"רומא" – ביקורת

מאת
12 בדצמבר 2018 בשעה 17:00
"רומא".

"רומא". יליצה פאריציו

אלפונסו קוארון המוכשר כתב, ביים, צילם וערך את "רומא" (את העריכה עשה עם עוד מישהו) המרשים לפרקים; יש חלקים ורגעים נהדרים אך החלקים עולים על השלם. הקצב מדוד, לא מתלהם (שזה נהדר), קורים דברים דרמטיים לדמויות אבל הם כמעט משניים לעשייה, לקומפוזיציה.שחקנית ראשית טובה ומאופקת אך לא קרת לב, בימוי וצילום מחפים על עלילה רופפת שמתארת אירועים לא קלים בחיי אישה טובה ומשפחה במכסיקו ב-1970/71.

רומא היא שכונה במכסיקו סיטי. קוארון כמו הסריט בסבלנות תמונות עיקריות מהאלבום של ילדותו, עם ההווי המקומי ברחוב, צעצועים ושיר ילדים בבית. החוט המקשר סביב הזיכרונות הוא קליאו (יליצה פאריציו בסרטה הראשון), שעובדת בבית פרטי של משפחה שכוללת אמא, אבא, ארבעה ילדים (בת ושלושה בנים), סבתא וטבחית. הסרט בשחור-לבן ודובר ספרדית וניב מקומי נוסף. מלבד האם רבת הפנים, בני המשפחה די חסרי אישיות, והילדים לגמרי חסרי ייחוד זה מזה.

מבחינה טכנית הסרט מושלם. כפי שהוכיח ב"כוח משיכה" וב"הילדים של מחר" יש כוח עצום בטייקים ארוכים. כשהמצלמה זזה, ללא קאטים, ההתרחשות מול העיניים כל הזמן. יש הרבה תנועות מצלמה כמו מבט בתוך הבית (תנועות ימינה ושמאלה, panning shot) והוא עושה שימוש גם בתקריבים כשצריך, הוא לא נעול על משהו אחד. הרבה פעמים יש עניין ברקע, בצדדים, בחלק אחר של הפריים, לפעמים זה יותר מושך ממה שמקבל את הפוקוס, מדגיש את העיקר או מתקשר אליו; אולם לחלק מהדברים אין התייחסות או השלכות בהמשך. לפעמים זה בסדר; הילדים מתלהבים בצדק מירידת ברד, משהו שלא רואים הרבה בסרטים וזה מקסים. מצד שני, לא מזכירים בכלל משהו בוער יותר אחרי שהוא קורה. עובר לדף הבא באלבום.

"רומא".

"רומא".

זו תקופה מוזרה, ימים שבהם אנשים צופים בסרטים עם הפסקות בבית, ואותם אנשים צופים בעונה שלמה של סדרה ביומיים. יש שיתקשו לצפות בסרט הזה בבית ברצף. "רומא" הוא סרט של נטפליקס, שהצליחה לגייס יוצרי קולנוע מובילים (כולל האחים כהן ומרטין סקורסיזה), ולחלקם חשוב שסרטיהם יוקרנו בבתי קולנוע לפני שיהיו זמינים בנטפליקס. זו מעלה בשביל קוארון שברחבי העולם יצפו בסרט בעיקר דרך נטפליקס ולא בבתי הקולנוע כי הסרט יצליח יותר ככה. הוא לא היה זוכה להכנסות גבוהות בבתי הקולנוע.

ומשהו קטן: שם הסרט צריך להיות בהתחלה כמו בספר, בסדרה ובמרבית הסרטים (השנה, בין השאר, רק בסוף יש את שם הסרט ב"ראלף שובר את האינטרנט", "ספיידרמן: מימד העכביש" וב"פתאום משפחה"), מה גם שבמקרה הזה יש כתוביות ארוכות בקצב מדוד בפתיחה אז למה לדחות רק את שם הסרט לסוף?

"רומא".

"רומא".

כל ששת הסרטים האחרונים של קוארון היו מועמדים לאוסקר. הוא זכה על הבימוי והעריכה של "כוח משיכה" (2013).
מסתמן ש"רומא" יזכה את מכסיקו באוסקר הראשון שלה לסרט זר (אחרי 8 מועמדויות ללא זכייה) ויהיה מועמד בקטגוריות נוספות, כולל לסרט הטוב ביותר ובכך יצטרף לרשימה קצרה של סרטים שלא באנגלית: "האשליה הגדולה" (1937) הצרפתי, "Z"י(1969) שייצג את אלג'יריה, "המהגרים" (1971) ו"זעקות ולחישות" (1972) השוודיים, "הדוור" (1995) ו"החיים יפים" (1998) האיטלקיים, "נמר דרקון" (2000) הטאיווני ו"אהבה" (2012) הגרמני. לקוארון יש סיכוי טוב לזכות גם בקטגוריית הבימוי. הוא הוא אחד הבמאים הפועלים כיום שכל פרויקט שלהם מסקרן. מקווה שלא נצטרך לחכות חמש שנים לסרטו הבא (באמצע עשה ניסיון בסדרת טלוויזיה אמריקאית, Believe הכושלת).

דירוג: ★★★☆☆

רומא (מקסיקו, 2018)
בימוי: אלפונסו קוארון | תסריט: אלפונסו קוארון | משחק: יליצה אפריסיו, מרינה דה טבירה, דייגו קורטינה אוטרי,קרלוס פרלטה, דניאלה דמזה, ננסי גרסיה גרסיה | צילום: אלפונסו קוארון
הפצה: נטפליקס, החל מה-13.12.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?