13 בספטמבר 2019 בשעה 6:15

"נוכלות בלי חשבון" – ביקורת

"נוכלות בלי חשבון". קונסטנס וו, קיקי פאלמר, ג'ניפר לופז, לילי ריינהארט.

לג'ניפר לופז בת ה-50 יש פחות שומן מאשר ל"נוכלות בלי חשבון" שבמקום להיות 90 דקות מהודקות מגיע למשקל של 105 דקות עם המון קטעים ארוכים בלי סיבה שמתחבא בהן סיפור טוב. במקום להיכנס, להמם, לעשות את המכה וללכת, נמשך הסרט יותר מדי, מדשדש ומתפזר, ומרגיש בסופו של דבר כפספוס קטן.

במאי צריך לבחור סגנון ולדבוק בו, לדעת איזה סרט יוצאים לעשות. במקרה הזה הבמאית לורנה סקפריה (שגם כתבה את התסריט) מנסה בחוסר הצלחה לעשות סרט עצמאי אמנותי (צפו בדמות הולכת עם בתה את כל הדרך מהמכונית לבית הספר של הבת שלה) עם סרט הוליוודי נוצץ, וזה לא יכול לעבוד. לפעמים "נוכלות" מרגיש כמו סרט על מציאות קשה עצובה ומתסכלת (שפונה לקהל מצומצם יחסית) שמשובץ ברגעים לקדימון של סרט קליל ומבדר (שמופיעים בקדימון של הסרט: עם הבחור העירום והטלפון של לופז בחדר החקירות).
היא מנסה לגוון עם רעיונות שעל הנייר בטח הרגישו מקוריים לאללה ויכולים להתאים מצוין בסרט אחר אך לא כאן, ואלה כוללים: סצנת חלום, סצנה שבה הסאונד הוא רק דרך מכשיר הקלטה, חלק מסצנה ללא סאונד. סקפריה גם הרסה את הרעיון הטוב שהיה לה ב"דרושה חברה לסוף העולם" (2012) עם סטיב קארל וקירה נייטלי.

"נוכלות בלי חשבון". ג'ניפר לופז, קונסטנס וו.

התסריט מבוסס על כתבה ונשען יותר על מדי על מבנה של כתבת (ג'וליה סטיילס, שפעם חשבו שיצא ממנה משהו משמעותי יותר) ורשמקול כדי להעביר את הסיפור, עם קריינות של המרואיינת העיקרית (בשלב מסוים נזכרים להראות לנו מרואיינים נוספים), עם היצמדות מיותרת לשנים ונאמנות יתר לעובדות במקום לספר סיפור מעניין שמתרחש סביב המשבר הכלכלי של 2008.

לוקח לסרט יותר מדי זמן להגיע לסיפור שמייחד את הסיפור שלהן, ולא ברור למה שתי הדמויות הראשיות נעשות חברות וזה -בין השאר- סיפור על שתי חברות אך קודם כל זה סיפור על דרכה של חשפנית להצלחה במועדון חשפנות בניו יורק. הכסף שנכנס מוביל אותה וחשפניות נוספות להתחיל לנצל גברים עשירים ולמעשי הונאה. הקורבנות שלהן הם בעיקר גברים עשירים פזרניים שעובדים בוולסטריט. מסופר מנקודת מבטה של דורות'י (קונסטנס וו, ששמוכרת מהסדרה הפחות מוכרת בארץ "חמוץ מתוק", השם המביך ל-Fresh Off the Boat).

המשחק טוב; בתפקיד הראשי השני בחשיבותו ג'ניפר לופז, שבשנים האחרונות התמקדה יותר בקריירת השירה שלה ובפרויקטים לטלוויזיה. כאן היא בשלל תלבושות חושפניות מאוד. לופז היא מעין מקבילה לדמות של מת'יו מקונוהי ב"מג'יק מייק", החשפן המבוגר והמנוסה. בכלל, נדמה שסטיבן סודרברג היה מצליח לצלם ולביים סרט טוב יותר עם החומרים שיש פה (שילוב של שני סרטים שלו, "מג'יק מייק" ו"לוגאן לאקי") וסקפריה קיבלה ממנו השראה אך לא הצליח לה.
בתפקיד קטן ושולי ביותר, של דמות המכונה "אמא" במועדון החשפנות, מרסדס רוהל שזכורה לטובה מ"נשואה למאפיה" אי שם מ-88' וזכתה באוסקר כשחקנית משנה על "פישר קינג" (1991). ולילי ריינהארט (מהסדרה "ריוורדייל") בתפקיד משעשע, שגם הוא לא לגמרי ערוך מספיק.