"רוקטמן". טארון אגרטון.
"רוקטמן", הסרט על אלטון ג'ון, הוא סרט מתסכל מאוד. החצי הראשון שלו הוא מחזמר פנטזיה יוצא מן הכלל. החלק השני שלו הוא מהסרטים הגרועים שראיתי בשנים האחרונות. נראה כאילו שני חלקי הסרט נעשו על ידי יוצרים שונים לגמרי, והצופה יוצא ממנו עם טעם מר בפה לאחר שעה איומה שמצליחה להשכיח את כל מה שקדם לה.
הסרט מספר על חיי אלטון ג'ון, שנולד בשם רג'י דוויט. הוא עוקב אחר סיפורו החל מילדותו הקשה כבן לשני הורים בעייתיים, דרך לימודי הפסנתר באקדמיה, הפגישה עם ברני טופין, ההצלחה, ההתמכרות ועד גמילתו מסמים.
הסרט מוותר לחלוטין על הצמדות לעובדות או לזמנים נכונים, ולמעשה מספר סיפור חסר ציר זמן ממשי. אין בזה שום פגם. גם אם הסרט מספר סיפור המבוסס על סיפור אמיתי, הוא חופשי לעשות בו ככל העולה ברוחו – רק לפני כמה חודשים זה נעשה בהצלחה גדולה ב"רפסודיה בוהמית", הסרט שנעשה על פרדי מרקורי. הסרט יוצר בהתחלה מציאות של פנטזיה מוזיקלית מופלאה, ברם הבעיה מתעוררת כאמור כשהפנטזיה נגמרת ומתחילים לספר סיפור שגרתי ותפל על עלייתו ונפילתו של כוכב באופן עלוב למדי.
"רוקטמן". טארון אגרטון.
חלקו הראשון של הסרט הוא מיוזיקל לכל דבר. הדמויות מתחילות לרקוד ולשיר את שירי אלטון ג'ון. החלק הזה עשוי בצורה מופתית. במאי הסרט הוא דקסטר פלטשר, הבמאי שנקרא לסיים את בימוי הסרט "רפסודיה בוהמית" לאחר שהבמאי המקורי, בריאן סינגר, פוטר. פלטשר משתמש במצלמה באופן וירטואוזי ובונה את קטעי השירה בשוטים ארוכים שעוברים בין סטים יפייפיים. אני מוכרח להודות שלמעט שירים מעטים, אינני חובב גדול של שירי אלטון ג'ון בביצועים המקוריים שלהם. בניגוד ל"רפסודיה בוהמית", שם שירי הלהקה שמרו על העיבוד המדוייק שלהם, בסרט זה השירים מקבלים עיבודים חדשים. מי שאחראי על המוסיקה בסרט הוא ג'יילס מרטין, בנו של ג'ורג' מרטין האגדי – מפיק להקת הביטלס, והאדם שמאחורי ההוצאות המחודשות האחרונות של הביטלס. העיבודים החדשים והשימוש במוסיקה בחלק הראשון הוא מושלם, כשהשירים רק מרוויחים מהשינויים שהסרט דורש לבצע.
שני הילדים שמשחקים את רג'י נפלאים. את רג'י/אלטון המבוגר משחק טארון אגרטון ובהתחלה הוא עושה את זה נפלא. את ברני טופין משחק באופן כובש ג'יימי בל, ויש לציין שזו הדמות הכובשת היחידה שמצליחה לא לאבד את הקסם לאורך כל הסרט. ברייס דאלאס האוורד משחקת את אמו של אלטון, וכרגיל מציגה משחק גרוע ביותר.
האופן בו מוצגת תקופת הילדות/נעורים/התחלת היצירה סוחפת ומלאה ברגעים של חסד קולנועי. שתי סצינות מופלאות במיוחד הן סצינה שמתחילה כשרג'י מתחיל לשיר שיר רוק בפאב ומשם, בשוטים ארוכים ונפלאים, החגיגה עוברת לרחוב, כשתוך כדי כך מתקיים מעבר זמן מצוין אל רג'י הנער. הסצינה השנייה היא הסצינה של הלחנת השיר הנפלא Your song. סצינה מרגשת ומרוממת רוח.
"רוקטמן". טארון אגרטון.
ההנאה נגמרת כשהסרט מגיע להופעה המצליחה הראשונה של אלטון, שמתרחשת בלוס אנג'לס. מהרגע הזה הסרט צולל לתהום עמוקה במהירות שיא. הסיפור מסופר מהר מדי, בראשי פרקים, בחוסר הגיון, באופן שמרגיש כשרירותי לחלוטין. הדמויות מפסיקות לעניין כי הן כל כך קלישאתיות שכצופה קשה להאמין שהיוצרים באמת שמו בפיהן את הדיאלוגים המגוחכים שיוצאים משם. אין סיפור, אין הגיון ברצף הסיפורי, אין כלום. כשמופיעים שירים שאינם בהופעה או באולפן, הם אינם נראים פתאום כקטע נפלא ממיוזיקל, אלא כקליפ קיטשי איום ונורא. טארון אגרטון, שהתחיל כל כך נפלא, עובר פתאום לסגנון משחק מוקצן ולא נעים (מילא כשהוא אלטון הצבעוני בחברה, אבל זה כך גם ברגעים דרמטיים). את המאהב/האמרגן שלו משחק ריצ'ארד מאדן, וזו דמות שכתובה כל כך גרוע, שאני לא באמת יכול לבוא אליו בטענות על האופן בו הוא מגלם אותה. אין לי הסבר הגיוני לאיך זה קורה שסרט מאבד לחלוטין את הכיוון שלו. אני רק יודע שבחלק השני של הסרט סבלתי עד מאוד.
אני ממליץ לכם ללכת לסרט ולעזוב ברגע שאלטון וברני מגיעים ללוס אנג'לס, אך מכיון שיש לי תחושה שאם תלכו לסרט לא תצאו באמצע, אז אולי תביאו אתכם כרית טובה. כך יתאפשר לכם להנות מסרט מצוין, ובנקודת הזמן הנכונה, להניח את הראש, לעצום עיניים ולנוח בזמן שעל המסך ירוץ סרט איום ונורא.
דירוג: 
רוקטמן (בריטניה, 2019)
בימוי: דקסטר פלטשר | תסריט: לי הול | משחק: טארון אגרטון, ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס האוורד | מוסיקה מקורית: מתיו מרגסון | צילום: ג'ורג' ריצ'מונד
הפצה: החל מה-30.05.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: