"צעצוע של סיפור 4".
"צעצוע של סיפור 4" הוא סרט המשך בסדרת סרטי האנימציה המצליחה של פיקסר על עולמם ההרפתקני והעשיר של הבובות כשבני האדם מסובבים את הראש. הסרט ברמה פחותה משלושת קודמיו, כי נראה שלמרות שהמוטיבים של העצמה נשית (הם נורא באופנה כרגע, לא שמעתם?) נכנסו לסיפור, הוא מרגיש מאולץ ומזניח את הגרעין של הסרטים הקודמים – הקשר של וודי, בובת הבוקר, ושל באז לייטייר, בובת האסטרונאוט. ילדים יהנו ממנו מאד ומבוגרים (יחסית) יתרפקו על הנוסטלגיה ויתפעלו מההבדלים המשמעותיים באיכות האנימציה מאז הסרט הראשון משנת 1995 ועד היום.
ג'וש קולי הספיק להיות חלק מצוות הכותבים של "הקול בראש" (2015) המקסים של פיקסר לפני שלקח את המושכות בבימוי סרט אנימציה באורך מלא. גם אם הסיפור הוא החלק הבעייתי בסרט, קולי לא התבלט בכישורי הבימוי שלו בשביל ליצור סרט מעניין מספיק שנע קדימה בצורה חלקה. ליצור סרט רביעי בסדרת סרטים הוא אתגר מאיים. מצד אחד, קשה מאד לא לאכזב את המעריצים שמצפים לשיבה של הדמויות האהובות שלהם. ומן הצד השני, קשה ליצור משהו מספיק חדש ורענן שיצדיק סרט נוסף (שבחלק הזה הוא נכשל).
"צעצוע של סיפור 4".
שימו לב, מנקודה זו הביקורת כוללת ספוילרים לשלושת הסרטים הקודמים.
ב"צעצוע של סיפור 3" נזרקה שורה לאוויר שבו פיפ, רועת הכבשים שמשמשת כמנורת הלילה של אחותו של אנדי (הילד בעל הצעצועים), נמסרה. השורה הזאת היוותה את הקרקע לפיתוח הסיפור של סרט ההמשך. בסוף הפרק האחרון הצעצועים של אנדי, שגדל ועבר לקולג', נמסרו לבוני. ההירכיה של הבובות השתנתה לחלוטין כי לבוני (מדלין מקגרו) עולם דמיוני משלה, כשהסובל העיקרי מהמהלך הוא וודי (טום הנקס, "פורסט גאמפ", "העיתון"), שנשאר מחוץ למשחק. למרות התסכול שלו, הוא נחוש לעזור לבוני בכל דרך שהוא יכול, וזה כולל להתגנב לילקוט שלה ביומה הראשון בגן. כשבוני, שעדיין לא הספיקה לפתח כישורים חברתיים, מרגישה בודדה, היא יוצרת לעצמה חבר מחומרי יצירה ומזלג חד פעמי – פורקי (טוני הייל, "משפחה בהפרעה", "ויפ").
כיוון שפורקי מתקשה לקבל את הבריאה שלו, וודי לוקח על עצמו את תפקיד המטפל והשומר שלו. התפקיד מעורר אצלו שאלות קיומיות, שמובילות למחשבות על בו פיפ (אנני פוטס, "יפה בורוד", "שלדון הצעיר"). כשבוני והוריה יוצאים לטיול בקרוון, מתחילה ההרפתקה האמיתית של הצעצועים. הסכנות אורבות בכל פינה ומגיעות ממקומות לא צפויים. כמו המגמה השולטת בשנים האחרונות בסרטים המכוונים (גם) לילדים, גם כאן אין דמויות רשעות לחלוטין. לטובת הצגת מגוון דמויות חדשות, שחלקן הגדול הברקה רצינית, הצעצועים הישנים כמעט ולא מקבלים זמן מסך, וגם כשכן, אין להם אופי מובהק. הנושא שהמשיך להיות דומיננטי מהסרטים הקודמים הוא המשמעות של שייכות והצורך להרגיש שימושי.
טום הנקס, כהרגלו, מדבב נהדר. הוא משדר אנושיות פגיעה שהולמת את התפקיד באופן מיוחד. טים אלן (באז לייטייר) סביר וסטטי, אבל ניתן להאשים בכך את הדלות של התפקיד שלו. בלטו לטובה כריסטינה הנדריקס ("מד מן") בתפקיד מבעית, צמד הקומיקאים ג'ורדן פיל וקיגן מייקל קי כאתנחתא הקומית וקיאנו ריבס שמוכיח שוב שלמרות הסטיגמה שדבקה בו, הוא יותר מפרצוף קפוא. דון ריקלס, שדיבב את מר ראש תפוח אדמה, נפטר לפני שנתיים, אך קולו בכל זאת משמש לדמות בסרט החדש. לבקשת משפחתו, יוצרי הסרט השתמשו בחומרי ארכיון של ריקלס כדי להרכיב את הדיבוב של השורות שלו. ואם זה לא גורם לנו להאמין בחיי נצח, אני לא יודע מה כן.
"צעצוע של סיפור 4".
זה מרגיש אפילו מעט מיותר לציין, האנימציה מדהימה ושופעת פרטים. בשנים האחרונות ראינו מפיקסר דברים יותר מרשימים ומטורפים ("הכל בראש" עם מסע בתוך המחשבות, "קוקו" עם ביקור בעולם המתים המקסיקני והצבעוני ו"משפחת סופר על 2" עם הרפתקאות על טבעיות), ולמרות זאת, המסגרת "המקורקעת" של עולם הצעצועים מפרה יצירתיות מופלאה והומור ויזואלי ייחודי.
למרות שיצאתי מהסרט בתחושה מעורבת, כי הצפייה כללה חלקים שממש שיעממו אותי, יש בו חן ושווה לצפות בו, בטח עם ילדים (שצפו בחלקים הקודמים, בעיקר כי הם טובים יותר).
דירוג: 
צעצוע של סיפור 4 (ארה"ב, 2019)
בימוי: ג'וש קולי | תסריט: סטפאני פולסום, וויל מק'קורמק, אנדרו סטנטון | משחק: טום הנקס, טים אלן, אנני פוטס, כריסטינה הנדריקס, קיאנו ריבס
הפצה: פורום פילם, החל מה-20.06.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: