כוכב הענק ההוליוודי והיהודי קירק דגלאס נפטר בנסיבות טבעיות, והוא בן 103. דגלאס, אביו של מייקל דגלאס, היה אייקון בתור הזהב ההוליוודי, מועמד לשלושה פרסי אוסקר על משחק וזוכה פרס מפעל חיים של האוסקר, וגם חובב ישראל ידוע וביקר בארץ רבות, כולל עבור צילומי הסרט "הטל צל ענק".
דגלאס נולד בשנת 1916 בשם איזור דניאלוביץ'-דמסקי בעיר אמסטרדם שבמדינת ניו יורק, לזוג הורים יהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר. הוא החל לשחק על הבמה בתיכון, ובהמשך כשרצה ללמוד באוניברסיטה אך לא היה לו ולמשפחתו את הכסף למממן זאת, הצליח לשכנע את דיקן האוניברסיטה לשכור אותו כגנן ושרת של האוניברסיטה. באקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה זכה למלגה, ובלימודיו שם הכיר את דיאנה דיל, שלימים הפכה לאישתו הראשונה ולאימו של השחקן מייקל דגלאס.
בשנת 1941 התגייס לחיל הים האמריקאי ונלחם במלחמת העולם השניה. הוא שוחרר כעבור שלוש שנים עקב פציעה, וחזר לניו יורק להגשים את חלומו כשחקן. הוא שיחק בפרסומות, בתיאטרון ובתסכיתי רדיו, עד שקיבל את תפקידו הראשון בקולנוע ב-1946, בסרט The Strange Love of Martha Ivers (שלמיטב ידיעתנו לא הופץ רשמית בישראל). שלוש שנים מאוחר יותר כיכב בסרט "אלוף", שזיכה אותו במועמדות ראשונה לפרס האוסקר. הסרט מיתג אותו כגבר קשוח (מוטיב חוזר בסרטיו העתידיים) והצליח דיו כדי שדגלאס יהפוך למפיק עם חברת הפקות משלו שתאפשר לו שליטה מלאה על הפרויקטים שלו.
בשנות ה-1950-1960 הפך לכוכב ענק, עם סרטים כגון "הרוע והיופי" (1952) שזיכה אותו במועמדות שניה לאוסקר, "20 אלף מיל מתחת למים" (1954), "התאווה לחיים" (1956) שזיכה אותו במועמדות השלישית לאוסקר, "שבילי התהילה" (1957), וכנראה הסרט הכי מזוהה איתו "ספרטקוס" (1960), שהסיפורים סביבו רבים, בינהם הדרישה לתת קרדיט רשמי לתסריטאי המסומן כקומוניסט דלטון טרמבו (שבשנים האחרונות עד אז קיבל קרדיט בשם בדוי, ויש הטוענים כי מתן הקרדיט הרשמי ב"ספרטקוס" דחף את סיום הרדיפה של אנשי הוליווד מקרב הממשל האמריקאי), וגם מריבות הענק עם הבמאי סטנלי קובריק, כולל על אחת הסצינות הזכורות ביותר מהסרט שבה הגלדיאטורים היריבים סירבו להצביע עליו באשמה בתור ספקטקוס והתקוממו באומרם כי הם ספרטקוס.
יש לו בן נוסף, ג'ואל, מאישתו הראשונה דיאנה דיל, והוא נישא בשנית לאן בוידנס, איתה נולדו לו שני בנים נוספים שנפטרו לפני מעל עשור. הוא שרד התרסקות מסוק בשנת 1991, ו-6 שנים מאוחר יותר שרד גם שבץ שהקשה עליו לדבר, אך בכל זאת הצליח להודות שנה אחר כך לאקדמיה על פרס מפעל החיים שקיבל ב-1996. בנו מייקל הוא שהכריז על דבר מותו, וספד לו באינסטגרם:
תמונות של קירק דגלאס בישראל: