"באמבלבי". היילי סטיינפלד.
אני מחכה למחקר ההיסטורי-פסיכולוגי שיסביר מה קרה למייקל ביי בין העשייה של "הרובוטריקים" הראשון ב-2007 לחמישי ב-2016. בסרט הראשון הוא הצליח הביא לחיים את גיבורי הילדות של מיליוני ילדי שנות השמונים ואילך (כולל כותב שורות אלו) לכדי סרט אקשן מהשורה הראשונה שמחזיק עד היום. אבל משם זה רק הדרדר: השני והשלישי היו פשוט לא טובים והרביעי והחמישי הם סוריאליסטים עד כדי כך שעולה התהיה האם יש שם תסריט בכלל, כשהקשר בין סצנה לסצנה נדמה כמקרי בהחלט.
לכן מעריצים רבים שמחו כשנודע שהוא לא יביים את הספין-אוף "באמבלבי". התוצאה הסופית היא סרט מוצלח יותר מכל הארבעה האחרונים, ברם הוא לא סרט "רובוטריקים". זהו סרט התבגרות של ילדה וחייזר שהוא במקרה יצור רובוטי שמשנה צורה. זה יותר "אי-טי: חבר מכוכב אחר" מאשר "רובוטריקים". השילוב של הדמויות האהובות עליי מילדות, סיפור ההתבגרות המרגש והמוזיקה של הסמית'ס מתקופת בגרותי, הוביל אותי לדמוע לא פעם בסרט.
הדבר לא כזה מפתיע לאור הסרט הקודם של הבמאי טרוויס נייט, "קובו: אגדה של סמוראי". סרט באנימציית סטופ-מושן מרהיב המספר על ילד הנלחם במלך הירח ותוך כדי לומד להכיר את משפחתו. נייט יצר סרט שהוא שונה בכמעט 180 מעלות מאלו של ביי בכל מובן: מיעוט סצנות אקשן (ואלו שכבר יש הן מינוריות למדי), עיצוב רובוטים שמקנה להם מראה הדומה יותר לאלו של הסדרה משנות השמונים ובעיקר המון רוך ורגישות שלא קיימים בכלל בסרטיו של ביי.
הדמות עליה קרוי הסרט – באמבלבי – נשלח על ידי אופטימוס פריים – מפקד הרובוטריקים – אל כדור הארץ כדי לחקור את תנאי המחייה בו. עם הגעתו הוא נקלע לקרב עם השקרניקים, נפצע אנושות ומאבד את קולו ואת הזיכרון שלו. רגע לפני קריסה הוא עוטה על עצמו מראה של חיפושית צהובה (הרכב) על מנת להתמזג בסביבה. הוא נמצא על ידי צ'ארלי ווטסון (היילי סטיינפלד) מכונאית חובבת בת 18, שמתקנת אותו ומחיה אותו. אלא שהשקרניקים עדיין בעקבותיו ואף מערימים על הממשלה לעזור להם, בטענה שבאמבלבי פושע מסוכן. ג'ק ברנס (ג'ון סנה) מוביל את הכוח הצבאי במרדף אחר באמבלבי, צ'ארלי וממו – שכן של צ'ארלי שמאוהב בה.
"באמבלבי". היילי סטיינפלד.
בליבו של הסרט נמצאת מערכת היחסים של צ'ארלי ובאמבלבי. היא עוזרת לו למצוא את הקול שלו (דרך הרדיו) ולהיזכר מה המשימה שלו. ההתקרבות בניהם עוזרת לה להיפתח שוב אל אחר, גם אם במקרה הזה הוא לא אנושי ולא מדבר. התהליך שהיא עוברת איתו עוזר לה להתגבר על מות אביה ולהמשיך הלאה בחייה. הרגעים האלה, יחד עם הניסיונות של ממו להתחיל עם צ'ארלי ולפתח איתה מערכת יחסים הם קסומים, מצחיקים ומרגשים. אם כי בדומה לסרטו הקודם של נייט, סוף הסרט עמוס מדי ברמה העלילתית אך בעיקר הרגשית. אלא שבמקרה הזה, בגלל שהדברים קונקרטיים וברורים מבחינה עלילתית הדבר לא פגם בחוויה הסופית ולא מוריד מכל המהלך של הסרט.
"באמבלבי". היילי סטיינפלד.
סטיינפלד מקסימה והשינוי שהיא עוברת לאורך הסרט נוגע ללב וכובש. אתה לא יכול שלא להאמין לכאב, לשמחה ולאושר שהיא חווה. יתכן ולכך תורמת העובדה שהיא אוהבת סמית'ס, דבר שבגיל 18 היה בעיני התכונה הכי חשובה בבחורה. מנגד, ג'ון סנה מאד מאכזב. ברגעים הקומיים הוא אדיר (כפי שהיה בסרט "מאבדים את זה") אבל דווקא ברגעי האקשן והדרמה הוא נראה מאד מאולץ. זה די מפתיע לאור העבר שלו כמתאבק. התמיהה בנושא גוברת כששאר אנשי הצבא הם בגדר קריקטורות והם בין אנשי הצבא הכושלים ביותר הזכורים לי על המסך.
הבחירה באיש אנימציה לסרט התבררה כמבריקה שכן העיצוב של הרובוטים הוא הבדל של שמיים וארץ ממה שהורגלנו אליו בסרטים הקודמים: במקום יצורים מגושמים מרובי חלקים חסרי צורה, הפעם אלו יצורים עם מאפיינים מעט אנושיים שכל פרט בהם ברור. העיצוב הזה מקנה לחיבור בין צ'ארלי לבאמבלבי מימד נוסף של אמינות ויתכן שבלעדיו הסרט לא היה עובד. גם השקרניקים בהם הוא נלחם הם בעלי תווי פנים ברורים וזה תורם לבניית הנבלות שלהם וכתוצאה מכך חיזוק הקונפליקט והמאבק בינם לבין באמבלבי.
"באמבלבי".
בהנחה שהסרט יצליח בקופות אנחנו בוודאי נראה המשך, בין אם זה על דמותו של באמבלבי, דמות אחרת ברובוטריקים (או שמא השקרניקים?) או ריבוט לכל הסדרה. כשזה יקרה יהיה מעניין לאן נייט או מי שישב על כיסא הבמאי יקח את זה. האם ימשיכו את קו ההתבגרות או שיחזרו לקו האקשן של ביי. אני אישית בעד סרט אקשן בסגנון של ביי עם מוזיקה של הסמית'ס. בניגוד לבשר, הרג רובוטים עדיין לא נחשב רצח.
דירוג: 
באמבלבי (ארה"ב, 2018)
בימוי: טראוויס נייט | תסריט: כריסטינה הודסון | משחק: היילי סטיינפלד, מרטין שורט, פמלה אדלון, ג'ון סנה | מוסיקה מקורית: דריו מרינלי | צילום: אנריקה צ'דיאק
הפצה: פורום פילם, החל מה-20.12.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: