"אליטה: מלאך קרב" – ביקורת

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך קרב", סרטם של רוברט רודריגז וג'יימס קמרון הוא תענוג ויזואלי מסעיר ורב אקשן. חבל רק שהתסריט החלש קצת מכריע את הסרט לקראת סופו.

ג'יימס קמרון, שהפיק את הסרט וכתב אותו יחד עם ליטה קלגרידיס ורוברט רודריגז, הוא מספר סיפורים מופלא שיודע איך לשבות את קהל הצופים שלו על ידי עושר ויזואלי, שימוש מרהיב בטכנולוגיה המתקדמת ביותר על מנת ליצור את האפקטים, ובתסריט שבדרך כלל מצליח לא להפריע יותר מדי לסיפור הפשוט שהסרט מספר. הפעם, התסריט, שהוא עיבוד למנגה Gunnm של יוקיטו קישירו, מצליח לא להפריע עד שלב מתקדם של הסרט, ואז לפתע הדמויות מתחילות להתנהג בצורה מעט מוזרה והכל הופך למלודרמה סבונית.

רוברט רודריגז הוא במאי סרטי טראש נהדר שמצליח להוציא סרטים כל כך מהנים כיון שהוא מעולם לא התיימר להיות יותר ממה שהוא. הסרטים שלו לא מנסים להעביר מסרים מעודנים, לא מנסים להעביר עומק או רעיונות מורכבים ובדרך כלל העולם הויזואלי שלו מסתמך על אפקטים פשוטים יחסית. הסרטים שלו רוצים לגרום להנאה בלבד.

כבמאי, היכולות שלו פחות וירטואוזיות מאלו של ג'יימס קמרון, אבל כוללות תזזיתיות ואהבה גדולה לקצב ועיצוב. כנראה שקמרון זיהה שהסרט הזה זקוק לבמאי הזה, שכן בסופו של דבר מדובר במלודרמת טראש בתקציב עתק שנראית כמו מיליארד דולר.

הסרט מספר על איידו (כריסטוף וולץ), רופא שמחבר שתלים לאנשים שאיבדו חלקי גוף. הוא מוצא במזבלה את ראשה וליבה של אליטה (כך הוא קורא לה). הוא מרכיב לה גוף סייבורגי וכך מאפשר לה לחזור לחיים פעילים. אליטה לא זוכרת כלום מעברה והכל חדש ומסעיר עבורה. היא נראית כנערה מתבגרת ומתנהגת כך. היא מתעלמת מאזהרות, פועלת על פי דחפים ובנוסף מוצאת זמן להתאהב.

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך הקרב".

העולם בו מתרחש הסרט, כ-500 שנים בעתיד, הוא עולם התחתית בכדור הארץ. האנשים שגרים על האדמה משרתים את העיר שבאוויר שנמצאת מעליהם. השאיפה של כולם היא להגיע למעלה, אבל זה כמעט בלתי אפשרי.

הגילוי שמאפשר את האקשן הרב של הסרט הוא שאליטה היא למעשה לוחמת סייבורג מהעבר. זה מאפשר להפוך אותה למעין גיבורת על. הסרט כולל גם ספורט מסוכן, ציידי ראשים, אנשים שקוטעים איברים של סייבורגים כדי למכור אותם בשוק האפור ועוד.

אבל הקסם האמיתי של הסרט לא נמצא בסיפור שלו אלא בדמות הראשית שלו, אליטה. אליטה היא דמות שנוצרה בטכניקה של לכידת תנועה, טכניקה בה מחברים לשחקן חיישנים רבים על החליפה שלו ועל פניו כדי ללכוד את תנועותיו והבעותיו. על בסיס תנועות והבעות אלה יוצרים דמות תלת מימדית ממוחשבת.

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך הקרב".

החברה המתמחה בטכניקה הזו היא ווטה דיגיטל, חברה שהקים פיטר ג'קסון יחד עם שני חברים ב-1993 כדי ליצור אפקטים לסרטו "יצורים שמימיים". החברה למעשה אחראית ללכידות התנועה המרשימות ביותר שנראו, החל ב"גולום" מ"שר הטבעות", דרך "אווטאר" ו"טינטין" ועד סיזר ב"כוכב הקופים". אבל הפעם הם הצליחו להתעלות אפילו על עצמם.

אליטה מעוצבת באופן כזה שלכאורה לא תוכל לשכוח לרגע שהיא ממוחשבת. העיניים שלה גדולות במיוחד והיא כמעט לא ממצמצת, הבעות הפנים שלה קצת מוקצנות ולא טבעיות לגמרי. מתכון מושלם לדמות מגוחכת. אף על פי כן זה עובד, וזה עובד נפלא. תוך זמן קצר אתה מוצא את עצמך טובע בתוך העיניים האלה ונכבש בקסם הגדול של הדמות. קמרון אוהב לכתוב דמויות נשיות חזקות, ואליטה היא דמות נפלאה כזו. שוב, אל תחפשו עומק. העומק לא נמצא בדמות אלא ברגש אותו היא מייצרת אצל הצופה. היא סוחפת את הצופה בעקבותיה בכל סצינה כמעט. קרדיט גדול ראוי לתת לשחקנית שמשחקת אותה, רוזה סלזאר. את העיניים, הבעות הפנים והשימוש בקול אליטה ירשה ממנה, ואין לי ספק שבלעדיה הדמות לא היתה כובשת כל כך כפי שהיא.

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך הקרב".

השחקנים האחרים הם דמויות קרטון שמטרתן לשמש תפקידים פונקציונלים. את התפקידים הגרועים ביותר שמרו  לג'ניפר קונלי ומהרשלה עלי. דמויות מיותרות לחלוטין – היא פועלת בחוסר הגיון תסריטאי מוחלט והוא סתם לא מעניין או מאיים כמו שהוא אמור להיות.

לעומתם יש את כריסטוף וולץ הנפלא, שתמיד תענוג לצפות בו. הוא מצליח לקחת את התפקיד הפשטני שכתבו לו ולהפיח בו חיים בזכות הרכות שבו והעיניים הטובות שלו. עיניים, כפי שאתם מבינים, משמעותיות בסרט הזה.

אד סקריין מגלם בצורה סבירה ביותר נער שמתאהב באליטה. אליטה גם מחזירה לו אהבה. האם האהבה בינהם תוכל לפרוח? תאלצו לראות את הסרט כדי לגלות.

התסריט, כפי שכבר ציינתי, הוא המכשול העיקרי של הסרט להצלחה שלמה. בנקודה מסויימת הדמויות בו מפסיקות לפעול לפי הגיון פנימי ולכן מאבדות את האמינות שלהן. חבל, כי זה פוגם בסופו של דבר בהנאה.

"אליטה: מלאך הקרב".

"אליטה: מלאך הקרב".

מבחינה ויזואלית הסרט הזה מרשים באופן יוצא דופן. האסתטיקה של הסרט מציגה עיר שמרגישה פחות כמו כל העיצובים הדיגיטליים שאנו רגילים לראות בכל סרט חדש שיוצא, ומזכירה יותר את הסרטים של פעם, בהם נבנו סטים, בעוד האופק של העיר היה מצויר. הרחובות העמוסים ביום, הריקים ורטובים בלילה כשהתאורה משתקפת בהם, הכל נראה נפלא. גם כל הדמויות שכדי לאפשר את קיומן בסרט היה צורך להשתמש בטכנולוגיות לכידת תנועה (בעיקר ציידי ראשים) נראים טוב מאוד.

כשהסרט הסתיים, מבחינתי זה היה מוקדם מדי. הייתי שמח לשבת עוד חצי שעה לפחות ולצפות באליטה והרפתאותיה. אני מקווה מאוד שסרט ההמשך, אליו מכוון סוף הסרט הזה, יגיע בקרוב.

הציון שאתן לסרט יהיה ציון משוכלל שיורכב מ-5 כוכבים לעיצוב, להנאה ובעיקר לדמותה של אליטה, ו-2.5 לתסריט. מדובר בסרט שנועד לצפייה קולנועית וחבל לפספס אותו. מומלץ בחום.

דירוג: ★★★★☆

אליטה: מלאך הקרב (ארה"ב, 2019)
בימוי: רוברט רודריגז | תסריט: ג'יימס קמרון, ליטה קלגרידיס, רוברט רודריגז | משחק: רוזה סלזאר, כריסטוף וולץ, ג'ניפר קונלי, אד סקריין, מישל רודריגז
הפצה: פורום פילם, החל מה-14.02.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?