"השמן והרזה" – ביקורת

מאת גל סדלינסקי
17 ביוני 2019 בשעה 14:00
"השמן והרזה". סטיב קוגן, ג'ון סי. ריילי.

"השמן והרזה". סטיב קוגן, ג'ון סי. ריילי.

"השמן והרזה" הוא סרט דרמה ביוגרפי על חייהם של שני שחקנים ותיקים בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר שתהילתם דעכה במעט והם מנסים להשיג אותה מחדש ולהתקרב שוב זה לזה. זהו לא סרט רע ויש בו איכויות לא מבוטלות של משחק וסיפור אישי לא מוכר על דמויות מפורסמות מעולם הבידור, אבל הוא גם לא סרט טוב במיוחד, וחלקים גדולים ממנו צפויים ומשעממים. הסרט לא מספק את העוצמה הדרמטית שנדרשת ממנו. אולי מבוגרים שגדלו על מערכונים של הצמד הקומי יוכלו למצוא בו איזשהי ארומה נוסטלגית.

הסרט מבוסס על ספר ביוגרפי שנכתב על סיבובי ההופעות בבריטניה ואירלנד על ידי איי.ג'יי. מריוט שכתב עליהם מספר ספרים, כמו גם על צ'רלי צ'אפלין, והוא שזור פרטי טריוויה על חייהם. התסריט שעובד מחומר המקור הוא יחסית סטנדרטי ולא מעניין והבמאי ג'ון ס. ביירד לא הצליח להוציא ממנו את רמת המתח הדרמטי שיכול היה להוציא. ישנם לא מעט קטעים שממש אפשר לראות את הפספוס בהעברת סצינות באופן נוגע ללב.

סטן לורל (סטיב קוגן, "פילומינה", "לילה מוטרף במוזיאון") ואוליבר "בייב" הארדי (ג'ון סי. ריילי, "לילות בוגי", "האחים סיסטרס") הם צמד שחקנים קומיים מצליח ביותר (מוכרים עד היום בכל העולם), שבימים של הוליווד הותיקה, ההצלחה הזאת לא בהכרח היתרגמה לעושר גדול במיוחד. לאחר שהתבגרו ההצלחה שלהם ירדה, אך להם נשארה תשוקה למקצוע ורצון לחזור לצלם סרט בכיכובם. סטן פונה לבייב עם רעיון לסרט ודרך להגיע למפיק שיגרום לו לקרות – הם יעשו סיבוב הופעות על במות בבריטניה, ארץ מולדתו של סטן, וכשהסיבוב יצליח, הם יוכלו להזמין את המפיק שיראה שיש פוטנציאל לרווח משני הסוסים המבוגרים. עם המון חששות, שלא מופגות על ידי האמרגן שלהם ברנרד דלפונט (רופוס ג'ונס), הם יוצאים לדרכם.

הדרך לא פשוטה ואפילו מעט מביכה עבור השחקנים שהיו רגילים במשך שנים רבות להיות מוקד משיכה עצום, ובמהלכה נחשפים המשקעים שהצטברו בין השניים. נשות הצמד, לוסיל (שירלי הנדרסון שהשתתפה גם בסרטו הקודם של ביירד, "טינופת") ואיידה (נינה אריאנדה, "חצות בפריס") שנמצאות ברקע, מוסיפות מימד נוסף ליחסים ביניהם ובעצם מציגות את התחושות של כל אחד מהם שהוא לא מצליח להפגין מול האחר. בודדים המקרים בהם אני מצדיק שינוי של שם סרט לצורך הפצתו, אבל במקרה הזה השינוי בשם מאבד את כל המטרה המקורית שלו. בארץ אמנם הכירו את זוג הקומיקאים בתור "השמן והרזה", אבל בחו"ל הכירו אותם בשמות המשפחה שלהם, לורל והארדי. שם הסרט המקורי הוא "סטן ואולי", קיצור שמותיהם הפרטיים, סטנלי ואוליבר, שמטרתו להרחיק אותם משם הבמה שלהם ולהציג את האנשים שמאחורי התהילה.

המשחק של קוגן וריילי מצוין. הדמויות שבקלות יכלו להיות שבלוניות מתגבשות במקצועיות של השניים לכדי דמויות עמוקות עם רגישויות מובחנות. הם בעיקר מתבלטים ברגעי המשחק של הדמויות עצמן על הבמה. יש בהם משהו כובש שמצליח לחקות את שחקני העבר בצורה חיננית. עבודת האיפור המושקעת עוזרת להשלים את התמונה של המחוות הפיזיות שקולעות בדיוק לדמויות. למרות שהן משחקות דמויות משנה, אריאנדה והנדרסון מכניסות את הצבע הדרוש. העקיצות של השתיים שנשלחות לבעליהן ואחת אל השנייה נפלאות ומצחיקות. לג'ונס יש חוש קומי בריטי משעשע ואפילו שאופי ההומור צפוי, הוא עושה את העבודה.

"השמן והרזה". ג'ון סי. ריילי.

"השמן והרזה". ג'ון סי. ריילי.

עבודת השחזור ההיסטורי נאה, אך הזרקור מכוון דווקא לעבודת עיצוב הדמויות. חליפת השומן שריילי לובש ביחד עם האיפור שמרחיב את הפנים שלו עוטפים את הדמות בכל מה שהיא צריכה בשביל הארדי. התסרוקת של קוגן מדמה בדיוק את של לורל, וביחד עם הכובע והעיניים המעט בולטות הוא נראה כמוהו כמעט בדיוק. הכיראוגרפיה של הצמד על סט הצילומים ובמות התיאטרון תופסת את רוח ההומור והקלילות שאפיינה אותם.

ללא ספק לקבוצת השחקנים בסרט יש את היכולת ליצור סרט דרמטי סוחף ומרגש. ללא ספק העיצוב לאורך כולו מוקפד ואיכותי. אבל הבימוי העייף והתסריט המשמים לא נותנים לו את הדחיפה שהוא צריך בשביל להתרומם. לפחות יש מה ללמוד מהסרט על חייהם של "השמן והרזה".

דירוג: ★★☆☆☆

השמן והרזה (בריטניה, ארה"ב, קנדה, 2018)
בימוי: ג'ון ס. ביירד | תסריט: ג'ף פופ | משחק: ג'ון סי. ריילי, סטיב קוגן, נינה אריאנדה, שירלי הנדרסון, דני יוסטון | מוסיקה מקורית: רולף קנט | צילום: לורי רוז
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-13.06.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: