"האם אי פעם תסלחי לי?" – ביקורת

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של לי ישראל, סופרת ביוגרפיות שלא מצליחה להתפרנס מעבודתה ופונה לאפיקי הכנסה מפוקפקים. תסריט הסרט שנון והוא משוחק היטב, אבל הוא לא ממש מתרומם. יש בו איזו כבדות שגורמת להרגשה של מריחה ולא מתאימה לסרט. קטעים שאמורים להיות מותחים או מרגשים לא מספקים את הסחורה. אני יכול רק להניח שאוהבי ספרות יוכלו למצוא בסרט משהו לאהוב, כי זה מספק הצצה, גם אם מצומצמת, לעולם של כתיבת ביוגרפיות והוצאה לאור, לשאר אמליץ לבחור בסרט אחר.

זהו סרטה השני של הבמאית מריאל הלר. היא גם הייתה התסריטאית של סרטה הראשון "יומנה של נערה מתבגרת" (2015) וכמו סרט זה, גם הוא התבסס על יצירה מוקדמת. הפעם כתבו את התסריט ניקול הולופסנר, שלרוב היא גם הבמאית של מה שהיא כותבת ("דיברנו מספיק", "חברות עם כסף"), וג'ף וויטי, שזהו הסרט הראשון שכתב. למרות שהתסריט שכתבו יחד מוצלח (הם מועמדים לאוסקר על תסריט מעובד), סיפורה של לי ישראל מעניין יותר מאיך שהסרט מציג אותו, וזהו פספוס של הבמאית. היא לא הצליחה להדגיש את הרגעים הנכונים בשביל לתת לסרט משקל אמיתי והוא עובר בעיקר כעייף.

לי ישראל (מליסה מקארת'י, "מסיבת רווקות", "בנות גילמור") הגיעה לשפל בקריירה הספרותית שלה. אף אחד כבר לא מתעניין בפרויקטים שלה, גם לא מרג'ורי הסוכנת שלה (ג'יין קרטין, "מפגשים מהסוג האישי"), והיא מתקשה להמשיך ליצור חומרים חדשים. היא לא מצליחה להחזיק בעבודות עריכה פשוטות בשל המזג הלא נעים שלה והחיבה היתרה לאלכוהול. האופי האנטיפתי שלה וחוסר היכולת שלה להתחבב על אנשים מקשה עליה להתערבב בקהילת הספרות הניו יורקרית ולהרים את עצמה. המצב הכלכלי הירוד דוחף אותה לפשעים קלים והיא אפילו משועשעת מזה קצת. במהלך עבודת חקר בספריה על פאני ברייס, השחקנית עליה היא מנסה לכתוב ביוגרפיה, היא נתקלת במכתב ישן שברייס כתבה ומוכרת אותו. ההתוודעות שלה לעולם של אספני המכתבים משנה את מהלך חייה.

במקביל למכירת המכתב היא נתקלת במכר מעברה בשם ג'ק הוק (ריצ'ארד אי. גרנט, "גוספורד פארק", "עידן התמימות"). ההשקפה שלו על העולם מתאימה לשלה, מה שמוביל אותה להתחבר איתו במהירות. ג'ק הצבעוני מפשיר את הקפאון של לי ומקבל אותה כמו שהיא. כיוון שמלבד החתול שלה אין לה מישהו נוסף בחיים שיהיה שם בשבילה, התמיכה של ג'ק היא בדיוק מה שהיא צריכה כדי לדחוף אותה מעבר לקצה ולגלות אופציה נוספת להשתכרות – זיוף מכתבים. בפעם הראשונה זה מתחיל כמעט בטעות, אבל לאחר מכן זה נמשך במקצועיות שרק סופרת שחקרה סגנונות כתיבה במשך כ-20 שנים יכולה לעשות.

גם מקארת'י וגם גרנט קיבלו מועמדות לאוסקר על תפקידם (שחקנית ראשית ושחקן משנה בהתאמה) ובצדק. מקארת'י מגלמת דמות לא נעימה, בלשון המעטה, ובכל זאת מצליחה לעורר הזדהות וחיבה כלפיה. לפני שמקארת'י לוהקה, ג'וליאן מור קיבלה את התפקיד של לי ישראל. זו תעודת עניות למקצועיותה כשקשה לדמיין מישהי אחרת ממקארת'י מבצעת אותו. גרנט מצליח לאזן בין מוחצנות עם קורטוב רשעות לבין רגישות ויוצר דמות אמינה. הדמויות של שניהם מלאות רבדים וזה מעיד על יכולתם לקחת תסריט טוב ולהחיות אותו. הבעיה היא שזה לא מציל את הסרט.

"האם אי פעם תסלחי לי?". ריצ'ארד אי. גרנט, מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?". ריצ'ארד אי. גרנט, מליסה מקארתי.

ג'יין קרטין בתפקיד שתפור למידותיה ומהנה לצפייה, גם אם זה למעט זמן יחסית. בתפקיד אנה, מהבולטות מבין רוכשות מכתביה של לי, משחקת דולי וולס. היא מגלמת דמות נעימה ותמימה שעומדת בניגוד מוחלט לדמותה של לי. למרות שהיא מעבירה בדיוק מה שהיא אמורה, יש בעבודתה בסרט משהו חסר ייחוד ואופי. כפי שכבר עשו מספר פעמים בעבר, גם הפעם משחק באותו סרט בעלה של מקארת'י, בן פלקונה. כרגיל, הוא סביר למדי.

המוסיקה בסרט משדרת את ניו יורק, ג'אז קל שתמיד כיף להקשיב לו. היא פשוט לא הולמת את הסצינות בהן היא משולבת, היא ערוכה בגסות ומשתלטת. במעברים בין סצינות מופיעים מספר צילומי נוף אורבני של ניו יורק, גם הם מרגישים קצת לא קשורים, כאילו הוסיפו אותם רק כדי לצאת מידי חובה.

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

"האם אי פעם תסלחי לי?". מליסה מקארתי.

כיוון שהמרכיבים לסרט איכותי נמצאים בו, כשיצאתי מהסרט חשבתי שאולי עם גילי המתקדם הרגשות שלי התקהו ושם דבר כבר לא מרגש אותי. המלווים שלי הרגיעו אותי שזה לא קשור אליי ושהסרט פשוט לא תפס. אז נותר רק לקוות לבחירה דרמטית טובה יותר בעתיד של מקארת'י.

דירוג: ★★☆☆☆

האם אי פעם תסלחי לי? (ארה"ב, 2018)
בימוי: מריאל הלר | תסריט: ניקול הולופסנר, ג'ף וויטי, לי ישראל | משחק: מליסה מקארתיג'ולי אן אמרי, ריצ'ארד אי. גרנט
הפצה: פורום פילם, החל מה-14.02.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?