"מלחמה פרטית" – ביקורת #2

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

"מלחמה פרטית" הוא סרט דרמה המבוסס על סיפור חייה של כתבת מלחמות שלא ממש מצליח להתמקד על נרטיב מסוים, ולכן מתפזר לכדי יצירה לא מרגשת או מעניינת במיוחד. יש תנועה קבועה בין חייה המקצועיים וחוויותיה באזורי מלחמה לבין חייה הפרטיים, שמציגים את המחיר שגובה תשוקתה המקצועית, אך מלבד רגעים ספורים, הכל מרגיש מלאכותי ומרוחק.

זהו סרטו העלילתי הראשון של מת'יו הינמן, שביים סרטים וסדרות תיעודיים שזכו לשבחים ומועמדויות לפרסים, ביניהם לאוסקר ("ארץ הקרטל" משנת 2016). בתור יוצר שמתעד מציאות בעצמו, אפשר להבין למה בחר להתחיל דווקא בסרט על עיתונאית. כנראה שהצורך שלו לתעד מציאות גבר על ההבנה שיש צורך לוותר על דברים מסוימים ולעקם מעט את האמת בחלקים אחרים בשביל ליצור סרט מהודק יותר. אולי אם היה בוחר ליצור סרט תיעודי על חייה של הכתבת, הוא היה יכול להעביר את הנקודה שלו טוב יותר.

מארי קולווין (רוזמונד פייק, "נעלמת", "הסיפור על פי ברני") היא עיתונאית אמריקאית שעובדת עבור העיתון הבריטי, הסאנדיי טיימס, ומתמחה בסיקור מלחמות. מי שפחות מנלהב מכיוון הקריירה שלה הוא בן זוגה דיוויד איירנס (גרג וייז, "הכתר", "על תבונה ורגישות") שמנסה לשכנע אותה לכתוב על נושאים אחרים. תחושת השליחות שבוערת בקולווין לא מאפשרת לה לעצור והיא חוזרת לאזורי הסכנה כדי לספר את סיפורי האנשים ששקופים בראייה עילית על הנעשה באזורים אלו.

היחסים שלה עם עורך העיתון שון ריאן (טום הולנדר, "רפסודיה בוהמית", "שודדי הקריביים") לא מתנהלים על מי מנוחות, כיוון שהוא ממשיך להתנדנד בין דאגה לשלומה הנפשי והפיזי של קולווין, לבין הדחף לסחוט ממנה עוד כתבה זוכת פרסים. באחד הביקורים שלה היא נתקלת בצלם העצמאי פול קונרוי (ג'יימי דורנן, טרילוגית "חמישים גוונים של אפור", "הנפילה"), שהופך להיות השותף הקבוע שלה בהרפתקאות השונות ברחבי העולם.

הטראומות שהיא צוברת משפיעות על חייה בצורה קריטית והיא מגיעה לתהומות שסביבתה מנסה למשות אותה מהן, ביניהם חברתה הטובה ריטה (ניקי אמוקה-בירד, "עליתה של ג'ופיטר"), שנמצאת בסרט אך ורק בשביל להמחיש את ההתדרדרות של קולווין. באזורי המלחמה מוצגים באופן חסר ייחוד קורבנות ואזרחים המושפעים מהמתרחש, ההפך המוחלט מצורת המחשבה של קולווין. הסצינות שופעות התמקדות מאולצת על סיטואציות קשות כדי לרגש את הצופים (הכוללות את הדמעות שמזילה הכתבת), מה שמעורר בדיוק את התגובה ההפוכה. אותו דבר ניתן לומר על הזכרונות הטראומתיים שחוזרים שוב ושוב במהלך הסרט, בשביל להדגיש את תסמונת הפוסט-טראומה אותה חווה קולווין באופן מתמיד. בטח יכול היה להיות מרתק לשבת עם קולווין לארוחת ערב ולשמוע על החוויות שלה, אבל הסרט לא העביר את גרעין העניין שבאופייה הסוער והאידיאליסטי.

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

רוזמונד פייק נכנסה לדמות בצורה מלאה, אך אולי מרוב הדאגה שלא לסטות מאופיה האמיתי של קולווין, היא לא מרגשת וברגעים של סערות נפשיות, בעיקר מצטיירת כהיסטרית נטולת עידון. ג'יימי דורנן בעיקר יפה. יש משהו סטטי בדמות שלו, וכנראה שגם אצלו זה נובע מהיצמדות יתר למקור. הולנדר משחק את הדמות החביבה והמעצבנת במקביל, כהרגלו, והוא עושה אותה מצוין. שאר הדמויות משניות מדי בשביל להותיר איזשהו רושם.

השחזור הויזואלי מושקע, גם אם לא גרנדיוזי ומוקפד במיוחד. הבעיה היא שהאווירה לא מרגישה אותנטית ובסצינות מסוימות אפילו נדמית כמו צילום בתוך אולפן, למרות שמתרחשות בחוץ. איפור הפציעות השונות באזורי מלחמה מוצלח ונראה אמיתי להחריד. המראה הכללי של פייק משקף יחסית בנאמנות את קולווין ומורגשת תשומת הלב ללבוש ולעיצוב השיער. הצילום מיוחד בסצינות מסוימות, אך לרוב הוא תזזיתי ללא סיבה.

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

"מלחמה פרטית". רוזמונד פייק.

זהו לא סרט נוראי, כמו שפשוט מיותר ומשעמם, כי אין בו ערך מוסף. עדיף לקרוא את הערך על קולווין בויקיפדיה ולסגור את הסיפור.

דירוג: ★★☆☆☆

מלחמה פרטית (בריטניה, ארה"ב, 2018)
בימוי: מתיו היינמן | תסריט: ארש אמל, מארי ברנר | משחק: רוזמונד פייק, ג'יימי דורנן, טום הולנדר,ניקי אמוקה-בירד | צילום: רוברט ריצ'ארדסון
הפצה: החל מה-16.05.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?