"משפטו של טד בנדי" – ביקורת #1

מאת
22 במאי 2019 בשעה 16:00
"משפטו של טד בנדי". זאק אפרון.

"משפטו של טד בנדי". זאק אפרון.

"משפטו של טד בנדי" נקרא במקור בשם אחר לגמרי, שמשום מה מופיע רק בסוף הסרט (תופעה שאני נגדה). בארץ השם "טד בנדי" לא אומר הרבה; הוא היה רוצח סדרתי מפורסם שפעל במשך שנים בארצות הברית, ובבית המשפט המדובר בשם הסרט הוכנסו לראשונה מצלמות טלוויזיה לאולם בארה"ב כדי לעקוב אחר ההתנהלות המשפטית ודמותו הכריזמטית של הנאשם. הסרט מוקרן בבתי הקולנוע בארץ, וברוב העולם יהיה זמין ב"נטפליקס" ובאמת לא חובה לצאת בשבילו לקולנוע והוא מתאים לצפייה בבית.

ג'ו ברלינג'ר ביים את הסרט אחרי שעשה את הסדרה התיעודית Conversations with a Killer: The Ted Bundy Tapes ("שיחות עם רוצח: הקלטות של טד בנדי"). הוא, כמו אמריקאים רבים, אוהב את הנושא של רוצחים סדרתיים (מפיקים כל כך הרבה סרטים וסדרות עליהם). זו אכן תופעה מרתקת. ב"משפטו של טד בנדי" לא נכנסים לנפשו של הרוצח הסדרתי או מתחקים אחר המקורות לרשע שלו. זה לא חובה ולא הייתי רוצה לראות אותו מספר על אביו המתעלל (אם היה כזה) או רגשי הנחיתות שחש אולי כנער.
אנצל את המקום הזה כדי להמליץ על העונה הראשונה של הסדרה Mindhunter (עונה שנייה תעלה באוגוסט) שמתרחשת בסוף שנות ה-70 ומבוססת על הסיפור האמיתי כיצד קמה ב-FBI יחידה לבניית פרופילים של רוצחים סדרתיים שנתפסו כדי ללכוד רוצחים פעילים.

"משפטו של טד בנדי". לילי קולינס.

"משפטו של טד בנדי". לילי קולינס.

זהו הסרט העלילתי השני בלבד של ברלינג'ר, 19 שנים אחרי סרט ההמשך ל"פרויקט המכשפות מבלייר", כי הוא התמקד בעשייה תיעודית. כמו בסרטים רבים שמבוססים על סיפורים אמיתיים בשנים האחרונות, בסוף הסרט רואים קטעי ארכיון של האנשים שהוצגו בסרט. במקרה הזה זה: 1) הרבה-הרבה יותר מדי ארוך ופוגם בסוף של עלילת הסרט, ו-2) לא משרת את הסרט כי מצליחים לראות את ההבדלים בין האנשים שהיו מעורבים בפרשה לדמויות בסרט וההשוואה אינה לטובת השחקנים: לא בשל המראה הזהה או לא אלא באישיות. בטד היה משהו ממזרי, משחקי, מתגרה, נכלולי-חלקלק, מה שגם אִפשר לו לכבוש את הקורבנות והציבור האמריקאי; זאק אפרון, שמשחק טוב, נשען על יסודות אחרים לגמרי. אפרון משתדל לנווט את הקריירה שלו בין קומדיות איומות ("משמר המפרץ", "שכנים"), סרטים מוזיקליים ("האמן הגדול מכולם") ודרמות עם תפקידים בשרניים ומגוונים.

בנדי פעל במספר מדינות החל מסוף שנות ה-60, רוב קורבנותיו בחורות צעירות. אין מראות גרפיים מזעזעים. רוב הזמן שומעים על הפשעים אבל לא רואים את בנדי עובר על החוק. הוא שב וטוען לחפותו. לילי קולינס מגלמת את ליז, בת הזוג של טד. הסרט מבוסס על ספר שהיא כתבה; לרוצחים בארה"ב אסור להרוויח ממעשיהם עם כתיבת זכרונותיהם אבל לאנשים סביבם מותר.

"משפטו של טד בנדי". ג'ים פרסונס, זאק אפרון.

"משפטו של טד בנדי". ג'ים פרסונס, זאק אפרון.

בסרט יש פנים מוכרים נוספים: היילי ג'ואל אוסמונט (הילד מ"החוש השישי"; "הפמליה") כחבר לעבודה של ליז, ג'ון מלקוביץ' כשופט בית המשפט שנראה שנהנה מתשומת הלב לא פחות מהנאשם וג'ים פרסונס ("המפץ הגדול") כתובע במשפט. וגם קאיה סקודלאריו כאישה פסיכית שמאוהבת בטד והוא נהנה להשתמש בה. מדהים לראות איזו תמימות עוד היתה אז (האבטחה הלקויה סביב טד, למשל). בשלב מסוים הסרט חוזר על עצמו: שוב ושוב הוא מתקשר אל ליז, נשבע שהוא לא אשם, היא עצובה ושבורה ושותה, הוא חשוד במעשה נוסף, הבת שלה "נעלמת" מהסרט. גם הבחירות המוזיקליות לא משרתות את הסרט ובעוד הגרסה הזאת ליצירה של מוצרט היא יפה, היא לא מתאימה למה שרואים על הרקע שלה.

לקראת הסוף יש מעין לקט קטעים נבחרים משל היה זה קומדיה רומנטית (מ"אנני הול", דרך "כשהארי פגש את סאלי" ועד "כמה רומנטי" [Isn’t It Romantic]) ואם הכוונה היתה להראות איך הראיות בראשה של ליז הצטברו עד לנקודת השכנוע הסופית זה לא עובד. האם זה הסיפור שלה (הסרט מבוסס, כאמור, על ספר שלה) או עליו? אם לא זוכים להיכנס לנפשו, אז מה יש פה? העיסוק התקשורתי מעניין ויש אישה שהיתה מוכנה לעשות הכול בשביל טד. לרגע מועלה גם הנושא של עונש המוות. אבל אין פה קו עלילה אחיד. ובכל פעם שאומרים בכלא No touching ("בלי נגיעות") לא יכולתי שלא לחשוב על הסדרה "משפחה בהפרעה" ולחייך.

* ועוד דבר בנוגע לכתוביות התרגום במהלך הסרט. לפחות פעמיים היו משחקי מילים באנגלית שלא היה להם זכר בעברית (כולל motion ל"תנועה" ול"תצהיר") וכוונתם המקורית לא עברה לצופים שמסתמכים על התרגום.

דירוג: ★★★☆☆

משפטו של טד בנדי (ארה"ב, 2019)
בימוי: ג'ו ברלינג'ר | תסריט: מייקל וורווי | משחק: זאק אפרון,לילי קולינס, ג'ים פרסונס, ג'פרי דונובן, בריאן גרטי, דילן בייקר, ג'ון מלקוביץ', קאיה סקודלריו
הפצה: סרטי שובל, החל מה-23.05.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: