"פרשת המים" – ביקורת: מתחיל נהדר וחסר סיום מוחץ

"פרשת המים". מארק רופאלו.

"פרשת המים". מארק רופאלו.

במרכז סרט הדרמה "פרשת המים" סיפור מרתק שהתרחש במאה הזאת, שנוגע לכולנו ושמגיעה לו חשיפה גדולה יותר. זהו מסוג הסרטים שלא מרבים לעשות בשני העשורים האחרונים: דרמה על נושא חשוב שמבוסס על סיפור אמיתי של "האדם הקטן" שנלחם במערכת, עוול של המדינה או קרב מול תאגיד ענק כמו במקרה הזה.

מארק רופאלו כנראה התאהב בבהייה בארגזים עם ערמות נייר ב"ספוטלייט" ומגלם פה את רוב בילוט, עורך דין שמתגורר באוהיו שנסחף (תחילה בעל כורחו, כמובן) לפרשה בעיירה קטנה בווירג'יניה המערבית שתושביה נפגעו ככל הנראה מזיהום של מפעל מקומי ששייך לחברת "דופונט". אן האת'ווי מגלמת את אשתו שרה, טים רובינס הוא טום, עורך דין בכיר בחברה שרוב עובד בה.

לא פשוט לפשט סיפור משפטי סבוך שכולל שיעור כימיה ובעיקר אנשים שיושבים בחדרים ומדברים או קוראים מסמכים. השעה הראשונה נהדרת, ההמשך טוב אך בחלק האחרון הכול כמו נפרם, עם יותר מדי קטעים מיותרים לגמרי (שחסרונם לא היה מורגש והוצאתם היתה מועילה והופכת את הסרט למהודק, כולל אך לא רק הקטע בין אן האת'ווי לטים רובינס במסדרון בית החולים) וחסר סיום מוחץ ומנצח, לכן הסרט לא הצליח קופתית ולא היה מועמד לפרסים מובילים (שאינם מעידים על איכות אך עוזרים ליחסי ציבור).

הבמאי טוד היינס העדיף לביים עד עכשיו סרטים תקופתיים שמתרחשים במאה ה-20 ובעיקר התמקד בנשים ("קרול" עם קייט בלנשט, "הרחק מגן עדן" עם ג'וליאן מור), והוא בחירה מעט משונה לסרט הזה.

מעבר לרגעים הבלתי נחוצים יש עוד שני דברים שלא שיכיים ושניהם קשורים לצילום. לקראת הסוף יש משום מה צילום הפוך של מסדרון במשרד, ועוד לפני כן -גרוע כמו מצלמה מוחזקת ביד שרועדת כשמישהו בלחץ רץ- לפני התמוטטות של מישהו שלא מרגיש טוב אז המצלמה לא יציבה כמו הדמות וזה כבר לא לעניין ב-2020. ולמה שנת ההתרחשות, שמופיעה לא מעט במהלך הסרט, היא על רקע שחור?

"פרשת המים". מארק רופאלו.

"פרשת המים". מארק רופאלו.

זה לא "נורמה ריי" (1979) עם סאלי פילד או "חשופות" (2011) עם רייצ'ל וייז, ולסיפור מורכב שכזה שמתפרש על פני שנים רבות היה צריך סרט שלם יותר, אולי אפילו להיות פחות נאמן לאמת.
הסרט נקרא במקור Dark Waters ("מים אפלים") ובעברית "פרשת המים", שניהם שמות גנריים, נשכחים, לא בולטים, על אחת כמה וכמה לעומת השם המוצלח של הכתבה ב"ניו יורק טיימס" שעליה מבוסס התסריט, "עורך הדין שהפך לסיוט הכי גדול של "דופונט"". וההבדל בין השמות מצביע בדיוק על הבעיה הנעוצה בסרט.

דירוג: ★★★☆☆

פרשת המים (ארה"ב, 2019)
בימוי: טוד היינס | תסריט: מתיו מייקל קרנאהןמריו קוריהנת'ניאל ריץ' | משחק: מארק רופאלואן האת'וואיטים רובינסביל פולמן | מוזיקה מקורית: מרסלו זארבוס | צילום: אדוארד לכמן
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-20.02.2020 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?