ביקורת: אילי ובן

מאת
6 בספטמבר 2009 בשעה 8:05
יובל שבח (מימין) וליאור אשכנזי. מתוך אילי ובן.

יובל שבח (מימין) וליאור אשכנזי. מתוך אילי ובן.

בספרו "בגן השלום", כתב הרב שלום ארוש, "כאשר יש אהבה, אחוה, רעות ושלום אמיתיים בין איש לאשתו, אפילו יעשו טעויות בחינוך זה לא יזיק לילדים כלל." מאחורי ציטוט זה אני מסתתר כאשר אני ממליץ בחום על סרט המשפחה המצוין, "אילי ובן". למען האמת, אני מותח את הציטוט קימעה כדי שיתאים לרעיוני, משום שספק אם צפיה בסרט מקסים כל כך – אך בד בבד גדוש באלימות מילולית ופיסית רבה וחמורה כל כך – הוא מה שחשב עליו הרב כאשר התנסח ב"טעויות בחינוך".

סרט הביכורים של אורי רביד לכל המשפחה הוא פשוט מקסים. האלמנט היחיד שהפריע לי בו הוא אותה רמת אלימות גבוהה וחמורה, הן פיסית והן מילולית, המתוארת בו – אך לולא היה בוחר רביד להסתכן כך, היה מאבד את אמינותו של הסרט ויוצר סרט מיופיף ומשעמם לבטח. מאידך, ורק לשם הויכוח, ראוי לציין שהאלימות הפיסית הבהילה אותי במיוחד ותפסה אותי בהפתעה מוחלטת. הרי מי מצפה לדבר כזה (ואמנע מלהכביר עוד במילים פן אפלוט את דבר העבירה) בסרט לכל המשפחה.

"אילי ובן" מתמקד כבדרך שמו, בדמות הילד, אילי (יובל שבח), ואביו, בן יסיף (ליאור אשכנזי), ובתמורות ביחסים בינהם על רקע האירועים המתחוללים בחייהם. האב, אדריכל העיר הרצליה, מואשם בידי המשטרה כי נטל שוחד בתמורה למתן היתרי בניה – ואילי, המעריץ את אביו בדיוק במידה שווה לזו שאביו מעריץ אותו, משוכנע בחפותו של בן ואף מנסה לתעתע בקצין המשטרה עמוס (צחי גראד), האחראי על חקירת אביו.

נסיונות העזרה של אילי לאביו כבדרך נקם במשטרה רק מחמירות את המצב ומסבכות את האב יותר ויותר, מה שתורם להידרדרות מצבו הנפשי של האב עד כדי מחשבות להימלט מהארץ ומהמשטרה, וכמובן לנטוש את משפחתו מאחור. אט אט, נרקמת לה מערכת יחסים מיוחדת ומבלבלת בין עמוס לאילי הצעיר, שתשנה את הסתכלותו של אילי על כל הסיטואציה.

צחי גראד (מימין) ויובל שבח. מתוך אילי ובן.

צחי גראד (מימין) ויובל שבח. מתוך אילי ובן.

צורת המשחק שמפגין ליאור אשכנזי בעוד הדמות שלו נשאבת עמוק יותר לסבך הפלילים והאישומים היא אמנם לא רעה, אך גם לא מהמצוינות ביותר שניתן היה לצפות. בכלל, הופעותיו הדרמתיות של אשכנזי מאז "חתונה מאוחרת" לא היו מוצלחות ומעוררות אמפתיה במיוחד, ובכלל זה גם הופעתו בעונה הראשונה של "בטיפול", בסרט הנוראי "רק כלבים רצים חופשי", ובסרט "ללכת על המים", שם הופעתו הסבירה כללה סצינת מאבק מגוחכת (לעיונכם, הביקורת שלי על "ללכת על המים").

מנגד, הופעתם של שני הכוכבים האחרים של הסרט – יובל שבח וצחי גראד – הינה משובחת ביותר. צחי גראד כתמיד, הוא החוליה החזקה בגזרת המשחק בסרט, אך בולטות גם יכולותיו של שבח בן ה-15: הצעיר מצליח להעביר את תחושות הבלבול והיסורים העוברים על הדמות שהוא מגלם בצורה משכנעת ועניינית, וחיבוטיו בשאלת חפותו של אביו מעניינים ונוגעים ללב. בו בזמן, כאשר יחל אילי לאבד את אמונו באביו וישאב את הצופים לתוך מערבולת התחושות שלו בענין, הוא גם יחל לאמץ לו דמות אבהית חלופית שתעוץ לו ותלמד אותו את גבולות המוסר הנכונים במקומות שבהם אביו כשל ללמדו, ואולי אף לציית בעצמו.

ב"אילי ובן" יש פשוט הכל: החל מקצת מתח, דרך סיפור אהבה פשוט ומשעשע בין ילדים, ועד בחינתם של ערכים ויסודות מוסריים בקרב הדמויות בסרט. יש בו מן פריצת הדרך בישירות שלו בדבר האירועים המתרחשים בו, תחת הכסות של סרט לכל המשפחה (על אף שאירועיו לא דגדגו לועדת מדרוג הסרטים בארץ, שהתירה בו את הצפיה לכל הגילאים וללא הגבלות) – כסות שמעטים מאד הקולנוענים הישראלים שבוחרים לעטות בה את סרטיהם.

דירוג: ★★★★☆

אילי ובן
ישראל, 2009
90 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-13.08.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
אורי רביד
תסריט:
אורי רביד
שחקנים:
יובל שבח
ליאור אשכנזי
צחי גראד
ניסן נתיב
יעל הדר