מוזיר זה ההומור. מאחר והוא לא בא מרקע של אנימציה הוא חולק את הקרדיט עם יארו צ'ייני שהיה שותף בבימוי של "החיים הסודיים של החיות" וכן מעורב בהפקות רבות של אולפני אילומניישן (שגם הפיקו את הסרט הזה), בניהן סרטי "גנוב על הירח" ו"הלורקס" (גם הוא על פי ספר של ד"ר סוס). הניסיון של השניים בא לידי ביטוי בתוצאה הסופית: הם מצליחים להעביר את ההומור, החן והחכמה של המקור הספרותי.

גיבור הסרט הוא לא הדמות הכי נחמדה: הגרינץ' המתגורר הרחק מהעיירה 'מישהו-ויל' בו מתגוררים המישוהים לא סובל את חג המולד. הוא שונא שתושבי העיירה, ה'מישוהים', כל כך מאושרים בזמן הזה. לכן הוא רוקח תוכנית פשוטה: לגנוב את כל סממני החג: מתנות, קישוטים, עצים ומה לא – ובכך לסיים את השמחה של התושבים. מאחר והספר המקורי מאד קצר קיבלנו כאן שתי עלילות משנה שלא קיימות בו: ניסיון להסביר את המניע לשנאה של הגרינץ' לחג, וכן התוכנית של סינדי-לו לתפוס את סנטה כדי לדבר איתו על רשימת המתנות שלה.

הסרט נאמן לרוח הספר המקורי בכך שמטרתו להעביר מסר מאד ברור וישיר. על כך הוא מוסיף עוד כמה מסרים נוספים והכל בדרך מאד קלילה כדי שתתאים לילדים בכל הגילאים. השאלה המעניינת בהקשר המקומי היא, האם ילדים יבינו את עניין גניבת חג שאנחנו לא חוגגים. זה לא שיש לנו מקבילה לחג מבחינת נראות. אני מנסה לחשוב מה היה הגרינץ' גונב בגרסה ישראלית: חנוכיות וסביבונים?

"הגרינץ'".

"הגרינץ'".

בתור צופה מבוגר הפריע לי בעיקר הנראות של המישוהים ביחס לגרינץ'. בעוד שהוא דומה למקור כפי שסוס צייר אותו, המישוהים נראים יותר כמו בני אדם ופחות כמו יצורים נמוכים, דקיקים עם קצוות שיער. הבעיה עם השינוי הזה הוא שהדבר יוצר הזדהות של הצופה עם המישוהים וניכור עם הגרינץ' וזה חוטא לכוונה המקורית של היוצר אני מאמין. מנגד, הבחירה בשם "הגרינץ" כשם הסרט ולא "הגרינץ' שגנב את חג המולד" יכולה להראות כניסיון ליצור אותו כדמות טובה (או שזה פשוט ניסיון להבדיל מהסרט עם ג'ים קארי משנת 2000. בעברית לשתי הגרסאות קוראים "גרינץ").

הסרט עלה לאקרנים בארה"ב בתחילת נובמבר והכניס יותר מ-150 מליון דולר. לאור הצלחתו יהיה מעניין לראות האם נזכה בשנים הקרובות בגרסה חדשה של "חתול תעלול" או שמא אולי יצירה שטרם הגיעה למסך כמו "לא רעב ולא אוהב", אם כי להציג סרט שבמרכזו דמות שמשדלת דמות אחרת לאכול בשר חזיר יהיה לא פשוט וזאת למרות שהספר הצליח.

דירוג: ★★★☆☆

הגרינץ' (ארה"ב, סין, 2018)
בימוי: ירו צ'ני, סקוט מוזיר | תסריט: מייקל לה'שיור, ד"ר סוס | דיבוב באנגלית: בנדיקט קמברבאץ' | מוסיקה מקורית: דני אלפמן
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-29.11.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?