"מרי מלכת הסקוטים" – ביקורת

מאת גל סדלינסקי
17 בינואר 2019 בשעה 15:00
"מרי מלכת הסקוטים". סירשה רונאן.

"מרי מלכת הסקוטים". סירשה רונאן.

"מרי מלכת הסקוטים" הוא סרט דרמה תקופתי על מאבק מלוכני בין שתי מלכות – מלכת אנגליה ומלכת סקוטלנד – שלרגעים מזכיר יותר שחזור היסטורי משמים מאשר סרט עלילתי. כיוון שתקופת הסרט היא המאה ה-16 יש נגיעה במאבקי כח של נשים מול גברים, מזווית של תפקוד אישה בעמדת כח ושליטה. דווקא תחילת הסרט מעניינת ונראית אפילו מבטיחה, אבל הוא לא מצליח להתרומם משם. למי שקשה עם שפה ארכאית ומחוות דרמטיות מוגזמות, יעשה בשכל אם ידלג על הסרט הזה.

זהו סרטה הראשון של הבמאית ג'וזי רורק ואני תוהה איזה מסר או אמירה היא מנסה להעביר בו, ולרוב זה לא אומר טובות כשצופים לא מבינים למה התכוונה המשוררת. בין אינספור סרטים תקופתיים, חלק לא מבוטל מהם ספציפית על בית המלוכה הבריטי, לא ברור מה יחודי דווקא בסרט הזה, אולי מבקש לרכוב על השפעות ה-"Me Too". דווקא לתסריטאי בו ווילימון יש ניסיון בכתיבת תסריטים פוליטיים, "משחקי שלטון" (2011) והעיבוד האמריקאי לסדרת הטלוויזיה "בית הקלפים" (2013), אך הניסיון לא עזר לו ביצירת איזון בין המאבקים הפוליטיים לדרמה הבין אישית. המתח מאבד מההשפעה שלו ככל שהסרט מתקדם ובשלישו האחרון כבר יש המתנה לסוף.

עלילת הסרט מתכתבת עם האירועים ההיסטוריים – אליזבת מלכת אנגליה הרווקה והערירית (מרגו רובי) צריכה להתמודד עם חזרתה של דודניתה מרי סטיוארט לסקוטלנד ותפיסת כס המלכות. מרי הצעירה והעצמתית (סירשה רונן) נאבקת על זכותה למלוך מול כוחות צרי מוחין שלא מוכנים לקבל אישה קתולית כמלכה. ג'יימס, אחיה למחצה של מרי, שמלך עד חזרתה, מתקשה לחזות באופן בו בוחרת אחותו לנהל את הממלכה וסולד משאיפותיה להשתלט גם על אנגליה. נקודת פתיחה זו מהווה קרקע פוריה לתככים ומזימות בין הממלכות השכנות, כשכל צד מנסה להכניע את השני ולהבטיח את המשך שלטונו.

הנשיות של שתי המלכות רק מעוררת עוד ביקורת מצד בעלי השררה האחרים וחזית נוספת בה יוכלו לתקוף אותן. יש דיונים לא מעטים בנוגע להשאתן לבעל ודאגה לצאצאים עתידיים שיירשו את כס המלכות. על פי עצות הגברים סביבן, הן אפילו משתמשות ב"נקודת התורפה הנשית" אחת נגד השניה. הנקודה הרלבנטית היחידה, פחות או יותר, היא האבסורד של המשקל הכבד של היופי והרעננות בהערכת נשים. אפילו הנושא האקטואלי של גחמות רגשיות ולא מחושבות ולחצים חסרי תוחלת שמביאים שליטים לשפוך דם של נתיניהם לא זוכה לטיפול ראוי.

סירשה רונן משדרת עוצמה ונחישות ביחד עם פגיעות באופן מושלם. קשה שלא להשוות את האליזבת של רובי לגילומים קודמים של הדמות ההיסטורית, ביניהן קייט בלאנשט המופתית. למרות שהיא מעט מחווירה מול בלאנשט, היא עדיין מעבירה את דמותה המורכבת של המלכה הבתולה בצורה נאותה, שלא בעזרת האיפור הכבד מדי שמכסה את פניה ומעט מסיח את הדעת. להוציא את דמותו של הנרי דארנלי (ג'ק לאודן, "דנקירק"), בעלה השני של מרי, שאר הדמויות שטוחות למדי, כך שלא נדרשו איכויות משחק גבוהות במיוחד. השימוש בגאי פירס ("ממנטו", "פרסיליה מלכת המדבר") ובדיוויד טננט ("ד"ר הו", "ברודצ'רץ'") מצומצם לרמה שמרגישה כמו בזבוז כשרון.

"מרי מלכת הסקוטים". מרגו רובי.

"מרי מלכת הסקוטים". מרגו רובי.

כאמור, הסרט מהווה שחזור היסטורי ובהתאם התפאורה והתלבושות נהדרות. לעומת ארמונות שמוצגים בסרטים אחרים ורמות העושר והדקדנציה שהתרגלנו לראות, דווקא בארמונות בסרט הזה ניתן להבחין בצמצום ובחוסר, בוודאי ההבדל בין שתי הממלכות, מה שמקנה אמינות גדולה יותר. כיוון שסרט זה מתיימר לעסוק בדרמה האנושית של המלכות, הקרבות בסרט לא מפותחים או מרשימים במיוחד.

אני לא צופה שהסרט ישאיר חותם מסוג כלשהו. היה עדיף להעביר לקהל הרחב את הסיפור שלהן בשני עמודים כתובים או קישור לעמוד בויקיפדיה – היה חוסך הרבה זמן וכסף. היחידות שמרוויחות מהסרט הן השחקניות הראשיות שזוכות להוסיף לקורות החיים שלהן תפקיד מלכותי תקופתי.

דירוג: ★★☆☆☆

מרי מלכת הסקוטים (בריטניה, 2018)
בימוי: ג'וזי רורק | תסריט: ביו ווילימון | משחק: סירשה רונאן, מרגו רובי, ג'ו אלווין, דיויד טננט, גאי פירס, ג'ק לוודן
הפצה: החל מה-17.01.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: